ה

ומעתה נבוא לדעת הריב"ש הנז"ל. וי"ל דאף את"ל דהתם ס"ל להריב"ש דאין נאמני' לומר טעינו ולא סמכי' על המסתברא כיון שאינו חוב גמור כו' י"ל דהכא נאמני' דהתם חשש שהקדימוהו בכוונה לתועלת פירות וא"כ אע"ג שיש בזה חובה מ"מ הזכות מרובה לכן לא שייך לא מייתי אינש חובה כנ"ל וכיון שכן חיישי' שלא נחלצה כו'. משא"כ בנ"ד במ"ש העניא אין בזה שום זכות רק חובה לבד א"כ אף שהחובה מעט שייך לומר לא מייתי חובה לנפשי'. לכן כשאומרים אח"כ טעינו נאמנים. וכ"ש שאפשר לומר דהא דמשמע בריב"ש סי' שפ"ב שאין העדי' נאמני' לומר טעינו היינו מקמי דכ' לי' ה"ר חסדאי היא הנותנת כו' אבל אח"כ נהי שהשיב לו ומפני שהקדימוהו יותר וכו' אין להכשירו היינו כשלא חזרו בהם אבל כשיחזרו בהם אפ"ל דמודה שנאמנים לומר טעינו. ונידון צירוף העד דלוקימלא שהעיד בב"ד דלוקימלא יש לחוש משום שצריך שיצטרפו הבתי דינין עצמן. אבל כשמעידין לב"ד ג' ה"ל עמפ"ע וראי' ממ"ש הט"ז סי' למ"ד סעי' י"א. אע"ג דבתוס' פ"ב דכתובות (דף כ' סע"א) מבואר כשמעידין על ששמעו עדות שנחקרה בב"ד לא הוי עמפ"ע י"ל דדוקא כשנחקרה עדות שלימה בב"ד היינו שני עדים משא"כ בעד א' וכדמוכח בריב"ש סי' רס"ו סד"ה עוד יש כו' דקבלת עדות כגמר דין דמי והוי כאילו העידו שנגמר הדין בפניהם עכ"ל ור"ל כהא דתנן ספ"ק דמכות מעידין אנו שנגמר דינו בב"ד כו' מכלל כשנחקר רק עד א' שאין זה גמר דין אין הב"ד יכולים להעיד לפני ב"ד אחר דבכה"ג מיירי הריב"ש שם אלא צריך שיצרפו הב"ד עצמן ועוד ראי' לחילוק זה מתשו' ריב"ש סי' קכ"ז סד"ה ועתה. שאף הרמב"ם ז"ל יודה דעד א' בשטר יכול לחזור בו ולא הוי כמו שנחקרה עדותו בב"ד דדוקא בשנים אמרו כן. והרי להרמב"ם ע"א בשטר מהני אפ"ה יכול לחזור בו. הן אמת הסמ"ע סס"י מ"ו כ' דוקא בע"א בשטר אבל עד א' בע"פ א"י לחזור בו. גם הש"ך השיג אריב"ש מ"מ י"ל אדרבה אף להש"ך שא"י לחזור בו. מ"מ לענין זה ל"ד לנחקרה עדות שנים שהשומע שנחקרה עדות ע"א א"י להעיד בב"ד דה"ל עדיין כעמפ"ע וכמו דלהריב"ש יש חילוק לענין שיכול לחזור בו כמ"כ לדידן יהיה חילוק בין א' לשנים לענין עמפ"ע ובזה אין חילוק בין עד א' בשטר לע"א בע"פ שנחקרה עדותו בב"ד. אלא ק"ל הא דאי' בב"ק (צ"ח ב') אי דאיכא סהדי כו' ומאי קושיא נוקים שהיה לו ב' שטרות שהיה רק עד א' על כל א' שהיה גובה בהם דעד א' בשטר מצטרף ועכשיו הוי עמפ"ע אלא ש"מ דלא הוי עמפ"ע כיון כמו שנחקרה עדותו דמי. וי"ל דאפשר רבה ס"ל כהירוש' דע"א בשטר אינו כלום א"כ א"א לאוקים כה"ג וצ"ע בסי' מ"א וע' מעד"מ בהגוזל קמא שם ול' הרא"ש משמע בעד א' ליכא למימר כפס"ד כו':