א

סימן רצו

בשטר כתב לראיה ביד האשה שרה חנה שנתגרשה וכו' ובאמת שמה חנה שרה ואח"כ ביררה שעדים מעידים שבהגט היה כתוב חנה שרה ושהם קראו הגט וגם הסופר העיד כן:

והנה נידון מ"ש דעה"ח עהשט"ר אין מעידין אאיך כ' בגט. לכאורה יש להקשות ע"ז ממ"ש הת"ש סי' ח"י סקכ"ט דלשכחה לא חיישינן וכ"כ בתשובת שב"י חאה"ע סי' י"ד וא"כ אם עדים אלו הן הן עידי הגט או המסדרים א"כ אף שהשטר נכתב למחר מ"מ מסתמא ידעו כמו שנכתב בגט. וא"כ ה"ל כמעידין שכן כתוב בגט. אך ז"א דודאי כשעד מעיד על דבר א' לא חיישינן ששכח כו'. אבל כשאין מעיד ממש על דבר ההוא רק שמתוך עדותו אנו רוצים להוכיח הדבר ההוא. דאל"כ יוכרח לומר ששכח כו' זה אינו רק ספק. וראיה לדבר מפרק אלו נערות (דל"ג) אמרי אשתליין כו'. ומבואר בשט"מ שם בשם הראב"ד דלאחר כ"ד חיישינן לשכחה. וכ"מ בהרמב"ם המצויין בעין משפט שם פ"ב מה"ס ה"ב שכתב אבל אחר כ"ד צריך התראה אחרת כו'. וצ"ע מתשובת הרשב"א שבב"י בח"מ סי' ל"ד מחודש ז'. אך בחידושיו פ' כל הנשבעין הניח באמת דין זה בצ"ע בענין חשוד על השבועה דלמא אשתלי. והריטב"א שם כתב דמיירי כשיש עדים שהזכירוהו בדבר בענין דלא שייך לטעון שכחתי והר"ן שם כתב דמיירי שהיה סמוך להשבועה. וא"כ כשיש יום א' ביניהן אינו סמוך כדפרש"י כתובות (דל"ג א') מעיקרא יום או שעה כו'. מיהו לפירש"י אפי' שעה נקרא מעיקרא א"כ מהו סמוך וצ"ל דרש"י והראב"ד ס"ל כהריטב"א. ובתשובת מהרי"ט חאה"ע סי' מ' כתב דדוקא לענין שיהיה שכנגדו נשבע ונוטל מחמירין. אבל לפסול את האדם מחזקתו אינו אא"כ יש דבר ברור ויכולים לתלות בשכחה. וא"כ לפ"ז בנדון דידן שיש עדות שנכתב שרה חנה. ומעה"ח עהשט"ר אין כאן רק הוכחה תלינן דשכחו או טעו בין שרה חנה לחנה שרה כו' ועי' כנה"ג בסי' ל"ד בהגב"י אות כ"ט כתב לחלק בע"א דבשבועה שנשבע בעצמו והביא האיסור עליו מידק דייק ולא תלינן בשכחה דכל יום שבועתו לנגד עיניו. א"כ לפ"ז הכא אין לומר כן. עוד נ' להעיר דהא עדות ראיה עדיף מעדות ידיעה דבד"נ אין העדות מתקיימת אלא בראיה ורק בד"מ סגי בידיעה. והיינו ג"כ ידיעה ודאית כההיא דנחבל פ"ז דשבועות ובח"מ סס"י צדי"ק. והרי בנ"ד מעה"ח עהשט"ר ליכא רק ידיעה שבגט היה כתוב חנה שרה וגם אינה ידיעה ודאית א"כ פשיטא דלא מהני לבטולי עידי ראיה המעידים שבגט היה כ' שרה חנה. וגם לומר דעה"ח [ע]השט"ר מעידין ששמה חנה שרה ג"כ כיון דאין מעידין ע"ז בפי' לומר ששמה כך ורק שאנו מוכיחין כן מדבריהם אין זה כדאי לומר כו' כנ"ל. ועי' בתוי"ט פ"ז דב"ק מ"ג כשהעידו עדים שלא נמכרה לו אפ"ה לא הוי כמעידים שגנב דדלמא היה טובח אחר הגנב ואין זה ידיעה ודאית שגנב. וה"נ י"ל כעין זה דעה"ח עהשט"ר אין מעידין רק שנתגרשה זו וזהו עיקר עדותן אבל אין מעידין כלל איך היה כתוב בגט. וגם אין מתכוונים להעיד שהוחזק שמה חנה שרה כו'. לכן כשעדים מעידים שנכתב בגט שרה חנה ושכן שמה שם מהני לכ"ע. ועמ"ש לקמן בתשובה נידון אשה מעניא שנתגרשה. ובהשט"ר היה כתוב לראיה ביד האשה העניא ואח"כ הביאה עדות מהמסדר והסופר שבהגט היה כתוב מעניא ולא העניא: