ט

אך כ"ז לדעת רב בירושלמי אבל י"ל דהש"ג ביבמות פט"ו ס"ל לפסוק כר' יוחנן שבירושלמי. וכצ"ל לדעת מהרי"ט בתשוב' חאה"ע סי' ל"ח. אכן באמת בזה ודאי מוכרח דקיי"ל כרב דמאחר שלימדנו הירושלמי דדין אחד אומר מת ואחד אומר נהרג ה"ל הכחשה שבבדיקות כיון דמדמו לה לכת אומרת מן הכיס מנה וכת א' אומרת מן הצרור מנה דהוא ענין בדיקות הנזכר בש"ס בבלי בפז"ב ארנקי שחור וארנקי לבן מנה שחור או מנה לבן וכן סייף וארירין הכל נקרא בדיקות וא"כ הרי בש"ס בבלי פסקו דעדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בדיני ממונות והיינו אפילו בכת עדים אחת שעד אחד אומר מנה שחור הלוהו והשני אומר מנה לבן וכ"פ כל הפוסקים בטוש"ע ח"מ סי' ל'. א"כ הקילו יותר אפילו מהירושלמי לפ"ד רב דס"ל דבכת א' בטלה עדותן ובתלמודנו ס"ל דאפילו בכת א' לא בטלה עדותן והטעם דבתלמודנו פסקו כר' שמעון בן אלעזר דאמר דבית הלל אמרו יש בכלל מאתים מנה אפילו בכת אחת וכן בנזירות ובירושלמי ס"ל כת"ק. אבל מ"מ מוכרח בתלמודנו דפירשו דעת בית הלל כרב דלא מיירי במונה כ"א בכולל מדהוכיחו מזה דאחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן עדותן קיימת כדאיתא בסנהדרין פרק זה בורר (דל"א ע"א). ואילו ר' יוחנן ס"ל בירושלמי דאפילו בכיס וצרור בטלה עדותן. ולכן קיי"ל ודאי כרב. וכן הרמב"ם בה' נזירות פ"ג לא חילק בין מונה לכולל רק דבכל ענין דכת א' אומרת שנים וכת א' אומרת חמש ה"ז נזיר שתים והיינו כרב שבירושלמי. ודלא כתשו' נ"ב חאה"ע סי' מ"ו שחלק על הש"ע אה"ע סי' י"ז ס"ט מחמת הירושלמי הנ"ל ולא שת לבו דרב פליג אר' יוחנן והלכה כרב. ומצאתי בבית מאיר סי' י"ז ס"ט השיג עליו כנ"ל. אך הוא ג"כ ס"ל דהלכה כר' יוחנן ובתשו' א' שכתבתי מקרוב הוכחתי דקיי"ל כרב משום דמוכרח בש"ס דמחלקים בין כת אחת לשתי כתות. והגם שר' יוחנן מחלק ביניהם זה החילוק א"א להעמידו לש"ס דילן פרק זה בורר (דל"א) גבי נהרדעי אמרו כו'. ואף דהרמב"ם בפ"ג מה' נזירות משמע דס"ל דדוקא בשתי כתי עדים אמרינן יש בכלל מאתים מנה והיינו כת"ק דר"ש בן אלעזר. מ"מ בא' אומר מת וא' אומר נהרג מוכרח בירושלמי דה"ל כשתי כתי עדים וכנ"ל. והלח"מ שם הקשה על הרמב"ם הא בה' עדות פסק כר' שמעון בן אלעזר. ובתומים סי' ל' סק"ז כתב ליישב דעת הרמב"ם דמחלק בין דיני ממונות דשם הקילו אפילו בכת אחד בש"ס בבלי. משא"כ בנזירות דלא פסקו בהדיא בגמרא דלא כת"ק פסק כת"ק דדוקא בשתי כתי עדים ס"ל לב"ה כן. א"כ לפ"ז בדינו של מהרי"ט גבי גיטין וקדושין יש לחלק בין כת א' לשתי כתי עדים. ומ"מ אין לסמוך ע"ז להקל בכת א' כ"א להחמיר יש מקום לומר כן לפ"ד התומים:

עוי"ל בנד"ז דה"ל כדין הכחיש עדות לאחר העדות דאפילו לר' יוחנן בירושלמי שם עדותן קיימת דהכת האומרים העניא הם מגידים לאחר העדות דהיינו עדותן הוא שנתגרשה אשה זו המוכ"ז מבעלה חיים בן יוסף כפי שידוע ומוחזק שם שמה. אלא שמידי דברן מחזיקים שמה בהעניא ה"ל כהכחשה דלאחר העדות. רק כת ראשונה ה"ל בתוך העדות. וי"ל עדותן קיימת אפילו לר' יוחנן. שנתגרשה אשה זו:

עוי"ל דאין כאן הכחשה כי האומרים ששמה העניא אין מכחישים כלל שאין שמה מעניא כלל וי"ל דהיה לה ב' השמות בהעיר ובגירש באחד מהן כ"ש בשם מעניא שהוא מעריסה וגם במדינה זו מוחזקת רק בשם זה. ס"ל לרוב הפוסקים דהגט כשר. ואף לקצת פוסקים המחמירים מדרבנן י"ל שאין להחמיר בזה אפילו בתרי ותרי כיון שיש שנים אומרים דשמה שם רק מעניא. אלא שא"צ לכ"ז דאפילו יש הכחשה בענין השם כיון ששניהם מודים שנתגרשה כדין מותר לכ"ע בשתי כתי עדים עכ"פ כנ"ל:

קיצור. ומוכרח בש"ס שלנו דקיי"ל כרב ולא כר' יוחנן ויותר מרב דאפילו בכת אחת מקיימין עדותן. וגם אפשר אפילו לר' יוחנן דירושלמי נד"ז הוי כהכחיש העדות לאחר העדות או שי"ל שאין כאן הכחשה כלל: