א

סימן רצב

הנה בגמרא פמש"א (דף ע"ד א') איכא בינייהו כגון שנתקרע הגט או שאבד כו' רב יהודה אמר לכשתתן צריכה הימנו גט שני (דלכשתתן כבר אזיל ליה גיטא). מיתיבי ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז אע"פ שנקרע הגט או שאבד מגורשת. מוכח מכאן דגט שנתקרע הרי הוא כאילו אבד והיינו שכמאן דליתא דמי. וכ"מ עוד בתוספתא דגיטין פ"ה. וכ"ה עוד לעיל פרק התקבל (דף ס"ד א') גבי מי קא נפיק גיטא מתותי ידה דלהימניה ופרש"י הא קרעו ועי' בתוס' דיבמות (דף צ"ג א') ד"ה קנויה. והנה הרמב"ם פ"ד מה"ג הט"ו כתב וכן גט שנמצא קרוע שתי וערב שהוא קרע של ב"ד ה"ז גט בטל כשאר השטרות כו' ובהלכה י"ז כ' בד"א בשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעידי חתימה ואין שם עידי מסירה אבל אם יש שם עדים שנמסר לה הגט והיה כשר ה"ז כשר אע"פ כו' שהיה קרוע שתי וערב כשנתן לה בפניהם עכ"ל. ולכאורה מהגמרא דפרק מש"א (דע"ד א') הנ"ל יש קושיא על הרמב"ם דא"כ אמאי לרב יהודה כשנתקרע צריכה הימנו גט שני הא יוכל ליתן לה אותו הגט עצמו בפני העידי מסירה שמסרו לה בפניהם בראשונה שהם מסתמא יכירו הגט שהיה כשר. ומדפסיק שצריכה הימנו גט שני משמע דגט זה כיון שנתקרע הרי הוא כחספא בעלמא. וכאילו אבד לגמרי וכמ"ש רש"י דהא אזיל ליה גיטא. והרשב"א פרק התקבל בדף ס"ד א' כ' לדידי קשיא לי למ"ש הרמב"ם שאם מסרו לה בפני עדים אע"פ שהיה קרוע שתי וערב כשנתנו לה בפניהם כשר. שאין דברי התוספתא נראים כן אלא כיון שקרעו כעין קרע של ב"ד ה"ז בטל והרי הוא כחרס ופסול כו' ונתקרע קרע של ב"ד אין תורת גט עליו ופסול לגרש בו אפילו בעידי מסירה עכ"ל. והה"מ שם כ' שאין דבריו מוכרחין. ולכאורה מהגמרא הנ"ל דצריכה הימנו גט שני יש ראיה והכרח לדבריו. גם מדמדמה נתקרע לאבד. ועיין בזה בהר"ן בפרק המגרש גבי ואי כתב בתוכו אע"פ שחזר ומחקו. הביא ד' הרמב"ם הנ"ל וכ' וטעמא דמילתא כו' (כעין הטעם שכ' הה"מ לחלק בזה בין גיטין לשטרות) וסיים אבל הרשב"א ז"ל חולק בזה ואומר כיון שהוא קרוע כעין קרע ב"ד הרי הוא כחרס ופסול לגרש בו עכ"ל וכ' הפר"ח סי' קכ"ה ס"ק מ"ם ד"ה עוד כ'. שהב"י בתשובה כ' שהר"ן נוטה לדעת הרמב"ם וליתא דכיון שכתב אבל הרשב"א חולק בזה כו' נראה שנוטה לדעת הרשב"א:

קיצור. (ש"ע סי' קכ"ה ס"כ כ"א) גט שנמצא קרוע ש"ו שהוא קרע של ב"ד ה"ז גט בטל כשאר שטרות. ואם נמסר הגט לפני עידי מסירה הרמב"ם מכשיר. אבל הרשב"א פוסל דמדמה גט לשאר שטרות דשם מודה הרמב"ם דלא מהני עידי מסירה כדמוכח מהסוגיא פרק ג"פ (דקס"ח ע"ב) ובטוש"ע ח"מ סי' נ"ב: