א

הנה מ"ש ולבסוף נודע הדבר שלא קבלה כו'. אפילו נודע עפ"י עדים או אפילו ע"י הודעה מן הב"ד שסידרו הגט שמה שהם הודיעו שלא קבלה. מ"מ מאחר שמתחלה באו עדים שקבלה גט. א"כ תרי ותרי נינהו ובאנו לדון שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה שבפרק שני דכתובות (דכ"ב ע"ב). דאין לומר דהב"ד נאמנים יותר דהא תרי כמאה ואין לדמות למ"ש בתשובת שבו"י ח"א סי' קכ"ה אודות שומרת יבם שבאו עדים שמת היבם ועמדה ונשאת ואח"כ נודע מפי הכל שעדיין הוא חי. וחקר שם אי אמרינן דתרי כמאה אפילו לענין הכחשה. (מיהו ד' תשו' הנ"ל צע"ג דאפי' נאמר תרי כמאה חייב להוציא כיון שלא ניסת לא' מעידיה וגם היא אינה אומרת ברי לי שמת חייב להוציא כדמוכח מסוגיא דכתובות הנ"ל. ועב"ש סי' קנ"ט סק"ז. ובנד"ז גם להרמ"ה שבב"י שם תצא דהא אתחזק איסורא ועי' לקמן מדין זה). ולבסוף מסיק דאין להכחיש הידוע והכא נמי נימא לפ"ז שאין להכחיש הידוע לב"ד ולשארי אנשים שלא קיבלה הגט אך באמת א"א לומר כן. אלא התם שאני כמ"ש השבו"י כיון שהחולץ עצמו עדיין חי וכתב בכתב ידוע וניכר לכל וגם בני הק"ק מעידין עליו שזה הוא. ה"ז דומה למ"ש ביבמות (דפ"ח) אתא גברא וקאי כו' שכתב שם התוס' וא"ת כיון דאיכא תרי דאמרי מת אפי' איכא מאה דאמרי שהוא חי מה בכך הא תרי כק' דמי. וי"ל דלגבי דבר הנראה וידוע וידוע לכל לא היה אומר רב אבל בשני עדים לא תצא עכ"ל. הרי דוקא לגבי דבר הנראה לכל לא אמרי' תרי כמאה. ר"ל כיון דאתא גברא וקאי ועדים מעידים וכל מכיריו אמרי שזהו בכה"ג אמרינן דסהדי קמייתא שקרי נינהו. אבל לגבי דבר שאינו נראה כנ"ד אם נתגרשה או לא ודאי אמרינן תרי כמאה. ומ"ש בפסקי תוספות שם שנים אומרים מת וכל העולם אומרים שהוא חי פשיטא דתצא עכ"ל אין ר"ל משום דכל העולם הם רבים דמאחר דתרי כמאה מאי נפ"מ אלא עיקר הטעם משום דאתא גברא וקאי וה"נ כתב ידו הניכר לכל המבואר שהכתב נכתב זה מקרוב ה"ל כאתא גברא. ומ"ש וגם בני הק"ק כו' וכמו דאמרינן המפורסמות א"צ ראיה. זהו לסניף. וגם י"ל בגילויא מילתא כזה שבלא"ה מוכח לכל כן ע"י כתב ידו לכן הוי רק גילויא מילתא בעלמא וגם מילתא דעבידא לאגלויי וגם דה"ל כמו שלח ואחוי שבקדושין פרק האומר (דס"ו ע"ב). לכן בכה"ג לא אמרינן תרי כמאה וכדלקמן לשטת רש"י דכתובות וזה עדיף יותר טובא. ועיין בירושלמי פרק בתרא דיבמות שיובא לקמן בסמוך משמע שם דגם זה לא פשיטא כ"כ אלא דצריכה לחוש ידי שמים יעו"ש בקה"ע ואע"ג שבש"ס דילן לא משמע הכי מדאמרינן מחכו עליה כו' וכן משמע מהש"ס דב"ק (דף ע"ד ע"ב) שהביא השבו"י אמר אביי בבא הרוג ברגליו וכן משמע בש"ס בכתובות (דכ"ב ע"ב) מיתה אינה יכולה מכחישתו. מ"מ משמע דוקא בכה"ג דאתא גברא וקאי הוא דמחכו עליה. ולא כשמעידים על מעשה שכבר נעשה. תדע דאל"כ יהיו ד' התוספות דכתובות (דכ"ב ע"א) כנגד דברי הש"ס והתוספות דיבמות הנ"ל שבכתובות שם בד"ה תרי ותרי נינהו כתבו וזהו תימא כיון ששנים אומרים שהוא עבד אין כל העולם יכול להכחישן דתרי כמאה עכ"ל. א"ו החילוק דהתם אם הוא עבד או לא אינו דבר הנראה הלכך אמרינן בזה תרי כמאה:

קיצור. שנים אומרים נתגרשה ונשאת ואח"כ הב"ד מקום סידור הגט הודיעו שלא ניתן הגט הוי כתרי ותרי: