ב

ומשכ"ע המכמ"א ועוד נ' דפקדון גריעא מרה"ר שהרי תנן פ' הכותב (דף פ"ד ע"א) מי שמת כו' והי' לו פקדון כו' הרי בהדיא דאילו היו מונחים ברה"ר קתני סיפא כל הקודם בהן זכה ואם קדמו יורשין ותפסו אין מוציאין מידם. והשתא דנמצאו בפקדון נותנים אותו לכתחלה לכושל שבהן ואם קדמו יורשין ותפסו מוציאין מידן ג"כ במח"כ אזיל בתר איפכא דהתם שאני שזה הפקדון הפקיד אבי היורשין והוא הבע"ח שחייב להבעלי חובות א"כ מפני שרשות המופקדין אצלו הוא כאילו מונח ברשותו בחייו ע"כ נותנים אותו לכתחלה לבע"ח ולא דמי למונח ברשות המוריש ממש דהתם כיון שמת ה"ל רשות שלהן ולא רשות המוריש. אבל הכא הרי הוא רשות של אחר ולא נק' מטלטלי דיתמי דבשעה הראוי' להעשות מטלטלי דיתמי היינו בשעת מיתה אזי ראויה ג"כ להנתן למי שאביהם חייב כי זה הנפקד או הלוה יוכל לזכות לבע"ח של המפקיד משום מצוה כש"כ שיש חיוב עליו מדר"נ משא"כ ברה"ר וסימטא ל"ל הכי וז"ל השט"מ שם במשנה (דף פ"ד א') והיה לו מלוה או פקדון כו' כלומר שלא היה ברשות היתומים שאם היה ברשותן הא קיי"ל דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה ולא לבע"ח אבל היכא דלא תפיסו בהו כגון הכא דאית ליה פקדון או מלוה ביד אחר עכ"ל. וז"ל הריטב"א אמתניתן הנ"ל והיה לו פקדון או מלוה פי' דסבר ר"ט דמטלטלי דיתמי כל היכי שלא באו לרשות היתומים משתעבדי לבע"ח ולכתובת אשה וחשבינן לה כאילו תפסי בה עכ"ל. והרי"ף ביאר הטעם בפירוש וז"ל ומ"ש פקדון או מלוה כו' כיון דלא אתי לרשות יורשים משתעבדי לבע"ח מדר"נ כו' וע"ש בר"ן והפנ"י דקדק מדברי רש"י דס"ל ג"כ כן מטעם זה. וא"כ היינו עדיפותא של פקדון או מלוה מרה"ר וסימטא דהתם אין שייך לומר דמשתעבדי מהא דר"נ ע"כ מהני תפיסא של יורשין והתוס' ס"פ האשה שנפלו (דפ"ב ע"א) ד"ה לא אשכחן הקשו על טעם מדר"נ והר"ן כאן יישב קושייתם במ"ש דר"ט ס"ל כר"מ. ומ"מ גם להתוס' שם הרי כתבו דשא"ה דאין היורשין מוחזקין מן הפקדון או המלוה ובפרק יש בכור (דנ"א סע"ב ודנ"ב רע"א) ביארו הדבר וז"ל דהואיל והמלוה ביד אחרים לא חשיבי מטלטלי דיתמי כו' ומסתבר דאתא אפילו כרבנן דפליגי אדרב"נ כו' לפי שלא היה ממון זה ביד היתומים מעולם אלא עכשיו באין ליטול מכח ירושה ועדיין לא בא לידם להכי מודו ליה רבנן לרב"נ שניתן לבע"ח ולכתובות אשה כו' ע"ש. א"כ גם לדבריהם הכא הטעם כר' נתן דכמו שמשועבד הנפקד או הלוה לאביהם כך הוא משועבד לבע"ח. אלא דהכא רבנן נמי מודו לר' נתן בזה. ובשט"מ ס"פ האשה שנפלו שם כ' בשם הרא"ש י"ל כיון דהמלוה ביד אחר כגבוי דמי ולא הוה מטלטלי דיתמי כו' עכ"ל. וכ"ז שייך דוקא בפקדון או מלוה שהפקיד או הלוה ראובן ומת שאזי לא זכו בו יורשין טפי מברה"ר משום שראובן חייב לשמעון ושייך בהא הא דר"נ משא"כ ברה"ר וכ"ש בסימטא. וא"כ מהו הראיה מזה לנ"ד שהגט הוא פקדון ביד הרב מן האשה או משניהם מהבעל והאשה לשנאמר דגריעא מרה"ר וסימטא. הא אינו ענין לזה כלל. וא"כ י"ל דצדקו דברי הבית מאיר דה"ל כסימטא בפרט שהמכמ"א עצמו כתב שכ"ד מהריב"ל ומהרשד"ם וא"כ כבר ביאר הבית מאיר דמחמת זה יש להקל בדיעבד אפילו נתפוס במושלם כחומרת מהר"ם ודעימי' דהגט אינו חל אלא מעת שהוא בעולם יעויין עליו. ועוד דבנד"ז הרב הוא נפקד מהאשה אף לפ"ד מהר"ם שהרי הבעל נתן גט זה ליד האשה וא"כ כבר הגיע לידה ומידה הוא מופקד אצל הרב ולא מהבעל שהרי הבעל כבר נתנו ליד האשה ואף לשטת מהר"ם דאין הגרושין חלין מיד כ"א שע"א לפני מותו מ"מ עכ"פ נתנו לידה ושתתגרש בו שעה אחת לפני מותו. אבל הנתינה הוא מעתה א"כ ממנה הוא מופקד אצל הרב. גם לפי הסוגיא דכתובות פרק הכותב (דפ"ו ע"ב) ה"ז גיטך כו'. דלהרמב"ם פ"ט מה"ג ה"ג מגורשת אף בלא מעכשיו א"כ לדידי' מגורשת אף למהר"מ אף אם הגרושין לא מתחילין כלל עד שע"א סמוך למיתתו דהרב המסדר לא גרע מאגם. ואף להרשב"א שהביא הה"מ דשם היינו באומר מעכשיו ולאחר ל' יום מ"מ גם כאן גבי מעכשיו י"ל דאף לר"ת מתחיל מעכשיו ואינו נגמר אלא שעה אחת לפני מותו כן י"ל עכ"פ לפי מה שנכתב בהגט מיומא דנן ולעלם. א"כ ע"כ הגט מתחיל מעכשיו וא"כ גם להרשב"א מגורשת אף אם הגט היה באגם שעה הסמוכה למיתתו וכשהוא אצל הרב י"ל דלא גרע מכשהוא באגם כיון שהיא מפקדת אותו ביד הרב. ואף שהב"ש רס"י קמ"ו כ' דלהתוספות והרשב"א אף אם אמר מעכשיו הוי ספק גט דקיי"ל כרב דמספקא ליה שמא תנאה כו' ושמא חזרה הוי וה"ל כאילו אמר לאחר ל' יום בלא מעכשיו ואינה מגורשת כי צידי רה"ר לאו מקום שלה הוא עכ"ל. מ"מ כבר כתבתי לעיל בתשובה הראשונה סעיף ב' דהתוס' פרק האשה רבה (דצ"ג ע"א) ד"ה קנויה לך כתבו דלרב ג"כ כשאמר מעכשיו לבסוף אין שייך להסתפק כלל וכ"כ בכתובות (דפ"ב ע"א). וא"כ לפמ"ש בסדר הגט סעיף רל"ב דהשכ"מ אומר מעכשיו לבסוף אין להסתפק כלל לרב דודאי אינה חזרה וכיון דהכא אמר רק מעכשיו לבד לא יגרע זה מאומר בפירוש מעכשיו ולאחר שלשים יום דמגורשת לכ"ע בין לר' יוחנן בין לרב (כשאמר מעכשיו לבסוף) אף שהגט לאחר שלשים יום אינה בידה כ"א באגם. ופירשו התוס' ביבמות שם נעשה האגם רשותה כו' ע"ש כ"ש שי"ל כן רשות הרב מקום שמונח הגט נעשה רשותה כיון שהרב הוא כמו נפקד שלה שממנה בא הגט לידו והוא מקבל שכר על סידור הגט כו'. אך צ"ע שמא אין הרב חשוב נפקד שאין נוטלו על דעת שיהיה זה פקדון מהאשה כ"א על דעת שהגט הוא דבר שא"צ לה עוד כלל שהרי סובר שכבר נתגרשה ע"י גט זה ואינה צריכה לו עוד ונוטלו רק שיהיה מונח אצלו אולי יצטרך לסידור גט אחר. וא"כ זהו על דרך מתנה שהיא נותנה אותו לו במתנה ולא דרך פקדון. וי"ל כיון מ"מ הגט הוא שלה והוא נוטלו מעצמו דינו כפקדון דאפילו במי שנותן לחבירו דבר בסתם ס"ל לכמה פוסקים דאין זו מתנה כ"א פקדון או הלוואה כמ"ש המל"מ פ"ג מה' אישות הלכה ח' ד"ה והיכא דלא. בשם הרשב"א והר"ן. וכ"ש הכא דנוטל מעצמו מהאשה עי' בסה"ג מהר"י מרגליות שבב"ש סעיף פ"ז ובסה"ג של מהר"ם סעיף רמ"ט ועוד דזיל בתר טעמא מאי מהני סימטא ואגם כיון שלא עשה שם משיכה. אעכצ"ל כיון שכבר קיבלה הגט שאני ומדמה זה ליתומים דכיון דהם באמת הבעלים של עזבון אביהם ע"כ כל שאינן ברה"ר זוכים בו ולא מהני תפיסה ועיין בשט"מ בשם רש"י אלמא רה"ר לא קנו לבעלים מידי אא"כ מגביהו עכ"ל. מבואר הא סימטא קונה היינו מפני שבלא"ה הן הבעלים של החפץ וכמ"כ גבי גט כיון שכבר קבלתו האשה חשיבא בעלים לכן מהני כל שאינו מונח ברה"ר אפילו באגם וצידי רה"ר א"כ כש"כ כשמונח ביד הרב המסדר שנוטלו ממנה להצניעו ולגונזו. וז"ל השט"מ בכתובות (דפ"ו) שם בשם הריב"ש שכתב בשם הרמב"ן אלא ודאי בדלא אמר מעכשיו היא ומייתי מינה ראיה דכי היכי דמשיכה דהשתא מהני לאחר שלשים כל שעומדת במקום שיש לה רשות להניחה שם אע"ג דלא אמר מעכשיו ה"נ הכא הך נתינת הגט מהני לאחר שלשים כל שעומדת במקום שיש לה רשות להניחה שם עכ"ל. הרי לא בעינן רק שיהיה במקום שיש לה רשות להניחה שם וא"כ כשהיא ברשות הרב המסדר הגט לא גרע מרשות הנ"ל דהא א' מן הטעמים שהרב נוטל הגט לרשותו הוא כדי שלא יגיע ליד הבעל ויערער עליו א"כ מצניעו לטובת האשה וה"ל כמו נפקד ממנה. יצא לנו שאם נאמר דע"י שנכתב הגט מיומא דנן ולעלם אזי אף לר"ת מתחילים הגרושין מיד רק שע"י אומרו אם מת יהיה הגט מעכשיו אין נגמרים אלא שעה אחת לפני מותו יש להכשיר הגט גם לר"ת לכל הסברות שאמרו בפירוש האיבעיא דרמי בר חמא היינו אף להרמב"ן והרשב"א דפסק כר' יוחנן ולא כרמב"ח ורב חסדא ואם נאמר דלר"ת בכל ענין אין הגרושין מתחילין אלא שעה אחת קודם מותו אעפ"כ יש להתיר להפוסקים כרמב"ח ור"ח והן הרמב"ם וה"ה והר"ן ובשט"מ כתב ג"כ בשם רש"י דרב נחמן אמר רבה בר אבהו פליג על ר' יוחנן וכ"כ בש"ע רס"י קמ"ו. וכיון שעכ"פ יש צד גדול להתיר אף לשטת ר"ת לכן יש לסמוך ע"ד רוב הפוסקים דסוברים דנתגרשה מיד בעת קבלת הגט ממש: