ב

וע"ד שכתב כת"ר דלא דמי טעות זה למ"ש בש"ע סי' כ"ט וכן בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו כו'. והנה במ"ש דבודאי עבידי לדקדק בשם האשה שעיקר הגט תלוי בזה. כ"ה בתשובת מהרי"ט חי"ד סס"י כ"א ע"ש שהקשה על הירושלמי שהביא הר"ן פ"ק דר"ה שהעדים נאמנים לומר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו מהא דאמרינן פ"ב דכתובות (דף כ"ד) דמעלין משטרות ליוחסין וע"ז תירץ דבשמות האנשים מדקדקים העדים יפה כו' אך קושייתו אינה מכוונת דאנן קיי"ל דאין מעלין משטרות ליוחסין. והא דבתשו' הר"ן סי' מ"ז מבואר דהשם הוי בדיקות נ' דשא"ה דלא מן השם הוא ההיתר או האיסור כי מיתת היבם מתרת וידוע שלא היה רק יבם אחד לבד וא"כ כשהעידו שאחיו של בעלה של זו מת הרי עדות מספיק ושמו לא מעלה ולא מוריד הלכך אין מדקדקי' בזה כ"כ ועיין שם. אבל בנ"ד שהגט הוא המתיר ושינוי שמו או שמה מבטלים הגט וגם הוא שט"ר שנותני' לה שתוכל להנשא עי"ז פשיטא ופשיטא דעיקר העדות הוא על שמו ושמה כו' וזה פשוט. וכן מוכח בגמרא דבפ' חז"ה (דנ"ו סע"ב) אמרינן בין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי ואילו בפז"ב (ד"ל ע"א) א' אומר חבית יין וא' אומר חבית שמן עדותן בטלה. ולא מסתבר לחלק בין יין ושמן לחיטי ושערי. ובפרט לפי סברת הב"י בבד"ה בח"מ סי' קמ"ה ס"ד. אעכצ"ל דשאני התם דאין נפ"מ לגוף העדות של החזקה בין אם אכלה חטים כו' משא"כ כשמעידין על שחייב לו חטים או שעורים ודאי א' אומר חטים וא' אומר שעורים עדותן בטילה דבודאי מדקדקי' בזה וה"ל הכחשה. שוב מצאתי שכן כתב בהדיא בחידושי הר"ן פרק זה בורר (ד"ל ע"ב) סד"ה אמר רבא. ועמ"ש בתשו' ב"א סי' כ"ד בענין שם אשת המת דהכחשה בשמה ה"ל רק הכחשה בבדיקות כמנה שחור כו' י"ל ג"כ מפני שההיתר נמשך רק ממיתת הבעל א"כ בין ששמה כך או כך אין חילוק מיהו י"ל דז"א דנדון שלו לא דמי לבדיקות מאחר דע"י השם יבורר מי המת שאמרו ששם הנפטר פב"פ ושם אשתו שרה. א"כ זהו כ"ג מסימני מי ומי הוא משא"כ בתשו' הר"ן. וכתבתי מזה במ"א. ועכ"פ בנ"ד שמעידין שנתגרשה זו ודאי מדקדקים בשמה שזהו עיקר העדות שעי"ז תנשא וגם לפי שינוי שמה הי' הגט בטל כו'. משא"כ בתשו' הר"ן דומה לאכלה חטים כו':

קיצור בתשו' מהרי"ט כ' דאף להירושלמי דנאמנים לומר בענין הזמן על זה לא חתמנו מ"מ בהשמות עבידי לדקדק טפי. מ"ש בתשו' הר"ן דהשם נחשב בדיקות זהו כשידוע על מי מעידין בלא השם. משא"כ הכא שצריכין השם לההיתר. מ"ש בתשו' ב"א סי' כ"ד:

אמנם אף גם דעבידי לדקדק בשם האשה אם הוא דבר שהעדים מצויים לטעות יוכלו לחזור וכדמוכח מתשו' הר"ן סי' מ"ז ד"ה ועוד ראי'. דאפילו בגופה של עדות ס"ל דיכולים לחזור בכה"ג. אלא דמ"מ ודאי שפיר קאמר מר שאינו נק' מצויין לטעות לענין זה כ"א ע"ד טעות בעיבורא דירחא דרובא דאינשי דטעו בהכי. וכן פי' להדיא התומים סי' למ"ד סק"י דעת תשו' הר"ן. מיהו התשו' רס"י מ"ז הנ"ל דחוקה לי' לפ"ז דשם כ' דאיכא אינשי טובא דלא ידעי דעד מפי עד סגי בעדות אשה. ומנלן דרובא יטעו בהכי להחליט הדין כן. ואפשר שם כ"כ הר"ן רק לסניף וכמ"ש הפוסקים שמצרפין לסניף אף דבר שאינו מספיק בעצמו וכמ"ש בנמ"י פט"ו דיבמות בענין בגמלא פרחא כו'. מיהו תירוץ זה הוא דוחק דלא משמע כן בתשו' הר"ן. אך בודאי אנן לא קיי"ל שנאמנים רק בדבר שהרוב טועי' בו כמ"ש התומים ואפי' בזה י"ח כמבואר ברמ"א סי' מ"ג ס"ח שהביא כת"ר וכמ"ש התומים שם באריכות וכדקמן אי"ה. ובמה שהאריך כת"ר דנ"ד נק' כתב ידם יוצא ממקום אחר כו' אני לא באתי למדה זו דלו יהא שאין כת"י יוצא ממקום אחר לא מהימנו במיגו מאחר דמדאו' עה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עבב"ד דמי וא"צ קיום. וע' במהריב"ל ח"ב סי' א' דאפילו מדרבנן בכה"ג בשט"ר שביד האשה המיקל יש לו על מה שיסמוך. אלא שאין כן דעת הש"ע סס"י קנ"ב. א"כ פשיטא דלא מהני המיגו שמדרבנן נגד דאורייתא משא"כ בסי' מ"ו דהוי מיגו מעליא כיון דעכ"פ מדרבנן אינו גובה בהשטר. וכעין חילוק זה נמצא בתשו' עה"ג סס"י ל"ח שהביאה כת"ר וז"ל אע"ג כשאין כ"י יוצא ממ"א נאמנים היינו היכא שאנו צריכים להעדאתן ואילו שתקי הוה השטר בטל כו' אבל הכא שהשליח כבר הודה שכ"י הוא זה כו'. וה"נ בנ"ד הודית האשה שכ"י הוא זה כו'. וצ"ע מפ"ב דכתובות (די"ט סע"ב) דנאמנים לומר אנוסים היו העדים משום שהשטר אינו מקויים והרי מדאורייתא א"צ קיום. ויש לחלק דהתם שאני שיש שני עדים אומרים כן ע' שט"מ שם. אבל מצד מיגו אין להאמינם. מיהו זה אינו דהא ה"נ הן שני עדים. ובמה שהניח העה"ג שם בצ"ע אי אמרי' בשטר כזה כמי שנחקרה עבב"ד דמי. הנה אפ"ל שלא כ"כ רק על הרשאה שהוא דבר שא"צ כ"כ מדינא. אבל במעב"ד שביד האשה שתוכל להנשא בו מה מקום הספק וע' במהריב"ל הנ"ל. וראי' משטר ראי' אקדושין דדין שטר יש לו כמ"ש הרשב"א עב"ש סי' מ"ב ס"ק ט"ו. אך מהר"מ אלשיך בתשו' סי' מ"ם לא ס"ל כן מיהו לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' כ"ח ס"ק י"ד אין דבריו נכונים. ובנד"ז א"צ דעת הבעל דאחר שגירשה אין זה חיוב לו לשיהי' צריכים דעתו וע' בח"מ סי' פ"א ססע"י כ"ט ובחי' הר"ן פז"ב בדף כ"ט ד"ה מטלטלי אבל בהודאה דקרקע כו' וע' בח"מ סי' רנ"ה ס"א ובגמ' שם פי"נ:

קיצור (בנד"ז בשם האשה בשט"ר ודאי עבידי לדקדק. אמנם עכ"ז בדבר שמצויין לטעות בו ע"ד טעות דעיבורא דירחא ס"ל להר"ן ושא"פ דנאמנים לומר טעינו ואין בזה משום חוזר ומגיד. מיהו נד"ז הטעות בין מעניא להעניא י"ל דלא נק' מצויים לטעות וקצת צ"ע על ת' הר"ן שם):