ה

מיהו בנד"ז כיון שנשאת ע"פ שני עדים האומרים נתגרשה ואח"כ באו עדים האומרים לא נתגרשה. והיא אומרת גרושה אני כיון שיש קצת פוסקים דס"ל דאפילו נשאת לאיש שאינו אחד מעידיה לא תצא כמשי"ת אע"ג דבטלה דעתם נגד כל הפוסקים האומרים דתצא אא"כ נשאת לאחד מעידיה וכמ"ש בפשטות בש"ע סי' קנ"ב ס"ג. מ"מ עכשיו שאין כאן ספק איסור אשת איש כיון שנתגרשה שנית רק ספק איסור עשה דאסורה לבועל בכה"ג יש לעשות סניף מהפוסקי' הנ"ל. ועתה אביא הקצת פוסקי' ז"ל הראב"ן דף קכ"ב עמוד שני והוא ביבמות פרק הא"ר ואם באו שנים ואמרו מת ושנים אומרים לא מת אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה על חזקתה ולא תנשא ואם נשאת תצא ואם נשאת על פי שנים הראשוני' ואח"כ באו האחרונים אוקמא אחזקת שהיא עכשיו תחת האחרון ולא תצא אלא אם כן יבוא הבעל עצמו ואם אין אנו מכירין את הבעל שבא שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן ובאו שני עדים שאומרים שהוא שאנו היינו עמו משיצא ועד עכשיו תצא ואם נשאת לאחד מעדים הראשונים וגם היא אומרת ברי לי שאינו הוא לא תצא עכ"ל. הרי דבריו מבוארי' דמחלק בין אם באו עדים האחרונים ג"כ קודם שנשאת ובין אם נשאת ע"פ עדים הראשונים ואח"כ באו עדים האחרונים. והחילוק הוא לדבריו דדוקא באו עדים האחרוני' ג"כ קודם שנשאת אז תצא משום דמוקמינן לה אחזקת אשת איש. אבל בנשאת קודם שבאו האחרונים ע"פ שנים האומרי' מת אז לא תצא אע"פ שלא נשאת לאחד מעידיה הראשונים וגם היא אינה אומרת ברי לי והטעם משום דכבר נשאת בהיתר ע"פ שני עדים יצתה לגמרי מחזקת אשת איש ונעשית בחזקת היתר ממש אצל בעלה השני. וכיון שכן אין כח בשני עדים האחרונים להוציא מבעלה ומחזקת היתר שנעשה מעשה ונשאת ע"פ שני עדים הראשונים וז"ש אוקמא אחזקת שהיא עכשיו תחת האחרון כו'. והא דאיתא ר"פ האשה רבה (דפ"ח סע"א) סוף סוף תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי אמר רב ששת כגון שניסת לאחד מעידיה כו' ובאומרת ברי לי והתם מיירי דנשאת תחלה ע"פ שני עדים הראשונים שאמרו שמת בעלה וקודם שבאו האחרונים ואמרו שהוא חי ואפ"ה הוצרכו להעמיד דדוקא כשניסת לאחד מעידיה והיא גם היא אומרת ברי לי. הא לאו הכי תצא כבר נשמר הראב"ן מזה במה שחילק ואמר ולא תצא אא"כ יבא הבעל עצמו ואם אין אנו מכירין את הבעל מחמת כו' ובאו שני עדים כו' תצא ואם נשאת לאחד מעידיה הראשונים כו' כדלעיל דבכה"ג ממש מיירי ביבמות (דף פ"ח) שם וס"ל דדוקא בכה"ג שבא הבעל עצמו עם שני עדים האחרונים דאע"פ שאנו אין מכירים אותו רק העדים האחרונים אומרים שזהו הבעל אעפ"כ כיון שאומרים על אדם שבפנינו שזהו הבעל וגם הוא עצמו אומר כן אז אנו אומרים דתצא אא"כ נשאת לאחד מעידיה הראשונים כו' דכיון שהם אומרים זהו שבפנינו וכן אומר הבעל עצמו יש לחוש לדבריהם יותר משום דאל"כ לא היו מעיזים פניהם לשקר כל כך נגד כל העולם כדאיתא קרוב לזה בגמרא בקדושין פרק האומר (דף ס"ג ע"ב) גבי רב אשי אומר אף נאמן לכנוס ופרש"י דלא חציף למימר לפני האב שקיבל הקדושין אני הוא דמירתת דלמא מכחיש ליה ואמר ידענא דלאו את יהבת לי קדושין עכ"ל. ולכן אע"פ שכבר היא בחזקת בעלה השני ע"פ שני עדים הראשונים תצא אא"כ נשאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי שאינו הוא. אבל כשהעדים האחרונים אומרים לא מת ואין הבעל בפנינו אזי לא תצא אע"פ שנשאת לאחד שלא מעידיה הראשונים וגם היא אינה אומרת ברי לי דכיון שכבר היא בחזקת היתר לגמרי לא תצא. וע' עוד בהראב"ן דקכ"ד סע"ד ודף קכ"ה שהאריך טובא בסוגיא הנ"ל ומשמע דמסיק ג"כ כמש"ש דקכ"ב. ומ"ש דגם לר' מנחם בר"י בעינן שנשאת לאחד מעידיה דקדק לכתוב דקכ"ה ע"א זה לשונו דכיון דהני אמרי מת והני אמרי זהו בעלה הוי היא ספק אשת איש כו' ומשני בשנשאת לאחד מעידיה כו' עכ"ל הרי פי' דדוקא כששנים האוסרים אמרי זהו בעלה אבל אם אומרים שהוא חי ואינו בפנינו וכן בשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה מסיק וז"ל כללו של דבר כל היכא דתרי אמרי הכי ותרי אמרי הכי בין בממונא בין באיסורא אי לא אתעביד מעשה אמרינן מוקי תרי בהדי תרי ואוקי דבר בחזקתו. אבל אתעביד מעשה ע"פ הראשון כיון דמספקא לן מילתא לא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי אלא מאי חזית דסמכת אהני בתראי לבטל הדין לסמוך אקמאי ויעמוד הדין עכ"ל דקכ"ה ע"ד וכ"כ שם עמוד ג' ועמוד ב'. ואע"ג דבכתובות (דף כ"ב ע"ב) מבואר בהדיא דבכל תרי ותרי תצא אא"כ ניסת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי צ"ל לפ"ד הראב"ן דזה קאי רק על ת"ק דרבי מנחם ברבי יוסי דאומר לא תצא אפילו נשאת אחר שבאו עדים האחרונים וכן משמע ג"כ מפרש"י שכתב על מ"ש הת"ק לא תצא ולקמן פריך תרי ותרי נינהו. משא"כ לר' מנחם בר' יוסי דאינו מתיר אלא בנשאת תחלה בהיתר ואח"כ באו עדים ס"ל להראב"ן דבכה"ג א"צ לאוקמי בנשאת לא' מעידיה כו'. ומיהו מפרש"י ודאי אין שום ראיה לזה דאע"ג שכתב על דברי ת"ק ולקמן פריך כו' י"ל דמ"מ קאי הפירכא ג"כ על דברי רבי מנחם ג"כ. וכמו שמוכח כן בהדיא בסוגיא דיבמות (דפ"ח ע"ב) וכדלקמן. ובפנ"י בכתובות שם סד"ה א"ר מנחם כתב בשם הגאון מוהר"ר אברהם ברודא דלרבי מנחם בניסת ואח"כ באו עדים לא תצא אפילו ניסת לאדם אחר ואינה אומרת ברי. וכ"כ ג"כ בספר הפלאה שם משמו ודבריו הלא המה בתשו' ח"צ סי' ב'. אלא שהפנ"י כתב עליו דלא נהירא. ומ"מ מצאנו לו תנא דמסייע ה"ה הראב"ן כנ"ל. ואפשר לומר דמה שהביאו להראב"ן לפרש כן הוא דכך משמע לכאורה תלמוד ערוך בפרק האשה רבה (דף צ"ג ע"ב) אמר להו רב ששת תניתוהו אמרו לה מת בנך כו' ונתייבמה כו' ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא כו' היכי דמי אילימא תרי ותרי. מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני. מבואר דהקושיא הוא שלא תצא. וק' אדרבה כיון שיש כאן תרי ותרי מדוע לא תצא. הלא הוא ספק איסור כרת. וגם היתה בחזקת איסור ליבם עיין בתוספות שם ופ"ב דכתובות (דף כ"ו ע"ב). וכאן אי אפשר לומר דמיירי בנשאת לא' מעידיה דהא נתייבמה תנן אלא שהתוספות שם פי' דהכוונה היכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לא הוה לן למימר תצא. ויש לפקפק ע"ז דלא דמי ברי דיבם לברי דידה דאשה דייקא ומינסבא ונאמנת לומר מת בעלה שתנשא או תתייבם משא"כ היבם דמשנה שלימה שנינו ס"פ האשה שלום ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם אשתו א"כ אע"ג דהכא שני עדים מסייעים לו מ"מ כיון דשני עדים מכחישי' מנלן דנאמן לומר ברי לי. ול"ד לנשאת לאחד מעידיה דכיון דהיו שני עדים שאינן חשודים לכן סמכינן עליו. ומה גם שהעד מעיד שראה ממש. משא"כ ענין ברי לפרש"י בכתובות שאינו ידיעה ודאית י"ל דלא שייך רק בהאשה עצמה שהיתה אשתו וברור אצלה בלב שאילו היה קיים הי' בא משא"כ היבם י"ל דלא שייך בו כן. (וגם א"א לומר ע"ד שפי' רש"י (דפ"ח ריש ע"ב) ברי לי כגון ע"י סימנים דזה אינו שייך רק שם גבי אתא גברא וקאי. שם שייך לומר שמכרת ע"י סימנים שאינו בעלה משא"כ (בדף צ"ג ע"ב לא מיירי כלל בכה"ג). ונצטרך לומר דהיבם ג"כ ראה מיתת הבעל ממש. ועכ"ז קשיא דא"כ מנלן לרב ששת לפשוט מזה דמיירי בעד אחד ושעד אחד נאמן ביבמה. דלמא לעולם מיירי בתרי ותרי. רק שהיבם והיא אינן אומרים ברי לי כו'. לכן מסוגיא זו הוכיח הראב"ן דכיון שנתייבמה (או נשאת לשוק בשהיו לו בנים) ע"פ שנים עדים הראשונים בהיתר גמור הרי היא עומדת בחזקת בעלה השני ולא תצא אף שבאו אח"כ שני עדים ומכחישים אותם וא"צ כלל לשתהי' נשאת לא' מעידיה כו' ולכן שפיר פשיט רב ששת מכאן דעד אחד נאמן ביבמה משום דא"א כלל לומר דמיירי בתרי ותרי דא"כ אמאי תצא. והרי רב ששת עצמו הוא מרא דדינא בפרק האשה רבה (דפ"ח) ובכתובות (דכ"ב) דדוקא בשנשאת לאחד מעידיה ושהיא אומרת ברי לי לכן חילק הראב"ן בחילוקים שנתבארו לעיל דשאני התם ביבמות (דף פ"ח) שהבעל עצמו בא עם העדים ובכתובות (דף כ"ב) מיירי שבאו עדים ואח"כ נשאת כמ"ש הגאון מוהר"ר אברהם ברודא כנ"ל. וכן משמע קצת בחידושי הרשב"א בקדושין פרק האומר סד"ה מאי לא נמצא. במ"ש וההיא דהאשה רבה כו' דאקשינן תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כלומר ולא תצא מסתברא משום דהני תרי דאמרו חלוף היו הדברי' לא באו עד שנתייבמה הוא דאמרינן הכי כו' דהא רבי מנחם בר' יוסי כו' מודה הוא דאם נשאת עד שלא באו הני דאמרי לא מת ולא נתגרשה לא תצא עכ"ל. משמע לכאורה דר"ל אפילו בשאין היבם והיא אומרים ברי לי. דאילו בברי לי א"צ לטעם משום דהני תרי דאמרי חילוף לא באו כו' דאפילו באו מקודם לא תצא דהא אנן קיי"ל כת"ק דרבי מנחם אפילו בגרושין וכרב אסי ולא כרבא. כדאיתא בטוש"ע סי' קנ"ב ס"ג ע"ש בב"י אלא מוכרח דמיירי בשאין שייך כלל ברי לי ולהכי אילו נתייבמה אח"כ לכ"ע תצא אלא דכיון דנתייבמה עד שלא באו הני תרי דאמרי חלוף היו הדברים א"צ לברי לי לרבי מנחם. וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשקר סס"י י"ו בכוונת הרשב"א. ואפשר דגם ת"ק מודה ליה בזה דהא רבי מנחם מחמיר יותר ממנו:

קיצור הראב"ן דקכ"ב ס"ל בנשאת ואח"כ באו עדים אפילו נשאת שלא לאחד מעידיה הראשונים לא תצא אא"כ אתא גברא וראייתו מדף (צ"ג ע"ב) מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני. וכ"מ בחידושי הרשב"א בקדושין (דף ס"ו) סד"ה מאי לא נמצא: