י

ועתה נשובה לנד"ז שהקרעים היו רק בטופס ולא בתורף כלל ואף התיבות הנפסקות נקראים היטב ונאמר שלדעת הרמב"ם אף אם רק קצת התורף נשאר קיים שלא נקרע היינו שמות האיש והאשה והרי את מותרת לכל אדם כשר לא מיבעיא להפר"ח אלא אפילו למהר"א ב"ש כשר ע"י עידי מסירה. ולשיטת הרשב"א אליבא דהפר"ח הוא ג"כ כשר דאפילו תימא דמה שנקרע כמאן דליתיה דמי הא נשאר קיים מה שמספיק שתתגרש בו ולמהר"א ב"ש לפי מסקנתו שהסכים ע"ז הבית מאיר י"ל ג"כ דכשר כיון שהקריעה אינה פוסלת רק משום שנתכוין לבטלו והרי בנד"ז לא קרעו הבעל וגם לא קרעוהו מדעת הבעל. ואחרים י"ל שאין יכולים לבטלו לפ"ד האומרים דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהיינו דעת הרא"ה והר"ן ספ"ב דחולין ואף שרוב הפוסקים ס"ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה מ"מ כשיש ספק שלא נתכוין לאסור רק לצעורי אינו אוסר. והכא אינו ברור שנתכוין המסדר לבטלו אלא קורעו סתמא מחמת המנהג. איברא יש להעיר דהקשו התוספות יבמות (דפ"ג ע"ב) אהא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומאי שנא מנותן נבילה או חלב בתבשיל של חבירו שנאסר. ואומר ר"י דבדבר התלוי במחשבה הוא דאמר הכא כגון משתחווה לבהמת חבירו כו' ע"ש. וכ"כ הר"ש פ"ז דכלאים. וא"כ הכא מה שקורע הגט ש"ו אינו דבר התלוי במחשבה כ"א ניכר ונראה בעליל שעושה בו מעשה המבטל הגט וא"כ י"ל [דדמי] לנותן נבילה או חלב בתבשיל של חבירו. מ"מ י"ל דדומה לכלאים דאע"ג דמסכך גפנו כו' מ"מ כיון בכוונה תליא ע' תוס' שם וה"נ כיון דאם קורעו ואינו מכוין לבטלו כשר א"כ בכוונה תליא וא"כ שפיר י"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובפרט שהקרע רק בטופס א"כ נשאר כל התורף ולא ניכר בו דבר הפוסל כ"א מחמת מחשבה תליא מילתא שי"ל שנתכוין לבטלו וה"ל דבר התולה במחשבה לבד ועמש"ל מזה סעיף ז'.אמנם באמת י"ל ששטה שנייה של מהר"א ב"ש אף שלא הסכים לה היא עיקרית יותר דכל שנקרע קרע ב"ד אף ממילא נעשה כחרס ואזיל ליה גיטא שכ"ד בעה"ת שנ"ז והירושלמי כנ"ל סעי' ה'. וגם הסברא הוא כן וה"ז דומה לנותן נבילה או חלב בתבשיל של חבירו כו' וכ"מ מהגמרא דגיטין (דע"ד א') והתוס' ביבמות (דצ"ג ע"א) ד"ה קנויה דכל שנתקרע הגט אזיל ליה גיטא. ומ"מ בנד"ז שהגיעו הקרעים רק עד הטופס ולא בתורף. דלרב יהודה אין זה קרע ב"ד ונהי דקיי"ל כאביי אפ"ל לאביי כשידוע שנקרע ממילא יש לצדד. ובפרטות כמו בנד"ז שכבר ניתן לה הגט שלם אין להחמיר בו יותר מהא דתוספתא רפ"ב דגיטין לענין בפנ"כ ובפנ"ח דלרשב"א אף שנתקרע לגמרי מדבק הקרעים. וגם כיון הב"י פסק כהרמב"ם. לכן בנד"ז שיש כמה צדדים להקל להרשב"א משום שלא נקרע מדעת הבעל ובטופס הגט. שאף אם בתורף יש לפסול אף שנקרע ממילא מ"מ בטופס יש סברות יותר להקל בנקרע ממילא. וכיון כל החששא היא רק חומרא כי העיקר שכבר נתגרשה מעת קבלת הגט. ולא איכפת לן כלל מה שקרעו הגט. אלא שדרך חומרא בעלמא חוששין לסברת ר"ת ומהר"ם. ע"כ לענין חומרא זו ודאי יש להקל ולסמוך שהקריעה שלא מדעת ובטופס לבד אינה פוסלת כשניתן הגט בעידי מסירה: