ב

ומעתה בנ"ד שהם מעידים על מה שכבר נעשה ואינו דבר הנראה עתה לפנינו אמרי' תרי כמאה. אך מפרש"י שם ד"ה גילויא מילתא משמע להפך ממ"ש התוס' בכתובות שם וכ"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו וז"ל ומ"ש התוספות וזהו תימא כו' לפע"ד לק"מ דבדבר העשוי להגלות לכל העולם לא אמרינן תרי כמאה והכי אמרינן ביבמות (רפ"י) אתא גברא וקאי כו' ע"ש ונסתייע מהתוספות דיבמות הנ"ל וממהרי"ק ש' קע"א. הרי ס"ל להש"ך דאפילו בדבר שאינו נראה עתה רק שהוא דבר הידוע ומפורסם לא אמרינן ע"ז תרי כמאה וז"ל האו"ת שם ס"ק פ"א ולא קשה קושיית התוס' איך אפשר לברר שהוא שקר מוחלט דתרי כמאה י"ל בדבר המפורסם לרבים לא אמרינן כן כ"כ הש"ך עכ"ל. ודעת הש"ך שם דשטת רש"י עיקר וכ"כ הר"ן ועיין בשט"מ שם כתב ג"כ בשם גדולי הראשונים ליישב שטת רש"י. וקושיית התוספות מהא דרב הונא בשבועות (דמ"ז) לשיטתם אזלי בכתובות (ד"ך ע"א) בד"ה אלא אמר רב נחמן שהקשו ג"כ על דין ההוא מהא דרב הונא וכ"כ עוד בפרק חזקת (דל"א ע"ב) בד"ה ורב נחמן. והוצרכו להעמיד הא דפסולי עדות היו דמיירי כגון שפוסלים אותם משנולדו שאומרים קרובים היו משנולדו והרי סתם פסולי עדות כולל ג"כ שאר פיסול שלא מחמת קורבה כדפרש"י במשנה בכתובות (די"ח ע"ב) מיהו הא לא קשיא דבלא"ה צריך להעמיד בפסול קורבה כמ"ש הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ק"ב אלא דמ"מ הרי כמה פסולי קורבה הוא שלא משנולדו כ"א אח"כ ע"י נשואין בענין שהיה להם תחלה חזקת כשרות. אמנם לפמ"ש הרמב"ן לחלק בין הא דרב הונא דשאני התם דכיון שבאות זו אחר זו אמרינן זו היא דכשרה ודמי לבאו לישאל זה אחר זה לענין טומאה דאמרינן ששניהם טהורין כו' אבל שתי כתי עדים הבאות לפנינו על אחד כו' עכ"ל הובא בשט"מ וכ"כ הר"ן לפ"ז גם בהא דרב נחמן לק"מ. מיהו ישוב הקושיא הב' של התוספות כיון ששנים אומרים שהוא עבד אין כל העולם יכול להכחישן ע"ז תירץ בשט"מ בשם הרא"ש דמיירי בענין דבתראי לא מכחשו להו לקמאי כגון דאתו בי תרי ואמרי זה האיש ידוע לנו שהוא ממשפחה שנטמעו בה עבדים והיינו מחזיקים כל המשפחה בחזקת פסלות ואתו בתראי ואמרי זה האיש ידוע לנו שהוא לא בא מן העבדים שנטמעו באותה משפחה כו' והרמב"ן שם תירץ דבגילויא מילתא אמרינן אוקי גברא אחזקת כשרות נמצא לעולם תרי כמאה אלא דמהני הא דהוי גילויא מילתא להעמיד בתרי ותרי אחזקת כשרות. וכ"כ התשב"ץ ח"א סי' פ"ג וז"ל עוד נזכר גילוי מילתא בפ"ב דכתובות בענין ערער דפסול משפחה דמוקמינן ליה אחזקת כשרות אע"פ שהעידו שנים בפסול כיון שיש שנים מעידים בכשרות אע"פ שבערער דגזלנותא לא מוקמינן ליה אחזקתיה משום דהכא גילויא מילתא בעלמא הוא עכ"ל. ולעיל מיני' ביאר ענין גילויא מילתא שהדבר קרוב לנו להיות נודע כמו שהוא מעיד זה ע"ש. והפנ"י בכתובות שם תירץ ליישב פרש"י משום שבפסול משפחה שייך יותר בירור גמור שיבררו שהראשוני' העידו בטעות כו'. וזהו כתירוץ השני של הש"ך שם במ"ש ועוד נראה לתרץ כו' וא"כ בע"כ שהם מבררים לכל כו' ע"ש. נמצא לפי כל ג' תירוצים אלו אין הכרח כלל לסברת הש"ך הראשונה שבדבר כזה לא אמרינן תרי כמאה ואדרבה מתירוץ הרא"ש ומתירוץ הרמב"ן מוכח להפך. וראיית הש"ך מהש"ס דיבמות (דף פ"ח) הנ"ל לא דמי כלל דשאני התם כדאתא גברא וקאי שהוא דבר הנראה לכל בפועל ממש. בשגם שכבר כתבתי דבירוש' פט"ו דיבמות גמ' על משנה ה' משמע להדיא דאפילו היכא דאתא גברא וקאי ואפילו הוא אדם מסוים כר' אימי שהכל מכירין אותו. אפ"ה אמר רב דלא תצא משום שמא זהו אדם אחר דומה לר"א וזהו כו'. אלא דמסקנא שם שאע"ג שהיא מותרת להאחרון מדינא (לפ"ד רב דס"ל בתרי ותרי לא תצא) מ"מ קמי שמיא בנוי דההוא גברא ממזירא כו' יעו"ש. הרי דמשמע דמדינא אפי' בכה"ג אמרי' תרי ותרי נינהו ונהי דגמרא דידן ודאי פליגא ע"ז וס"ל דמדינא בטלה עדות הראשוני' לגמרי כדמוכח מהנך ג' מקומות ההובאו לעיל ביבמות (דף פ"ח) ובכתובות (דף כ"ב ע"ב) ובב"ק (דף ע"ד ב') מ"מ י"ל דוקא באתא גברא וקאי שהוא דבר הנראה לכל עתה ממש ולא כשמעידי' אמעשה שכבר היה שלא לחלוק כ"כ על הירושלמי גם בתשו' שבסוף ספר בית מאיר סי' ט' בעובדא דגט דיאקב מפין דף י"ד ע"א כתב וז"ל כי תרי כמאה לא נאמר כ"א על דבר שאינו בפנינו כמו שמעידים שנים פלוני לוה או עשה דבר פלוני ומאה אומרים כו' שגבול יש אותם המאה יודעים ושאר כל העולם בספק משא"כ בבא הרוג ברגליו או שבא הבעל שלידיעה זו אין גבול מפני שאנו רואים שכל הראוים להכירו מכירים אותו בלי ספק ומסתמא כמו כן יש בכל עולם עוד אלפים המכירים והכל בלי ספק בזה אין שייך תרי כמאה עכ"ל נמצא דוקא בדבר שבפנינו ע"ז הוא דלא אמרינן תרי כמאה. וזה שנסתייע הש"ך עוד ממהרי"ק שרש קע"א קרוב לתחלת השרש בענין דס"ל דהולכים אחר רוב הדיעות שאמרו שאין חוששין במקום ההוא לסבלונות ולא אמר בזה תרי כמאה. ג"כ אינה ראיה כלל ואדרבה אפשר שהוא עזר כנגדו כי ז"ל מהרי"ק שם גם מ"ש דתרי כמאה כו' גם זה הוה הבל. ודאי כשנחקרה עדותם בב"ד או כשנתקבל בב"ד מהני תרי כמאה דסוף סוף עדות איכא אבל כי לא אתא בתורת עדות אלא גילוי מילתא בעלמא סברא הוא להאמין יותר המרובים מהמועטים דכל היכא שאין עדות ממש הולכים אחר רוב דיעות כדאיתא ביבמות פרק האשה ובסוטה פרק מי שקינא עכ"ל ומשמע דמיירי שאותן המעידים שחוששין שם לסבלונות לא נחקר עדותם בב"ד כלל דאז אין ע"ז תורת עדות. וכיון שכן בכה"ג אזלי' בתר רוב דיעות כמו גבי פסולי עדות כו' ע"ש. אבל אילו נחקרה עדותם בב"ד י"ל דאמרינן ע"ז תרי כמאה. אכן באמת בנ"ד א"צ לכל זה כי גם לפ"ד הש"ך ל"ד נ"ד לנדון דהש"ך דהתם ביחוס משפחה הוא דבר העשוי להגלות לכל העולם משא"כ בנ"ד אם קבלה הגט או לא פשיטא ופשיטא דליכא למימר הכי וכדאיתא בכתובות (דף כ"ב ב') גרושין יכולה מכחישתו. א"כ נראה דבנ"ד לכ"ע הוה כמו תרי ותרי אא"כ העדים שאמרו שנתגרשה לא העידו לפני ב"ד בת"ע אז יש ללמוד ממהרי"ק הנ"ל דבכה"ג אזלינן בתר רוב דיעות ואם לבסוף נודע מפי המרובים שלא נתגרשה לא אמרי' דתרי ותרי נינהו וה"ל אשת איש גמורה:

קיצור פלפול בדברי רש"י פ"ב דכתובות (דף כ"ב א') ד"ה גילויא מילתא ובדברי התוספות שם והש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו ואו"ת שם ס"ק פ"א ושאין דברי הש"ך מוכרחי' כלל בפרש"י. ושאף לדברי הש"ך בנד"ז הוה כתרי ותרי: