ג

עוד מצאתי טענה לכאורה לומר דלא אמרינן דתרי ותרי נינהו עפמ"ש בתשב"ץ ח"א סס"י א' בענין אשה א' שהחזיקוה ב"ד בגרושה ושני עדים אומרים שלא נתגרשה דמסיק דלא אמרינן תרי ותרי נינהו כי אין עדים יכולים להכחיש ב"ד יעו"ש שהאריך הרבה בזה לחלק בין הכחש' תרי ותרי (או אפי' מאה רק שמעידין דרך עדות). ובין הכחשה דעדות נגד ב"ד. ומעתה נמי בנ"ד אם הב"ד העידו שלא נתגרשה מחמת שנפסל הגט ומחמת פיסול זה לא נתנו לה. א"כ אפ"ל דה"נ תורת ב"ד ע"ז מאחר שנהוג עכשיו ליתן הגט בפני ב"ד והם מחזיקים אותה במגורשת ע"י קריעת הגט וא"כ כשמעידים שלא החזיקוה י"ל דזהו הגדת ב"ד ועדיפא מעדות לפ"ד התשב"ץ. אך באמת יש לחלק דהתם כשב"ד אומרים שהחזיקוה בגרושה א"כ הם מעידים שנעשה בפניהם מעשה ב"ד וכיון שכן עדיפי בזה מעדים. אבל במה שמעידי' שלא נעשה בפניהם. הרי מאחר שגם לדבריהם לא נעשו דייני' בזה א"כ הגדתן היא רק הגדת עדות בעלמא שמעידין שלא נתגרשה. לכן כששני' מעידין שנתגרשה ה"ל תרי ותרי. גם בלא"ה דינו של התשב"ץ חידוש הוא ולא מצאתי כזה בד' הפוסקי' ועיין בהריב"ש סי' קכ"ז שכ' ג"כ הרבה אנדון של התשב"ץ הנ"ל להקל וכ' שם ג"כ סס"י הנ"ל טעם להאמין יותר להעדים (שהן הב"ד) שאומרים שנתגרשה משום שהם הוזמנו להעיד על כתיבת הגט ונתינתו ודייקי טפי בעדותן אבל האחרוני' לא הוזמנו להעיד ע"ז כו' יעו"ש שהאריך בזה סס"י הנ"ל ולא הזכיר טעמו של התשב"ץ דעדים לא מצי מכחשי כלל לב"ד א"כ משמע דלא ס"ל חילוק זה. וכן משמע ממ"ש בכנה"ג בח"מ סי' כ"ט בהגהת הב"י אות ס"ט וז"ל אין חילוק בין עדים אומרים תנאי לדייני' אומרים תנאי הרשד"ם חח"מ סי' רס"ב הראנ"ח ז"ל ח"ב סי' פ"ו עכ"ל וקאי על תשו' הרשב"א שבב"י סס"י הנ"ל מחודש י"ג הרי בהדיא דהעדים נאמנים כמו הדיינים וה"ל תרי ותרי ע"ש בתשו' הרשב"א ההיא ולכאורה מהסוגיא (דב"ב דל"א ב') דמסקינן דלזילותא דבי דינא לא חיישינן ומהדרינן הוראת ב"ד מחמת שבאו שני עדים מוכח לא כהתשב"ץ. הגם שהתשב"ץ חילק בין אם ב"ד התירוה ע"פ עדים כו' ובין כשהם עצמם מעידים כו' ע"ש. אין זה מוכרח דגם התם איכא מעליותא מה שנעשה מעשה בב"ד ע"י העדים הראשונים. ועוד מדאמרינן רפ"ג דר"ה ולא תהא שמיעה גדולה מראייה משמע דעכ"פ ג"כ לא עדיפא ראייה משמיעה ומ"מ טעמו דהריב"ש שייך לומר ג"כ בנ"ד אם הב"ד העידו שלא נתגרשה מחמת סיבת פיסול הגט שיש להאמינם יותר משום שהם הוזמנו כו' וי"ל ג"כ שאותן שאמרו שנתגרשה היינו שראו סידור הגט וכתיבתו ולא הספיקו לראות שלא ניתן מחמת שנפסל וע"ד שכ' הריב"ש שם דמשום דלא רמיא עלייהו לא דייקו יעו"ש. כללא דמילתא אם הראשוני' שאמרו שנתגרשה לא נחקרה עדותן בב"ד אזי אם האומרי' שלא נתגרשה הם רבים. אזי אזלי' בתר רוב דיעות והרי היא אשת איש גמורה כמש"ל בשם מהרי"ק והש"ך. ואף אם נחקרה עדותן בב"ד אם מה שנודע לכם שלא נתגרשה היינו ע"י ב"ד מקום כתיבת הגט אזי הדעת נותנת דטפי יש להאמין להב"ד כמ"ש הריב"ש ויש להחמיר ג"כ בזה יותר משאר תרי ותרי. ואפשר דבכה"ג י"ל אוקמא אחזקת אשת איש אף לפ"ד התוספת ביבמות (דף פ"ח ע"ב) סד"ה והבא עליה שכתבו דלא מוקמינן לה אחזקה מ"מ כיון דהספק מצד עצמו קרוב יותר לצד החומרא י"ל דמוקמינן לה אחזקת אשת איש וכעין מ"ש לעיל בשם הרמב"ן והתשב"ץ שכתבו כן להקל וכ"ש להחמיר. מיהו הכא שנשאת בהיתר ע"פ שנים האומרים נתגרשה לבד י"ל דלכ"ע לא אמרינן אח"כ אוקמא אחזקת אשת איש עכ"פ וע' מזה לקמן:

קיצור אף לפמ"ש התשב"ץ ח"א סי' א' דעדים לא מצי מכחשי הב"ד נ' דבנד"ז לא שייך זה כיון הב"ד מעידים שלא נעשו ב"ד ושלא נתגרשה וגם קצת הערות ע"ד התשב"ץ: