ו

ואין לומר די"ל שעה"ח עהשט"ר לא טעו כלל בשמה וכן עידי הגט והסופר רק המסדר ודעימי' טעו בדין וסברו דמעניא הוא קיצור השם מן העניא מש"ה נכתב בגט העניא אבל כולם ידעו ששמה מעניא ועל כן נכתב גם כן בשט"ר העניא וכמו שכתב כת"ר. וא"כ הגט בטל. ואע"ג שיש עדים מעידים שבגט כ' מעניא ה"ל שנים אומרים נתגרשה. ושנים היינו עה"ח עהשט"ר אומרים לא נתגרשה כי נאמר שהן לא טעו בשמה שכן דרך לדקדק בשמות כמ"ש מהרי"ט חי"ד סי' כ"א ופשוט הוא. וא"כ כשלא טעו עכצ"ל שבגט היה כתוב כן מצד טעות בדין וה"ל שנים אומרים לא נתגרשה. אך ז"א כי מלבד שי"ל דלב"ד טועין כ"כ לא חיישינן. אך עכ"פ הב"ד לא גריעי מעה"ח עהשט"ר וה"ל ספק שקול עכ"פ אם הם הב"ד הטועים או עה"ח עהשט"ר הן הטועים. וא"כ ע"ז ג"כ נאמנים הכת עדים השלישיים המעידים שבגט נכתב מעניא. ואע"ג דבשני כתי עדים המכחישים זא"ז לא מהני אם יבוא כת עדים עוד ויעידו כדברי אחד מהן דמ"מ אמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני דתרי כמאה. אך זהו בענין כשהשניים מכחישים את השנים. אז לא מהני גם אם עוד שנים מעידים ככת א' משא"כ בנד"ז שבהכרח כת א' טעו ולא במרד ומעל להעיד שקר ח"ו כ"א נפל טעות אצל כת א'. ואנחנו לא ידענו מי הטועים אז י"ל דנאמנת כת הג' לומר שאלו לא טעו. ואפילו אם שני הכתות הראשונים היו מחזיקים בדבריהם לומר אלו על אלו אתם הטועים י"ל שהדין כן וכמו דבאומדנא אזלינן בתר רוב דיעות בפרק בתרא דיומא ולא אמרינן תרי כמאה. ה"נ בענין נפילות טעות י"ל יותר ששנים יטעו מארבעה. ועכ"פ בנד"ז דאדרבה המסדר צווח שהוא טעה רק בהשט"ר וכן שאר עה"ח אהשט"ר מסתמא יאמרו כן ועכ"פ אינן אומרי' להפך רק שאצלינו יש ספק מי הטועים ע"כ אפשר הכת הג' נאמנת לנו לברר ספק זה. אך עוד זאת והוא העיקר דאין כאן תרי כלל האומרים שבגט היה כתוב העניא כי מ"ש בהשט"ר להיות לראיה ביד האשה העניא. אין זה ממש עדות שלם שבגט היה כתוב העניא. כי עיקר עדותן הוא שנתגרשה אשה זו מבעלה וע"ז מעידים איך שקיבלה האשה המוכ"ז גט פטורין מבעלה חיים בן יוסף. ומ"ש האשה העניא היינו לסימנא לידע מי היא. ויש באפשר לומר דלאו אכולא מילתא קא מסהדי. כמ"ש בגמרא דכתובות (דף כ"ד ע"ב) גבי אני פלוני כהן לויתי ממך מנה ועדים חתומים על זה דאין מעלין אותו ליוחסין עי"ז. ופי' הרשב"א משום שי"ל דעדים מעידין רק על גוף הענין שלוה ממנו מנה. אבל אין מעידין ע"ז שהוא כהן ואע"ג דהש"ך בח"מ סי' מ"ט לא נ"ל פירוש זה מ"מ באו"ת כ' שי"ל כפי' הרשב"א ושכ"ד עוד פוסקים. וכך י"ל בנד"ז דלאו אכולא מילתא קמסהדי ואין מעידין ע"ז ששמה העניא ואע"ג דאין לדמות השם לענין כהן דענין כהן שהוא רק ע"ד ענין סימן ואינו עיקר השם שייך לומר שאין מעידין ע"ז. משא"כ בעצם השם אין שייך לומר כן. אך כן הוא ודאי בשטר שבין לוה למלוה וכה"ג דהתם עיקר הענין הוא שמות הבעלים אבל בשטר ראיה זו שנאמר בו הלשון להיות לראיה ביד האשה מ' העניא בת מ' משה מוכ"ז מצאסניק איך שקבלה ג"פ מבעלה מ' חיים במ' יוסף מפה נאראוולא וכו'. א"כ בזה אין השם מעיקר העדות משום דבלאה"נ ידעו בצאסניק שלזו האשה נתכוין משום שהיא בת ר' משה משם ושהיה לה בעל בנאראוולא. ומשום מ"ש האשה מוכ"ז דהיינו מוציא כתב זה משמע שהיא אשה זאת כמ"ש בפ' גט פשוט (דף קע"ב) גבי ההוא שטרא דהוה כתי' ביה לויתי מנה ממך כו' ע"ש. מה גם בצירוף סימנים הנ"ל בת משה כו' די להתירה. וא"כ השם העניא אינו רק ככהן לכן י"ל דלאו ע"ז מסהדי. ואף דהרשב"א ס"ל דאם השטר הוא מלשון העדים י"ל דאכולא מילתא קא מסהדי הרי שא"פ חולקים ע"ז ואין מחלקים חילוק זה. ועוד דאפילו נאמר דאכולא מילתא קא מסהדי מ"מ פשט העדאתם הוא רק ששמה העניא אבל אין שייך לומר שמעידין שכן כתוב בגט דמנ"ל זאת. שהרי כשראו עדים איך הב"ד סידרו נתינת הגט לידה והחזיקוה בגרושה נראה שיכולים לכתוב לה שטר אף שלא קראו הם את הגט כלל. כדאיתא ביבמות (דק"ו סע"א) לענין חליצה כה"ג וא"כ ה"ה בגט ואם משום דבגט כותבין ונותנין בשעת הסכנה אע"פ שאין מכירין הא גם בחליצה הוא כן עיין בפירוש סדר חליצה סל"ה ומ"ש בב"י רס"י קל"ה דאם לא קראו העדים הגט לא תנשא היינו בעדים שהבעל נתן הגט רק לפניהם שלא קראו רק הבעל לבד. משא"כ הכא שהב"ד קראו הגט והחזיקוה בגרושה ואח"כ קרעוהו כנהוג יכולים גם עדים אחרים לכתוב לה שט"ר (וגם דינו של הב"י צ"ל אע"פ שאין כאן מקומו דהא בעל שאומר גירשתי את אשתי נאמן לולי דאם איתא דגירשה קלא אית ליה כמ"ש ברשב"ם פי"נ דקל"ד ובתשובת מי"י לספר נשים סי' ג'. וא"כ היכא שלפנינו מגרשה בגט למה אינו נאמן שהגט כשר ועי' מל"מ פ"ג מהלכות יבום) וכיון שעכ"פ כשהחזיקוה ב"ד בגרושה יכולים גם עדים אחרים שלא קראו הגט לכתוב לה שט"ר א"כ אם בהשטר כתב העניא מהכ"ת תתפוס שמעידין שבגט כתוב כן שמה כיון שיכולים לכתוב לה שט"ר זה בלי שיקראו את הגט כלל. ואפילו אם אירע שקראו את הגט ואפילו עה"ח עהשט"ר הן מעידים החתומי' על הגט מ"מ אין פשט לשון עדותן שכן כתוב בגט. ואפילו אם נאמר דאכולא מילתא מסהדי היינו דמעידים ששמה העניא. וזה עכצ"ל דטעות הוא שכל יודעיה שם יעידו על זה ששמה מעניא. אבל עכ"פ על איך כתוב בגט אין לנו מהן עדות שנכתב בו העניא רק חששא בעלמא שמא היה כך כתוב בגט ג"כ ודי לחוש לזה כל זמן שאין לנו עדים על שבגט נכתב מעניא. אבל כשיש לנו שני עדים ע"ז שבגט נכתב מעניא אין שום מקום לחשוש בזה כלל:

קיצור (גם לחוש שמא טעה המסדר דמעניא הוא קיצור השם אין לחוש מה"ט. כיון דממ"נ נפל טעות י"ל שנאמנים כת הג' לברר מקום הטעות. וגם העיקר שאין מהשט"ר עדות שלם שבגט היה כתוב העניא. רק עדות ששמה העניא ובזה ודאי מוכחשים הם מכל העולם שם וכאן):