ד

גרסינן פרק ג"פ שם (דקס"ח ע"ב דלעיל סעיף ב') היכי דמי קרע של ב"ד אמר רב יהודה מקום עדים (זהו כהירושלמי פ"ב דגיטין דנקרע בין כתב לעדים זהו קרע של ב"ד) ומקום הזמן ומקום התורף. וכתב בעה"ת שער נ"ז בתחלתו דמקום התורף היינו שם המלוה והלוה. וצ"ע דהא ודאי בשטרי הלוואה סך המעות הוא ג"כ מהתורף ובשטרי מקח מקום המעות ומקום השדה כמבואר במשנה פ"ג דגיטין (דכ"ו ע"א). ואף לפ"ד התוספות שם (דכ"ו א') ד"ה רבי אלעזר נקראו תורף. ועיין ש"ע ח"מ רס"י מ"ח וש"ך שם. ובגט אשה מקום התורף היינו מקום האיש ומקום האשה והרי את מותרת לכל אדם ועי' פר"ח סי' קכ"ה ס"ך ס"ק ל"ט ואין כאן מקומו. וכתב הסמ"ע סי' נ"ב סק"ה נקרא זה קרע ב"ד מפני שדרך הב"ד כשרוצין לפסול שטר או גט קורעין בקרעים הללו ועיין בגמרא ספ"ק דב"מ (ד"ך ע"ב) גבי שמצאו בין שטרות קרועין. ועיין בתשובת הר"ן סי' ע"ו ועיין ש"ך סי' נ"ב סק"ו מ"ש בשם הגי"ת מה שחלק על תשובת הר"ן ולכאורה ראיה לדבריו מדין גזייה לזמן פ"ב דגיטין (די"ז ע"ב). אך מהירושלמי פ"ב דגיטין הנזכר לעיל סעיף ג' דקרע ב"ד היינו שנקרע בין כתב לעדים משמע כדעת הר"ן והנ"י. והגמי"י הביא זה הירושלמי כדלקמן. ועיין באו"ת שם סק"ז כתב דהריב"ש חולק על רבו הר"ן וכ"מ דעת הריב"ם דלקמן:

אביי אומר שתי וערב (גבי כחל אמרו פרק כל הבשר קורעו שתי וערב כו'). וכתב הנמוק"י אביי לא פליג אלא אומר בשאר הגט. הגט הוי פסול בכך עכ"ל. וכ"כ בהג"א פרק ג"פ סי' כ"א. אביי אומר שתי וערב כ' הריב"ם ואפילו אינו במקום עדים והזמן ואם לא יהיה שתי וערב אפילו נקרע מקום העדים והזמן והתורף לא הוי קרע ב"ד לאביי וכשר עכ"ל. ומדברי הנמוק"י שכתב דאביי לא פליג ארב יהודה מבואר דבזה פליג על הריב"ם וכ"כ הטור בקיצור פסקי הרא"ש כהנ"י והה"מ פכ"ג מה' מלוה דין י"ד כתב דנראה מדברי הרמב"ם כדעת הריב"ם אבל הרי"ף ורב האי ס"ל דאביי מוסיף על דברי רב יהודה דלא מיבעיא אם נקרעו במקומות אלו דפסול אלא אפילו נקרע בכל מקום שתי וערב פסול. והגמי"י שם אות פ' כתב בירושלמי פ"ב דגיטין איזהו קרע ב"ד בין כתב לעדים עכ"ל. והנה הש"ך סי' נ"ב סק"ז כתב ונראה דבעינן שתי וערב על כל הכתב של השטר. ויפה השיג עליו הפר"ח בה' גיטין סי' קכ"ה ססי"ט דליתא דאי הקריעה הוי על כל הכתב הא על כרחך הויא במקום הזמן והתורף וא"כ למה לי שתי וערב כו' עכ"ל ואף להריב"ם והרמב"ם דאביי פליג על רב יהודה מ"מ מוכרח דלא בעינן על פני כל השטר דהא הריב"ם כתב בהדיא ואפילו אינו במקום עדים והזמן כו'. ואפשר ליישב דעת הש"ך דאשכחן שתי וערב שקרע אחד הוא על פני כל השטר וקרע אחד במיעוט השטר וא"כ י"ל הקרע הארוך הוא לרוחב השטר והוא בטופס על פני כולו לרוחב והקרע השני במיעוט השטר וג"כ רק בטופס. וגם לפמ"ש הגי"ת דבתורף אינו נפסל בלא ש"ו אא"כ היה בכל ג' המקומות יש ליישב ג"כ דעת הש"ך. ומ"מ העיקר בזה דלא כהש"ך. ולכן יש להקשות מאד על הפר"ח שם דס"ל בפשיטות דאם לא נקרע הגט בתורף כלל כ"א בטופס אף שנקרע קרע ב"ד היינו שתי וערב כשר אף לשטת הרשב"א דהא מבואר מכל הפוסקים רב האי והרי"ף והרמב"ם והריב"ם והטוש"ע דקרע שתי וערב נקרא קרע ב"ד ופוסל השטר אף שאינו במקום התורף כלל וכמו שהשיג הפר"ח עצמו על הש"ך מהאי טעמא כנ"ל וא"כ סותר את עצמו ממש"ש סס"ק מ' למש"ש בד"ה ראיתי בתשובת מהר"א ששון. והרי הרשב"א אומר בהדיא פ' התקבל כיון שקרע כעין קרע של ב"ד ה"ז בטל והרי הוא כחרס ופסול עכ"ל: