ז

והנה לכאורה לפי שטה זו י"ל דהגם דקיי"ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה וכמ"כ מבטל הגט של חבירו ע"י מעשה היינו כשעושה מעשה בעצם הגט דהיינו בתורף דומיא דשחט סימן אחד בבהמה שם. משא"כ כשהמסדר קרעו רק בטופס אינו דומה לשוחט גוף הסימן שהרי הפר"ח מדמה זה לקורע הנייר החלק שתחת הגט ואף אם נאמר דלא דמי לנייר החלק וכשהבעל עצמו קורעו מבטלו אפילו קורעו רק בטופס כדמשמע בסוגיא דב"ב (דף קס"ח ע"ב). אבל איש אחר אינו יכול לבטלו עי"ז. וא"כ לפ"ז י"ל בנ"ד שקרעו המסדר בטופס לא נתבטל מהיות גט לכל הדיעות שוב ראיתי דלכאורה תליא בפלוגתא דהט"ז בי"ד סי' ב' ס"ק י"ד עם הב"ח דלהט"ז דמיעוט הקנה לא חשוב אפילו מעשה כל דהוא י"ל דה"ה קריעת הטופס אבל להב"ח דאפילו במיעוט הקנה אוסר א"כ ה"ה קריעת הטופס חשוב מעשה והש"ך שם הוכיח מהש"ס כהב"ח וכ"ד הפר"ח וגם המשבצות שם סס"י ב' כ' וכן הלכה וע' בש"ע יו"ד סי' קמ"ה ס"ח ובבכ"ש פ"ב דחולין (דף מ') ואפ"ל הטופס לא דמי גם למיעוט הקנה כ"א לעור שע"ג הסימנים ועוי"ל כיון הפמ"ג ביו"ד סי' ד' בשפ"ד כ' שכמה פוסקים ס"ל הא דאדם אוסר דבר שאינו שלו הוא רק מדרבנן ונראה דראייתם מהא דאמרינן דישראל ודאי לצעורי קא מכוין דבדאורייתא לא הוה תלינן בהכי כיון שבפיו אומר ששוחט לעכומ"ז. וא"כ גם כאן יש לתלות שאינו מכוין בקריעתו לבטל הגט כלל. אך לכאורה י"ל קריעת המסדר שאני משאר אדם דה"ל כקורעו מדעת הבעל וכמ"ש מהר"א ב"ש וכאשר מצאתי בתשו' הרדב"ז ח"ג סס"י תס"א שכתב וז"ל הריטב"א פרק המגרש והיכא דקרוע גיטא שתי וערב ויהביה ניהליה בעידי מסירה אי כתבי' לגיטא עילויא בתר דאיקרע או דאיקרע שלא מדעת הבעל לאחר כתיבה כשר בעידי מסירה דלא איקרע מדעת הבעל לאחר כתיבה אבל אי איקרע מדעת הבעל לאחר כתיבה בטליה מלגרושי ביה ותו לא מציא לאכשורי עכ"ל ודברי הריטב"א אלו כמעט עולין בסגנון אחד עם תשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' למ"ד שכ' ופשטא דברייתא דכל קרע שאנו יכול לתלות שנתקרע מעצמו השטר כשר כו' ועיין מזה בטור ח"מ סי' נ"ב ס"ד. ומיהו צע"ג שי"ל דה"ל כנשרף ממילא וכ"מ בבעה"ת שער נ"ז דין ג' דנותנין לו שטר אחר משמע זה השטר פסול ובטל הרי גם להריטב"א מה שנקרע מדעת הבעל חשוב כאילו קרעו הבעל א"כ מה שהמסדר קורעו ה"ל כאילו הבעל בטלו לגט. אך עכ"ז בכאן א"א לומר כן דהא אנו אומרים שהבעל נתן לה הגט ע"ד שלא תתגרש בו כ"א שע"א סמוך למיתתו א"כ איך נאמר ג"כ דדעת הבעל לבטלו מהיות גט הרי א"כ אנו תופסים החבל בשני ראשין הגם שי"ל שבשעת נתינת הגט חשב ודאי שיהיה הגט חל רק לאחר זמן ומ"מ בשעת הקריעה כיון שראה שהמסדר קרעו הסכים לבטלו מהיות גט אך זה אינו דמהיכא תיתי לומר כן שחזר בו הלא בכ"ד מעמידין הגט אחזקתו ואין חוששין שמא ביטלו הבעל. וא"כ הכא דאתה אומר שנתכוין שיחול הגט אח"ז מהכ"ת נאמר דחזר בו וביטלו. ואם משום שהמסדר קרעו הרי הוא לא צוה לו לקורעו ע"כ אין לתפוס כאן תרי חומרי לכן י"ל דאין לדון ע"ז רק מצד קריעת המסדר וא"כ כשנקרע רק בטופס י"ל דלא נתבטל מהיות גט אבל אם קרעו בתורף שפיר י"ל דנתבטל מהיות גט משום דאדם יכול לאסור דבר שאינו שלו ע"י מעשה. ואף שכתבתי שי"ל דאין זה ביטול כלל דומיא דתלינן לצעורי קא מכוין מ"מ אפשר שאין לסמוך ע"ז כ"כ לבד. אלא כשנקרע רק בטופס:

קיצור גם למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה גמור כאן שלא קרע רק בהטופס י"ל אין זה מעשה גמור ואפ"ל דלא דמי אף למיעוט הקנה גם אין לומר כיון שהמסדר קרעו ה"ל כקורעו מדעת הבעל לבטלו דכאן א"א לומר כן אא"כ כוונת הבעל שתתגרש מיד ולא שעה אחת סמוך למיתתו א"כ ממנ"פ הוי גט ואף דמבואר בגמרא בב"ב (דף קס"ח ע"ב) לאביי אף שקרוע בטופס קרע ב"ד השטר בטל י"ל היינו דמסתמא תלינן שנקרע כן מדעת בעל השטר אבל אם ידוע שנקרע כן שלא מדעת בעל השטר י"ל שאינו נפסל כשנקרע כן בטופס ועמש"ל ססע"י ה':