ג

אך הנה בתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תס"א כתב שהריטב"א פרק המגרש כתב וז"ל והיכא דקרוע גיטא שתי וערב ויהביה ניהלי בעידי מסירה אי כתביה לגיטא עילוייה בתר דאיקרע (י"ל שזה יצא מהירושלמי פ"ב דגיטין גבי עלה של זית שהביאו הה"מ פ"ד מה"ג הלכה י"ז) או דאיקרע שלא מדעת הבעל לאחר כתיבה כשר בעידי המסירה שלא נקרע מדעת הבעל לאחר כתיבה. אבל אם איקרע מדעת הבעל לאחר כתיבה בטליה מלגרושי ביה ותו לא מצי לאתכשורי עכ"ל. וצ"ל טעמו דס"ל כפי' רשב"ם דנתקרע ממילא כשר והיינו אפי' שנקרע קרע ב"ד. וס"ל דאם נקרע שלא מדעת הבעל ה"ל כנקרע ממילא וכ"כ בתשובת הר"ן סי' ע"ו וז"ל שהרי אפשר לומר שנתקרע כולל כל שהקרע מוכיח שלא נעשה כדי לפסול את השטר ובין שנעשה מאיליו או ע"י אדם שלא בכוונה לפוסלו נתקרע מיקרי עכ"ל ולעיל מיניה כתב וקמפרש רב יהודה מקום עדים כו' לפי שכל שהוא חוץ למקומות הללו הדבר מוכיח שלא נעשה כדי לפוסלו שאם היה כך במקום עיקרו של שטר דהיינו באחד ממקומות הללו היו עושים כך שכך נהגו וכל שאינו כן הדבר מוכיח שנתקרע מעצמו ואע"פ שכשהוא במקומות הללו עדיין אפשר שנתקרע מעצמו כל היכא דאיכא לספוקי מספיקא לא מגבינן ביה ואביי נמי דאמר שתי וערב היינו ג"כ לתת סימן להכיר אם נעשה הקרע מאליו או לא עכ"ל משמע ג"כ אם ידוע בעדים שהקרע נעשה מאליו או שלא בכוונה לפוסלו אע"פ שנעשה במקום התורף או שתי וערב אינו נפסל. אלא דמספיקא אם אינו ידוע שנעשה מאליו לא מפקינן ממונא עכ"ל. וא"כ לדבריו אפשר ס"ל דגם לענין הגט כשר בכה"ג כשטת הריטב"א. ונקרע בידי אדם היינו במתכוין לפוסלו שעי"ז בטלו מלהיות שטר. וס"ל דמ"מ אפילו נעשה שלא מדעת הבעל אינו כשר אלא ע"י עידי מסירה והיינו בגיטין וגם בשאר שטרות אם יש עדים שנקרע באונס קרע ב"ד י"ל דכשר וכמו שהבין הדרישה בפירוש ד' בעה"ת. (וגם דעה זו ממוצע בין הרמב"ם להרשב"א). ובירושלמי פ"ב גרסינן עור הנקרע ה"ז כשר (שנקרע מעצמו כשר לגט) נתקרע (ע"י אחרים ה"ז פסול) בשלא נתקרע בקרע ב"ד (פי' איזהו נקרע בשלא נתקרע קרע ב"ד אבל נקרע בקרע ב"ד ה"ז נתקרע ופסול) אבל נקרע בקרע ב"ד פסול איזהו קרע ב"ד בין כתב לעדים עכ"ל והוא תוספתא ס"פ המגרש. לכאורה משמע מהירושלמי דבנקרע בין כתב לעדים אפילו מעצמו הרי זה פסול וזה דלא כהריטב"א וכ"ש לפי מה שפירש הפני משה דנקרע היינו אם היה כבר נקרע וכתב עליו הגט כשר. נתקרע אח"כ בין כתיבה לנתינה ה"ז פסול והא דאמרינן הנקרע כשר היינו בשלא נתקרע בקרע ב"ד שהוא בין הכתב לעדים. מזה יש ראיה למ"ש לעיל בשם בעה"ת דבנקרע קרע של ב"ד אפילו ממילא פסול. ואפשר אפילו לדעת תשובת הר"ן י"ל דוקא גבי שטרי ראיה הדין כן דכל שנתקרע ממילא או שלא בכוונה אינו נפסל כיון שידוע בעדים שהשטר לא נפסל א"כ סגי בכך לראיה. אבל לענין גט דבהשטר עצמו מתגרשת אם נעשה בהשטר מעשה שהוא כדרך שטרות הפסולין הרי השטר חספא בעלמא הוא וכיוצא בזה חילקו בגמרא פ"ק דגיטין (ד"ט ע"ב) לענין שטרות העולים בעש"ג בין שטרי מכר לשטר מתנה ומסיק תני חוץ מכגיטי נשים. מ"מ י"ל כשלא נקרע במקום התורף רק בטופס אף שנקרע ש"ו י"ל לא קאמר אביי רק לסימן שנקרע כן כדי לפוסלו אבל אם ידוע בעדים שנעשה כן שלא בכוונה אינו נפסל אף בגיטי נשים דלא נעשה חספא ממש וצ"ע. והנה בתוספתא רפ"ב דגיטין איתא ג"כ כעין הירושלמי והתוספתא דס"פ המגרש וז"ל המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר לה בפנ"כ ובפנ"ח הרי זה מקבלו הימנה אפילו לאחר שלש שנים ויחזור ויתננו לה ויאמר לה בפנ"כ ובפנ"ח. נאמנת אשה לומר זהו גט שנתת לי. נקרע כשר נתקרע פסול. נקרע בו קרע של ב"ד פסול. ר' שמעון בן אלעזר אומר מדבק את הקרעים ונותן לה ואומר לה בפנ"כ ובפנ"ח. ויש להבין אמאי בתוספתא דס"פ המגרש דקתני ג"כ כהנ"ל נקרע כשר כו' ולא פליג רשב"א ומדוע הכא פליג ע"כ אפ"ל דשם ס"פ המגרש שעדיין לא ניתן לה הגט מעולם ונתקרע קודם הנתינה מודה רשב"א ג"כ דאע"פ שידבק את הקרעים לא מהני הנתינה כיון הגט נפסל ע"י שנתקרע. רק כאן גבי בפנ"כ ובפנ"ח דכבר הגיע הגט לידה כשהיה שלם. רק שלא אמר אז בפנ"כ ובפנ"ח. ואח"כ נתקרע. וצריך ליתנו לה פעם ב' כדי לומר בפנ"כ ובפנ"ח בשעת הנתינה ועי"ז מתכשר הנתינה הראשונה וה"ל הגט גט מלמפרע מנתינה הראשונה דאם לא מתכשר רק מנתינה הב' הי' הדין דתצא כיון ששהה עמה באיסור אעכצ"ל דהגט הוה גט מנתינה הראשונה וכמו אם נתקיים הגט ע"י עדים. וכיון שכן ס"ל לרשב"א דסמכינן על שמדבק הקרעים. וכמו שנאמנת אשה לומר זהו גט שנתת לי שזהו ג"כ קולא והיינו מפני שכבר קבלה הגט ונתגרשה לגמרי מדאורייתא. ע"כ לענין אמירת בפנ"כ ובפנ"ח סמכינן על דיבוק הקרעים. אבל אם לא ניתן לה מקודם להכשירו להיות גט ע"י דיבוק הקרעים מודה ר"ש בן אלעזר דלא מהני ולכן לא פליג כלל ס"פ המגרש. ועיין בפר"ח סי' קכ"ה ס"ק מ"ם מ"ש בפי' תוספתא זו בענין אחר:

קיצור. מ"ש הרדב"ז בשם הריטב"א דבנקרע הגט שלא מדעת הבעל כשר בעידי המסירה. וזהו כמ"ש הט"ז בשם תשובת הרא"ש כלל ס"ח וע"פ הרשב"ם בב"ב (דקס"ח ע"ב). אבל בהרי"ף לא נזכר זה וכן ברי"ו במישרים נתיב ד' חלק ד'. ובירושלמי פ"ב דגיטין ה"ג ובתוספתא רפ"ב דגיטין וס"פ המגרש משמע אפילו נקרע ממילא כל שהוא קרע ב"ד פסול. ות"ק ורשב"א פליגי לענין גט שכבר ניתן כשהוא שלם ולא אמר בפנ"כ ובפנ"ח ונקרע קרע של ב"ד אם מהני דיבוק הקרעים לאמירת בפנ"כ ובפנ"ח: