ה

ועתה נציע מה שנמצא מזה באחרונים. הנה הרב"י בתשוב' בדיני גיטין סי' ה' דפסק לסמוך על הרמב"ם דאפילו נקרע קרע ב"ד בידים יש תקנה ליתנו ע"י ע"מ רק כשלא נחלק אות מהתורף. משמע (אבל) הקרע ב"ד אף שהוא במקום התורף אינו פוסל. והפר"ח חלק עליו וס"ל דהעיקר כהרשב"א. והנה שטת מהר"א בן ששון בתשובת סי' למ"ד פי' דלדעת הרשב"א הקריעה פוסלת משום ביטול הגט. ופי' בזה ג"כ ב' שטות הא' דדוקא כשנתכוין לקורעו ולפוסלו ולבטלו. משא"כ כשנקרע ממילא שלא בכוונה מודה הרשב"א להרמב"ם ע"ש בתשובתו דנ"ב ע"ד וז"ל לפי שטעם הרשב"א במה שפסל בנקרע קרע ב"ד אפילו בשנתנו בעידי מסירה אינו לבד מפני קרע הגט אלא מפני שהבעל קרעו בקום ועשה כו' ואע"פ שכשכתב הר"ן פרק המגרש דברי הרשב"א לא כתב אלא כיון שהוא קרוע כעין קרע ב"ד הרי הוא כחרס כו' הרי לא כתב שקרעו אלא כיון שהוא קרוע שמורה שהקריעה עצמה מבטלו מתורת גט ג"כ נראה כן מדברי הרשב"א עצמו בחידושיו שכתב ונתקרע קרע ב"ד אין תורת גט עליו כו' הרי נראה שמסיבת הקריעה עצמה הוא שאין תורת גט עליו אלא שכפי האמת אין המשמעות הזה מוכרח לשנאמר שמציאות הקריעה עצמה הוא סיבת הביטול כיון שבתחלה כתב הרשב"א כיון שקרעו כו' שמורה שהכל תלוי בסיבת שהבעל קרעו ותו דהא ודאי מודינא דלדעת הרשב"א אם קרעוהו ב"ד הוי כמו קרעהו הבעל בקום ועשה כו' ואפשר להכריח חילוק זה ממ"ש הרשב"א בדף ד"ש ע"א בסוגיא דתינח אמרה דדלמא נמלך עליו בעל וקרעו והשליכו כו' ואם איתא שהקריעה עצמה היא הסיבה א"כ למה הוצרך לטעמא דשמא נמלך כו'. אבל כשתהיה הקריעה במקרה כמו בנ"ד כ"ע מודו דסגי בעידי מסירה כנ"ל עכ"ל. ועמש"ל סעיף ב' שי"ל כן לדעת רשב"ם בב"ב (דקס"ח ע"ב) והרא"ש בתשוב' כלל ס"ח סי' למ"ד והר"ן בתשו' סי' ע"ו והט"ז בח"מ סי' נ"ב. הב' פי' שי"ל דהקריעה מצד עצמה מבטלו מהיות גט ונעשה כחרס כיון שנעשה בו מעשה שטר פסול דהקריעה ש"ו זהו סימן שהשטר נפסל ונתבטל וכיון שנעשה בו מעשה כזה אפילו ממילא נתבטל ונעשה כחרס וכמו שהוכיח כן מלשון הר"ן פרק המגרש ומלשון הרשב"א עצמו וע"ש בהתשו' דנ"א ע"ג ממ"ש בירושלמי פ' המביא תניין שהקשו על המשנה ועל העלה של זית ולאו כמקורע הוא והתירץ אפילו לא כתב אלא אני פלוני מגרש את אשתי כשר. משמע מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' קכ"ה בענין כתיבת י"ב שיטין. וסתמא דמילתא על עלה של זית אינו מכיל י"ב שיטין משמע דבעלה של זית כותבין כל הגט וא"כ פירוש הירושלמי מה שאינו כמקורע מפני שאין כתוב על העלה רק אני פלוני מגרש את אשתי לבד ולהכי מהני משום דאלו התיבות אינן מקורעות. וכ"כ בלח"מ פ"ד מה' גיטין דין י"ז והרי עלה של זית מקורע ממילא הוא ולא ע"י קרע ב"ד מזה משמע דאפילו קרוע ממילא הגט פסול דאל"כ למה ליה להירושלמי לומר שלא כתב רק אני פלוני מגרש את אשתי. מיהו אפ"ל הירושלמי מיישב אף אם אין נותנו לה בע"מ וכתבתי שם לעיל סעיף ב' שכן משמע מבעה"ת שער נ"ז ומהירושלמי כמ"ש סעיף ג' וגם כתבתי שי"ל דאף הר"ן לא כתב כן רק בשטרי ראיה ולא לענין גט. וזה הפירוש הב' לכאורה הוא כסברת הפר"ח אלא שאפשר לחלק דלהפר"ח אין הקריעה פוסלת מצד ביטול הגט ממילא אלא משום שמקום הקרוע כמאן דליתא ונפ"מ דלמהר"א ב"ש י"ל שאפילו נקרע ממילא בטופס קריעה ש"ו מתבטל דהא נעשה בו מעשה שטר פסול ובטל. משא"כ להפר"ח שהטעם משום שמקום הקריעה כמאן דליתא כיון שהתורף קיים כשר וכבר כתבתי דמסוגיא דב"ב (דקס"ח ע"ב) משמע קרע ב"ד פוסל אפילו בטופס ולא כהפר"ח. והנה עוד אפילו נקרע ממילא גם במקום התורף כיון שקצת התורף העיקרי קיים כמו הרי את מותרת לכל אדם ושמות האיש והאשה עיין רש"י בשבת פרק המוציא יין (דע"ט א') אע"פ ששאר התורף נקרע ש"ו מאליו ודאי כשר להפר"ח ולמהר"א ב"ש לשטה הב' יש לפוסלו בודאי כיון שנעשה בו מעשה שטר בטל במקום התורף. ולכאורה יש ראיה לשטה זו הב' דמהר"א ב"ש מהירושלמי פ"ב דגיטין שיובא לקמן סעיף ט' ומהגמרא (דע"ד א') כנ"ל. אך עכ"ז מהר"א ב"ש הביא ראיות לשטתו הא' דדוקא משום שנתכוין לקורעו ולבטלו הא בקריעה שלא בכוונה ואפילו נתכוין לחתוך ממנו רק שלא כיון שיהיה בטל דומיא דגזייה לזמן פ"ב דגיטין (די"ז) אינו נפסל וכ"מ מדברי הריטב"א שהבאתי לעיל סעיף ג' ועוד כמה פוסקים. והבית מאיר מסכים ג"כ לשטה זו דכשנקרע מאליו ש"ו כשר ואין הקריעה פוסל אלא בכוונה כו'. ולפ"ז ודאי י"ל דאפילו בטופס פסול מאחר שנתכוין לבטלו וקרעו ש"ו בכתב הגט. ועוד דמהר"א ב"ש מפרש דגם להרמב"ם דמכשיר ע"י ע"מ היינו כשהתורף נשאר קיים כ"כ שם דנ"ג רע"א ובדף נ"א רע"ד פירש דהיינו אפילו קצת מן התורף כגון מ"ש בירושלמי אני פלוני מגרש את אשתי או הרי את מותרת לכל אדם וא"כ הרשב"א החולק עליו הוא חולק אף כשנקרע שאר הגט דהיינו הטופס לבד. אף שלפמ"ש דנ"א רע"ד י"ל דהרשב"א אינו חולק רק כה"ג מ"מ הרי כתב כיון שבהרשב"א לא נזכר חילוק בין טופס לתורף אין לחלק ועוד כיון בכוונה תליא שפיר י"ל שע"י שקורע הטופס קרע ב"ד אדעתא שיתבטל הגט ה"ל מעשה המוציא מידי מעשה. מיהו בנקרע ממילא במקום הטופס אף כעין קרע ב"ד ש"ו אף לפי שטה השנייה דמהר"א ב"ש יש צד להקל דיש לומר דאביי דפוסל כה"ג בב"ב (דף קס"ח ע"ב) זהו משום דתלינן שקרעו במתכוין אבל אילו ידוע בעדים שנקרע ממילא אפשר דאינו פוסל בטופס כ"א בתורף דהיינו דעת רב יהודה שם דקרע ב"ד זהו כשנקרע בתורף ובזה י"ל דפסול אף שנקרע כן ממילא דנעשה בו מעשה חרס וכאילו נשרף ממילא. אבל בזה שהוסיף אביי דקרע ש"ו פוסל אפילו בטופס י"ל זהו משום דתלינן שבודאי נעשה במתכוין. אבל בידוע בעדים שנעשה במקרה י"ל אינו פוסל. ומ"מ זהו רק סברא ואין בזה הכרח גמור:

קיצור מהר"א ב"ש הנ"ל בתירוץ א' ס"ל דהקריעה ה"ל כמו מבטל הגט ולכן בנתקרע ממילא אין פיסול והפר"ח ס"ל דהקריעה אינו ענין לביטול הגט כלל אלא במה שנתקרע ש"ו חשוב כמאן דליתיה לדעת הרשב"א ושכ"מ מפלוגתא דתנאי שבתוספתא פרק שני דגיטין ומהירושלמי גבי על עלה של זית ולכן אפילו נתקרע ממילא פסל ושטה שנייה דמהר"א ב"ש חמור מהפר"ח שאפילו נתקרע ממילא קרע ב"ד אף בטופס נעשה כחרס ומ"מ בנקרע ממילא בטופס אפשר לצדד בדוחק: