א

סימן רצד

[מה שהשיב להשואל]:

ע"ד השאלה מענין גט שכ"מ כהן אשר גירש אשתו בחליו על תנאי בק' זלאטאנאש. והרב המנוח אשר סידר הגט נהג עם הגט כדרך כל הגיטין שתיכף אחר הנתינה קרעו שו"ע כנהוג (ונזדמן הדבר שעשה קרעים קטנים ולא הגיעו לתורף הגט ואף התיבות הנפסקים נקראים היטב) ולקחו לרשותו ג"כ כנהוג. והאשה הזאת ענייה ואין לה אב ועיניה תכלינה ערך עשר שנים עד יגדל היבם עכ"ל:

והנה לא הייתי רוצה לעיין בזה הגם שרוב גדולי הראשונים מקילים בזה עכ"ז מאחר שמהר"מ מרוטנבורק וסיעתו מחמירים בדבר מי הוא זה כו'. אך נשענתי על ב' דברים הא' שקרוב לומר שבנדון זה יש לצדד להקל גם לפ"ד מהר"מ כמשי"ת לקמן ע"פ דברי הבית מאיר. הב' והוא שידוע לי שהיה מעשה כזו ממש בדור שלפנינו והיה דעת אאזמור הגאון נ"ע להסכים עם דעת הרב שהיה רוצה להקל בזה למעשה להתירה בלי חליצה. והן אמת שלא נעשה מעשה בזה מפני שגברה ידי החולק עליו. כנדפס ענין זה בספרי הסמ"ק שנדפסו בקאפוסט שנת תק"פ. עם הגהות הה"ג מ' יהושע צייטלש ז"ל המכונים הגהות חדשות שם הובא שאילה זו במצות לגרש סי' קפ"ד והוא היה החולק על אאזמו"ר הגאון ז"ל להחמיר בזה וכל ראיותיו אין מכריעות כלל. וגם הוא סיים וז"ל ובפרט שהחלוץ לפנינו ובקל אפשר לפשר אותו שיחלוץ לה כו'. א"כ במקום עיגון עשרה שנים כנד"ז אפשר לא היה מחמיר כ"כ. ואיך שיהיה דעתו עכ"פ הסכמת האחרונים שהעיקר כדעת רוב הפסוקים המקילים בזה. וכמ"ש בספר תורת גיטין סי' קמ"ה ס"ב ובשו"ת משכנות יעקב להגאון מו' יעקב מקארלין ז"ל חאה"ע סי' מ"א שנשאל על שאילה זו שנקרע הגט והאריך להביא ראיות שהעיקר כהמקילים. רק שמ"מ לא נתבאר שם בפי' הפסק להקל למעשה. רק דרך מטין הדבר. ומהרי"ט בתשוב' חאה"ע סי' י"ט כתב וז"ל ומה גם בדין זה אינו אלא חומרא יתירה לחוש לדברי המחמירין כנגד להקת המתירין כי רבו ומה גם כי רבותינו האחרונים צדדו כמה צדדים להקל. יש מי שאומר דבאומר מעכשיו כ"ע מודו. ויש מי שאומר כשמגרש על תנאי סבור שהדברים כפשטן שמאותה שעה מגרש. ויש מי שאומר דהיכא דכפל תנאיה אין כאן ספק. וכבר כתבתי דבריהם בתשובה כו' ואע"פ שחזרתי על כל הצדדים וצידי צדדים ולא מצאתי דבר שראוי לסמוך עליו להתירה בלי חליצה אלא במפרש בהדיא שיחול הגט משעת מסירה מ"מ קלישא איסורא טובא כו' עכ"ל. והמכמ"א שער ח' סס"י נ"א גמגם עליו דלא קלישא איסורא כ"כ וכבר השיג עליו המשכנות יעקב הנ"ל. וכיון שכן דקלישא איסורא. א"כ יש לסמוך להקל בנד"ז אם יסכימו גדולי המורים מפני שלא הגיעו הקרעים לתורף הגט והוא ע"פ מה שכבר הורה זקן הגאון המפורסם הבית מאיר סי' קמ"ה ס"ב וז"ל וכבר נהוג עלמא שלא לקרוע הגט שכ"מ הנעשה על תנאי אם ימות כנהוג בזולתו מהגיטין והוא ע"פ המרדכי ותשובת מיימון וכמבואר סס"י קמ"ח בב"ח כו' ובתשובת מיימון הנ"ל מצריך נמי שיהא הגט ברשותה בשעת מיתת הבעל כו' הן אמת שנראה מהר"ם ז"ל אזיל בשיטת הראב"ד שמפרש האיבעיא (שבגמ' בכתובות פרק הכותב (דפ"ו ע"ב) לענין הניחתו בצידי רה"ר) דוקא במעכשיו כו'. משא"כ לפסק הש"ע סי' קמ"ו כהרמב"ם ור"ן והה"מ שמפרשים האיבעיא בלא מעכשיו ופוסקים דמגורשת בצידי רה"ר א"כ ה"ה בגט שכ"מ י"ל אף שדעתו שלא יחול קודם מותו מתגרשת היא בגט זה שמונח אז ברשות הרב כו' נהי דלא הוה ממש חצירה כו' מ"מ לא גרע מצדי רה"ר כו' אך כ"ז אפשר בדיעבד עכ"ל. הרי דיעבד דעתו להקל בחשש זה מה שלא היה מונח ברשותה. עוד כתב ובדיעבד אם נתקרע קודם מותו והוא מעורה יש לעיין בסי' קכ"ה סעיף כ"א עכ"ל וא"כ המעיין שם יראה שכוונתו שבנ"ד ודאי יש להקל גם בחשש זה בדיעבד כיון שלא נקרע התורף. וא"כ כיון שכבר הורה זקן נלע"ד שיש לסמוך על זה בשעת הדחק כזה עכ"פ: