ח

וכ"ז כשנאמין ששמה שם בנאראוולא רק מעניא דכיון שכן ובגט ודאי נכתב מעניא א"כ למאי ניחוש לה וכנ"ל. אבל עדיין יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר. מאחר שהאשה זאת מוציאה שט"ר לפנינו שכותבים עליה העניא. ועדים אכולא מילתא קא מסהדי. א"כ ה"ל כשני עדים מעידים ששם בנאראוולא נקראת העניא. והיא עצמה אומרת ששמה שם מעניא וגם יש עדים כן ושנכתב בגט מעניא. אם כן אם נכתב בגט מעניא כפי שיש שני עדים ע"ז הרי הוא גט בטל לדברי העה"ח עהשט"ר דמעידין ששמה העניא. וא"כ חזר הדין מצד אחר לשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה. ואע"ג דודאי האמת ששמה מעניא ויכולים לברר זה מכל שכיניה שבנאראוולא שהכירוה ובזה לא אמרינן תרי כמאה כענין מ"ש בתוספות דיבמות (דפ"ח) גבי אתא גברא וקאי וכמו שפירש דבריהם בתשו' הבית מאיר בסוף ספרו במעשה הגט דיאקב מפין ע"ש מ"מ כל כמה שלא ביררו ה"ל תרי ותרי. מיהו י"ל דגם לו יהי כן שעה"ח עהשט"ר מעידין ששמה העניא ולדבריהם אם נכתב בגט מעניא הגט בטל מ"מ הרי הם מעידין ג"כ בהשט"ר שקיבלה ג"פ וא"כ ודאי ענין עדותם הוא שקיבלה גט כשר איך שהוחזק שמה שם. וא"כ ממנ"פ אם פי' דבריהם הוא ששמה שם העניא ודאי כן נכתב בגט. וא"כ לדברי שני כתי העדים הגט ניתן בכשרות והיינו ודאי כפי שהוחזק ומפורסם שמה בעיר דירתם ששם נכתב וניתן הגט אלא שמחלקותם איך היה השם הנודע לה שם ומה לנו בזה איך שהיה שמה כך נכתב בגט עכ"פ ונמצא גם לפ"ז אין כאן כלל ענין שנים אומרים לא נתגרשה רק כולם אומרים נתגרשה. ואין להחמיר ע"פ מ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח וחאה"ע סי' ל"ח גבי עדים המעידים על קדושין אם מכחישים זה את זה בהמעשה אע"פ שלדברי כולם מקודשת מ"מ הוי הכחשה ובטל הקדושין אם משום דגיטין וקדושין הם כדיני נפשות דמי ועדות המכחשת זא"ז בבדיקות פסולה בד"נ אם משום דהכחשה בגוף המעשה אף אם הוא בענין שלדברי שניהם מקודשת ה"ל כהכחשה בחקירות עכת"ד. אך כבר עמד על דבריו בספר סדר אליה רבא (דף פ"ו) והשיג עליו במ"ש דעדות גיטין וקדושין דומה לד"נ שאין כן דעת גדולי הפוסקים וגם אמ"ש דה"ל כהכחשה בחקירות כי זה אינו חקירות שהם כוונת הזמן והמקום. משא"כ בנד"ז י"ל דנקרא בדיקות ואע"פ שהן בגוף המעשה מ"מ כיון שלדברי שניהם הקדושין נגמרים י"ל דמהני עדותן. ונראה ללמוד דבר זה מהירוש' פט"ו דיבמות גבי שני עדים א' אומר מת וא' אומר נהרג דנחלקו שם ר' אלעזר ורב. דלר"א הואיל ומכחישים זא"ז אע"פ ששניהם מודים שאינו קיים לא ינשאו ולא דמי לשני צרות שאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דינשאו דהכחשה דצרה לגבי חברתה לאו כלום הוא משא"כ בשני עדים. ור' יוחנן שם בירושלמי ג"כ ס"ל כן. ולכן פסק שם ר' יוחנן בדין שתי כתי עדים אחת אומרת שראובן אמר הריני נזיר שתים ואחת אומרת שאמר הריני נזיר חמש דבטלה עדותן ולא אמרו ב"ה יש בכלל חמש שתים ויתקיים נזירות שתים עכ"פ אלא במונה דהיינו שכת אחת אומרת שאמר הריני נזיר אחת ושתים וכת שניה אומרת שאמר ג"כ ושלש וארבע וחמש. דאז אין כת שניה מכחשת לכת ראשונה שלא אמר אחת ושתים רק שמוסיפין עליהם לומר שמנה ג"כ שלש וארבע וחמש ע"כ מקיימים עדות נזירות שתים. ובש"ס דילן ספ"ג דנזיר (ד"ך ע"ב) גרסינן אמרי במערבא אין הכחשה במונה. ואפשר ר"ל דגם האומר אחת ושתים אינו חשוב מכחיש שלא אמר עוד שלש ארבע וחמש. מיהו י"ל דעל ג' ד' ה' חשוב הכחשה וזה כמ"ש הרשב"ם פחז"ה (דף מ"א ע"ב) בד"ה שיש בכלל. אבל כת ראשונה מכחשת לשניה כו' רק שאין כת שניה מכחשת על אותו מנה שכת ראשונה מעידין כו' ע"ש. משא"כ בכולל שכת א' אומרת שאמר שתים וכת שניה אומרת שאמר חמש הרי הכת שניה מכחשת שלא אמר שתים אע"פ שאדרבה לדבריהם נזר יותר משתים מ"מ בטלה כל העדות מחמת הכחשה זו. וזהו הנקרא שם בירושלמי הכחיש העדות בתוך העדות. ורב שם פליג ע"ז וס"ל דאפילו בכה"ג אמרו ב"ה יש בכלל חמש שתים. ומיהו בכת א' שיש ביניהם הכחשה כזו מודה רב שם דאין מצטרפין. ומבואר שם דנחלקו בכה"ג ממש בדיני ממונות כגון כת אחת אומרת שהמלוה מנה המעות מן הכיס וכת אחת אומרת מן הצרור מנה. וכן בדיני נפשות אם במקל הרגו ואם בסייף הרגו. וכן בדיני עריות היינו דין אחד אומר מת הבעל ואחד אומר נהרג בכ"ז ס"ל לר' יוחנן דאפילו שתי כתי עדים שמכחישים זא"ז בהכחשה כזו בטלה העדות. ורב מחלק דבשתי כתי עדים לא בטלה עדותן. ובכת א' מודה דבטלה עדותן. והנה רב הביא ראיה מדין המשנה הנ"ל דאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דאמרו ריה"ו ור"ש הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו ואע"ג דיש ביניהן הכחשה. ור"א מתרץ דדוקא בצרות הדין כן ולא בעדים. ובטוש"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ט' פסק בפשיטות דגם בעדים הדין כן וכ"כ הקה"ע בירושלמי שם דהלכה כרב וא"ת אם מהמשנה הנ"ל מוכיח רב כן א"כ אפילו בכת אחת יהיה הדין כן דהא במשנה שנינו אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג כבר תירץ זה בקה"ע שם בתוספותיו דכיון דעד אחד נאמן בעדות אשה הרי כאן שנים וה"ל כשתי כתי עדים. וממוצא דבר נשמע לנ"ד דיש כאן שתי כתי עדים שנתגרשה אשה זו כדין רק מכחישים א"ע בשמה דלרב ודאי נתקיים עדותן ובדינו של מהרי"ט ג"כ נשמע לפ"ז דאם יש שני עדים שאין מכחישין זא"ז כלל רק עוד עדים מכחישין אותן כמו בהנדון שנשאל בח"א סי' קל"ח עדותן קיימת לפ"ד רב בירושלמי אבל בכת אחת שיש ביניהן הכחשה בטלה עדותן. ואע"ג דבמסקנא מסקינן בירושלמי דבדיני נפשות מודה רב דגם בשני כתי עדים בטלה עדותן היינו ודאי רק בד"נ ממש ולא בגיטין וקדושין כדאמר שם שניא היא דיני נפשות דכתיב צדק צדק תרדוף ועוד דבהדיא מבואר שם דמקור דינו של רב נמשך לו מהמשנה דיבמות דאחת אומרת מת כו' שהוא בדיני אשת איש ולא שייך לומר בזה דמשום עיגונא אקילו דהא רב מוכיח מזה לכל העדיות שבתורה לנזירות ודיני ממונות וגם לדיני נפשות רק במסקנא פליגי אמוראי אדיני נפשות לבד משמע ודאי דלכל שאר עדיות שבתורה דין גמור הוא:

קיצור. (אם עדים שעל השט"ר מעידין ששמה העניא הרי ג"כ מעידין שנתגרשה כדין א"כ מסתמא גם לדבריהם נכתב שמה כדין. אף שמהרי"ט ח"א סי' קל"ח וחאה"ע סי' ל"ח כתב דכה"ג הוי הכחשה נראה שהוא פלוגתא דרב ור' יוחנן בירושלמי פט"ו דיבמות גבי הכחיש העדות בתוך העדות כו' דבתרי ותרי לרב נתקיימה עדותן):