ז

ומ"מ שטת הירושלמי נראה דלר' מנחם כשנשאת ואח"כ באו עדים לא תצא אף שלא נשאת לאחד מעידיה כ"כ בתוספות קה"ע בירושלמי ביבמות פרק האשה רבה הלכה ג' בד"ה מסתברא דירושלמי לית ליה האי פירוקא ולת"ק דר' מנחם אפילו בשהתירוה לינשא ע"פ שנים הראשונים תו לא תצא כו' ונלע"ד ראיה לדבריו ממ"ש בירושלמי פט"ו הלכה ה' רב נחמן בר יעקב בשם רב נשאת ע"פ עדים שנים אפילו אתון. פי' אפילו באו בעליהן אח"כ. אמרין ליה לית אתנו פי' אמרינן זהו אינש אחרינא וקלסתר פניו דומה להראשון. ואפי' הוא אדם מסויים כרבי אמי. ולבסוף מסקנא דאמרינן להבעל השני שנשאה אין ברי דהיא שריא לך אלא תהא יודע דבנוי דההוא גברא ממזירא קומי שמיא. ופשוט דנד"ז חמור מדין שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת. דכיון דאתא גברא וקאי הרי כל העולם המכירים אומרים שזהו בעלה דמה"ט בש"ס דילן ר"פ האשה רבה אמרינן מחכו עליה כו'. ואעפ"כ לדעת הירושלמי אמרינן דמדינא לא תצא לפ"ד רב. וא"כ בשנים אומרים מת וניסת ואח"כ באו שנים ואמרו לא מת ודאי לא תצא אף למסקנא דירושלמי דדוקא באתא גברא וקאי אמרינן ליה תהא יודע דבנוי כו' כיון דנראה לכל שזהו הבעל. משא"כ בתרי ותרי דהוי ספיקא ודאי דלא תצא כלל. ומהתם מוכח דלא בעינן שניסת לאחד מעידיה דא"כ איך אמרינן ליה תהא יודע דבנוי דההוא גברא ממזירא. מאחר שהוא העד שהעיד שמת בעלה א"כ הרי יודע בבירור שבניו כשרים. וזהו אחר. דאין לומר שמא גם הם העידו אמת אלא שהמת היה קלסתר פניו דומים לבעלה של זו. דא"כ אינו ממזר ודאי קומי שמיא כ"א ספק ממזר. א"ו מיירי שלא ניסת לאחד מעידיה וע"כ מאחר שזה שאתא נראה לכל שהוא בעלה של זו אמרינן ליה דאע"ג דמדינא אין לנו כח להוציאה מבעלה השני מ"מ קומי שמיא גליא שזהו בעלה והעדים שקר העידו כדפי' בקה"ע ולכן שפיר ה"ל ממזרים ודאין קומי שמיא. וא"כ מזה משמע ברור דלהירושלמי בשנים אומרים מת וניסת ואח"כ באו שנים ואמרו לא מת ולא אתא גברא וקאי לא תצא אף שלא נשאת כלל לאחד מעידיה. ועוד נלע"ד ראיה ממש"ש בירושלמי מקודם וז"ל אמתניתן עד אומר מת ונשאת ובא אחד ואמר לא מת ה"ז לא תצא. מפני שאמר משנשאת הא אם עד שלא נשאת ונשאת תצא. א"ר יוחנן זו דברי רבי מנחם ברבי יוסי. אבל דברי חכמים בין אמר משנשאת בין שאמר עד שלא נשאת לא תנשא ואם נשאת לא תצא עכ"ל. והובא ירושלמי זו בחידושי הרמב"ן והריטב"א ביבמות פט"ו ופי' הריטב"א בשם הרמב"ן דפי' בין שאמר עד שלא נשאת דקאמרי חכמים היינו כשבאו זה אחר זה ומאי עד שלא נשאת דקאמר עד שלא נשאת ממש ואחר שהתירוה לינשא ורבי מנחם ברבי יוסי לית ליה דעולא כלל וחכמים אית להו כשנשאת ממש דוקא ופליג אגמרא דילן עכ"ל. והשתא כמו לדברי חכמים דאית להו הא דעולא כשנשאת אחר ההיתר ודאי מיתוקמא המשנה כשלא נשאת להעד ההוא. דאין צריך לידחק בזה לומר דמיירי שנשאת לאותו עד המתירה דהוא דוחק עצום כמ"ש לקמן. אלא לפ"ז שפיר מיירי דנשאת לעלמא. ומ"מ אע"פ שבא אח"כ עד המכחישו לא תצא. כיון דעד זה כשנשאת על פיו ה"ל כשנים לעולא ואין דבריו של אחד במקום שנים משא"כ בשנים אומרים מת ונשאת על פיהם ואח"כ באו שנים ואמרו לא מת תצא כשלא ניסת לאחד מעידיה לפי ש"ס דילן. משום דהנך המכחישים כחם גדול כמו השנים הראשונים דאף שיש להן מעלה שנשאת על פיהם מ"מ מה יש להחשיבם עי"ז יותר משנים הא תרי כמאה. וא"כ סוף סוף תרי ותרי נינהו משא"כ בעד א' דלאו כלום הוא לכן כשנותנים לו מעלה כשנים ע"י שנשאת על פיו. ה"ל העד המכחישו שאין לו מעלה זו כאחד במקום שנים. אבל בתרי ותרי ממש ל"ל הכי. לכן בתרי ותרי א"א לומר שלא תצא אא"כ ניסת לאחד מעידיה. משא"כ בעד אומר מת ונשאת ובא אחר אח"כ ואמר לא מת אף שלא ניסת להעד ההוא לא תצא. ואדרבה בניסת להעד ההוא י"ל דתצא כדלקמן. וכיון דביררנו דלהירושלמי ג"כ לת"ק דרבי מנחם מיירי המשנה דעד אומר מת ונשאת. דר"ל שנשאת לעלמא ולא לעד ההוא. א"כ כמו"כ גם לרבי מנחם מיירי המשנה ג"כ בכה"ג ואעפ"כ לא תצא כשהעד המכחישו בא משנשאת. והרי הרמב"ן פי' דרבי מנחם לית ליה דעולא כלל א"כ זה העד שנשאת על פיו הרי עכ"ז אינו כשנים ממש כ"א הוא עד אחד. רק שעד א' נאמן באשה. והרי יש עד המכחישו ואמאי לא תצא. אעכצ"ל דס"ל גם בתרי ותרי כל שניסת ע"פ שנים הראשונים ואחר שנשאת באו השנים המכחישים אותם אזי לא תצא אף שלא ניסת לע' מעידיה ומטעם האמור בירושלמי פרק האשה רבה בשעה שנשאת בעדות ברורה נשאת וה"ה גם בנשאת ע"י עד אחד נקרא עדות ברורה כיון דעד אחד נאמן באשה. ועוד נראה דדוחק גדול הוא להעמידה בשנשאת להעד כי מלבד דדעת הרמב"ן והרשב"א ותשובת הרא"ש כלל ל"ב סס"י ג' דדוקא בשנים עדים מהני מה שנשאת לא' מעידיה ולא בעד אחד דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא. אך עוד זאת הנה בלא"ה משנה שלימה שנינו בפרק שני דיבמות דעד המעיד לאשה שמת בעלה לא ישא את האשה א"כ דוחק להעמיד המשנה דעד אומר מת ונשאת מיירי שנשאת לו. ותו דדעת הרשב"א שם דאפילו כנס יוציא כהובא בב"ש סי' י"ב. ואפי' להחולקים שם י"ל דהיינו בדליכא מאן דמכחיש ליה אבל כשעד אחד בא ומכחישו ראוי לומר דלכ"ע אפילו כנס יוציא דאפושי פלוגתא לא מפשינן. ועוד דדעת ר"ח שאפילו בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאמרינן שאם נשאת לאחד מעידיה לא תצא היינו כשיש ג' עדים שאומרים מת. דאם לא היו אלא שנים אמרינן דזה שנשאה כמאן דליתיה דמי ונשאר רק עד אחד ואין דבריו של אחד במקום שנים. והגם שהמגיד ספי"ב מה"ג הכ"ב נחלק עליו דלא אמרינן זה שנשאה כמאן דליתיה דמי. ראוי לומר דהיינו בשני עדים שאין חשודים לשום דבר כלל משא"כ בעד א' כשנשאה ויש ג"כ עד המכחישו יש ריעותות טובא. ע"כ דוחק עצום להעמיד הירושלמי בכה"ג. ועוד קשיא להפך לפי' הר"ן דפירש שהאשה אומרת ברי לי היינו ראיתיו שמת. א"כ אילו מיירי בכה"ג שנשאת להעד האומר שמת וגם היא אומרת שמת א"כ פשיטא דלא תצא דה"ל תרי לגבי ע"א האומר לא מת ואפילו לכתחלה תנשא לעלמא ולא לעד זה האומר מת כו'. ולא מיבעיא לפי פשטא דברייתא דתני ר' נחמיה ביבמות פט"ו (דקי"ז ב') דאשה מכחשת איש ודאי ה"ל תרי לגבי חד אלא אפילו לפי האיבעית אימא דשתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמיא י"ל היינו שתי נשים דוקא אבל איש ואשה נגד איש אחד ה"ל יותר מפלגא וכ"ש האשה עצמה דדייקא ומינסבא. הג"ה אחר זמן. ואפ"ל טעמא דהירושלמי מפשט לשון המשנה פט"ו דיבמות משנה ד' עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא. דמשמע דוקא כשעד אחד אומר מת הוא דכשבאו שנים ואמרו לא מת תצא אף שנשאת ע"פ העד אחד. הא שנים אומרים מת ונשאת על פיהם אע"פ שבאו שנים ואמרו לא מת. לא תצא. ועיין מדין זה ג"כ בשער המלך פרק י"ב מה' גרושין האריך בזה בדעת הרשב"א ובדעת רי"ו דלקמן ס"ח:

קיצור. מיהו בירושלמי ס"ל כן כמו שכתב הראב"ן: