ד

נמצינו למידים שיש בזה שתי שיטות. הא' הוא דעת הריב"ש וכ"נ דעת העה"ג דלא סמכינן על המסתברא הנ"ל אא"כ הוא חובתה בפשיטות גמור דהיינו לסתור דברי' ממש אז אמרינן דודאי מיטעא קא טעו והיינו כשאומרי' אח"כ טעינו. אבל כל היכא שאין בהעדות שבשטר חוב בפשיטות בענין שי"ל דסלקא אדעתי' שלא ירגישו בחוב זה או שכשירגישו יאמינו לו שהי' טעות. לא סמכינן על המסתברא הזה. ולא תלינן בטעות כיון שאין כאן אומדנא כ"כ שהי' טעות מאחר שיש לומר דסלקא אדעתי' כנ"ל. הב' הוא סברת מהרשד"ם דאף בכה"ג אמרינן המסתברא וכ"נ דעת הרב רבי חסדאי שבתשו' הריב"ש סי' שפ"ה הובא לשונו לעיל ע"ש. ולפמש"ל אות א' יש סברא שלישית דהיכא דיש חשש זיופא שהעדות ניתן לדבר אחר תו לא אמרינן המסתברא כנ"ל. ומעתה נשובה לנ"ד ונתחיל לפי סברא הג' שכתבתי למעלה דלכאורא יש לחוש ששט"ר זה ניתן לאשה אחרת ששמה העניא אשת חיים בן יוסף וכמו שמצינו חששא זו בהריב"ש כנ"ל. וא"כ צריך בדיקה בנראוולא אם יש שם מי ששמו חיים בן יוסף ואשתו העניא שנתגרשה ממנו בזמן הנ"ל. מיהו נ' דאין לחוש לזה כיון דעיקר החששא הוא שמא שט"ר זה לא ניתן לה כלל. א"כ הרווחנו עכ"פ שאין כאן תרי האומרים שלא נתגרשה כמו שאם אמרנו שניתן לה שט"ר אלא שבהגט הי' כ' העניא א"כ ה"ל עה"ח עהשט"ר מעידין שלא נתגרשה כיון שמעידין שבגט כ' העניא א"כ הגט היה חספא בעלמא והרי הם מכחישי' העדי' האומרי' שנתגרשה דהיינו אותן האומרי' שבגט כ' מעניא. וה"ל תרי ותרי. משא"כ לפי חששא זו שהיא שמא שט"ר זו לא ניתן לה כלל א"כ עה"ח אהשט"ר אין מעידין כלל נידון גירושי' של זו וא"כ כשאח"כ יש שני עדים אחרים האומרים שנתגרשה בגט כשר יש להתירה שהרי ליכא תרי שמכחישי' אותן. והרי לפ"ז בנ"ד יש ויש שני עדים המעידי' שנתגרשה בגט כשר. והן המסדר והסופר שהעידו שאשה זו מעניא בת משה נתגרשה כד"ת מאישה חיים בן יוסף מנאראוולא וא"כ אפילו נתפוס ששט"ר זו שביד האשה ניתן לאשה אחרת שהיא העניע שנתגרשה ג"כ מאישה מ"מ אשה זו מעניא ג"כ יש עדים שנתגרשה כנ"ל. והגע עצמך אטו בנדון של הריב"ש שחשש ג"כ שמא הגט חליצה ניתן לאשה אחרת. וכי לא היה תרופה לאשה זו אם תביא גט אחר זה ודאי לא יעלה על הדעת ע' תשו' הר"ן סי' ע"ז ומ"מ אם אפשר לתקן כו'. וא"כ בנ"ד נמי נימא הכי. ואי משום שהמסדר העיד ג"כ ששט"ר זו שכ' בו העניא ניתן לאשה זו על גט שלה אלא שטעה בו וע"ז אינו נאמן ולכך לא נאמינו אותו ג"כ על שניתן לאשה זו עכ"פ גט כשר. וכענין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וכ"מ לכאו' מתשו' העה"ג הנז"ל ריש תשו' זו במ"ש צריך פנים אם נאמנים כו'. דלכאורה תמוה דנהי שאין נאמנים לומר טעינו. יהיו נאמנים עכ"פ במה שאומרי' שהיה ביד השליח אותו הגט שאומר השליח ואינו מזוייף ואע"ג שאין בידו הרשאה מה בכך. אעכצ"ל דכיון שהם אינם אומרי' כן אלא שההרשא' היה ג"כ על הגט אלא שטעו ואינם נאמני' לומר טעינו אזי אינן נאמני' ג"כ לומר שהי' גט כזה ביד השליח וא"כ בנ"ד נמי נימא הכי. אך נ' דאין בזה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אע"ג דמשמע בב"ק (דף ע"ג ע"א) דהלכה כר' יוסי שכשהעידו בעדות א' על הגניבה ועל הטביחה והוזמו על הטביחה בטלה עדות הגניבה ג"כ משום עדות שבטלה מקצתה כו' י"ל דדוקא התם משום שנעשו העדות פסולים וכיון שכן א"א לקיים עדותן על הגניבה שהרי היו פסולי' לעדות בשעה שהעידו. משא"כ בנ"ד אע"פ שאין נאמן במה שאומר טעיתי לא נעשה פסול לעדות עי"ז שאין אדם נפסל ע"י עצמו אפילו באומר שקר העדתי כש"כ הכא שאינו אומר כלל ששיקר אלא שטעה בכתב וכיון שאינו נעשה פסול לעדות א"כ נהי דאינו נאמן במה שאומר שטעה מ"מ יהיה נאמן במה שאומר שנתגרשה אשה זו כדת בגט כשר. וראי' לזה ממ"ש הפנ"י בב"ק שם לחלק בין סוגי' דב"ק הנ"ל להא דחז"ה (דל"א) במאי דאתכחש אתכחש במאי דלא אתכחש כו' דבהכחשה לא שייך עדות שבטלה מקצתה דהא אפי' המקצת לא בטל לגמרי כו'. א"כ בנ"ד נמי גם המקצת לא בטלה לגמרי שיוכל להיות שטעה בהשט"ר אלא שאין מאמיני' לו לכן לא בטל לגמרי כו' לענין שנתגרשה מעניא זו. וע' תשו' ב"א סי' כ"ד דף נ"ו ע"ב וסע"ד שהביא תשו' הח"ץ סי' מ"ד ותשב"ץ ח"א סי' ס"ו. ויצא לנו דלסברא הג' שכתבתי ממ"נ נאמני' עדי' אלו המסדר והסופר. דאת"ל שבאמת ניתן לה השט"ר א"כ נאמן המסדר לומר טעיתי משום המסתברא וכו' ואת"ל דמספקינן שמא ניתן לאשה אחרת אכתי הרי עדיף שלפ"ז ליכא עכ"פ תרי על לא נתגרשה וא"כ הן נאמני' לגמרי ואע"ג שאין מאמיני' לו במה שאומר שטעה בשט"ר מ"מ נאמן במה שאומר נתגרשה. לפ"ז ד' עה"ג במ"ש צריך פנים אם נאמני' כו' צ"ע דעכ"פ נאמין להם שניתן להשליח גט זה. ואפ"ל דמיירי שאמרו רק טעינו ולא ביארו בפי' שניתן לו גט זה:

(והנה לפי הטעם דלעיל אות א' ב' דהא דלא נסמוך כאן על המסתברא הנ"ל זהו רק מפני שנחוש לזיופא שמא שט"ר זה לא ניתן לה כלל א"כ נרויח מזה דליכא שנים אומרים לא נתגרשה וא"כ כשהמסדר והסופר מעידין אח"כ שנתגרשה כדין הרי נאמנים. ואם השט"ר ניתן לה א"כ איכא המסתברא ונאמן המסדר לומר טעיתי כו'):