ו

והנה עיקר ראיות התוספות הוא מהתוספתא פ"ה דגיטין דמשמע בה בהדיא דעל מהיום קאי ולע"ד התוספתא מפרש המשנה ע"ד שפרש"י פרק כל הגט דאף לר' יהודה כי מיית חל הגט מעכשיו ממש וכש"כ לר' יוסי והיינו כמ"ש בשו"ת משכנות יעקב חאה"ע סי' מ"א שזהו שטת הירושלמי והתוספתא היא כהירושלמי וכמש"ל סעיף א' באריכות דעכצ"ל כן לפרש"י פרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) כמ"ש למעלה דאם מת הוי גט משעת נתינה אף לריה"ו וכ"ש לר' יוסי הדין כן וא"כ התוספתא ס"ל ג"כ כהירושלמי וא"ש מה דמביא התוספתא הפלוגתא דריה"ו ור"מ ור"י על מהיום משום דלכולהו אם מת הוי מגורשת למפרע ממש משעת נתינה. ופלוגתא דמה היא באותן הימים היינו מקודם שמת אם זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה דלריה"ו זכאי בכל זה משום דלא חיישינן למיתה ולר"מ הוי ספק דחיישינן שמא ימות ולר' יוסי בעילתה תלויה דאף אם מת אח"כ עכ"ז מביא הבועל אשם תלוי עכשיו כיון דבא על ספק אשת איש וחכמים ס"ל דדיינינן לה כמגורשת לכל דבר ואינו זכאי במציאתה כו' אבל לכולהו תנאי אם מת אח"כ ה"ל מגורשת למפרע משעת נתינה וכיון שכן אין מהתוספתא שום ראיה לשטת התוס' לומר שאפילו אם מת תהיה ספק מגורשת עד שעה אחת לפני מותו דהתוספתא י"ל דעומד בשטת הירושלמי דס"ל כשטת רש"י פרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) כנ"ל וא"כ מאחר שמהתוספתא לא מוכח מידי נגד פרש"י א"כ מעתה יש עוד ראיות לפרש"י מסוגיא דפרק הזהב (דנ"ט ע"א) גבי נוח לו לאדם כו' דמורה בהדיא כפרש"י דבאומר מהיום הוה מגורשת משעת נתינה ונקראת באותן הימים ספק א"א כדברי ר' יוסי אלא שהתוס' שם הקשו ע"ז הא קתני בהדיא בתוספתא מהיום כו' וע"כ פר"ת דבמלחמות בית דוד היה מגרשה לעולם בלא שום תנאי כו' וזהו דוחק גדול דא"כ מהו רבותא דרבא בהגדלת איסור מלבין פני חבירו ברבים דחמור יותר מספק אשת איש דאם היתה מגורשת גמורה רק שנק' ספק א"א לפי שהיו עושין הדבר בצנעא. א"כ הרי זהו היתר מדינא והרי רבא כונתו להשמיענו חומר איסור מלבין פני חבירו ברבים. ולפר"ת אין לרבא הכרח גמור מהא דדוד שהיה בהיתר ממש. וע' בתוספות פ"ק דכתובות ג"כ מזה כנ"ל באומרם וכן משמע בתוספתא כו' אבל לולי זה משמע מדבריהם ג"כ דפרש"י מרווח יותר בסוגיא. גם בגיטין (דע"ג סע"א) ד"ה לא תתייחד לפי' הקונטרס ניחא כו' אבל לפר"ת ור"ח כו' ואמר ר"י כו' ע"ש. וזהו דוחק לומר דהסוגיא היא לא כריה"ו וגם שם מיירי ר' יוסי בריה"ו. ואיך יאמר בפשיטות לא כאביו ריה"ו. אבל לפרש"י אתי שפיר דבאומר מהיום מגורשת למפרע לכ"ע לכן שפיר שייך החשש קדושין ויש עוד ראיה לכ"ז מה שלא נזכר לא בתוספתא ולא בגמרא דין אם נקרע הגט גבי שכ"מ המגרש במהיום או מעכשיו רק גבי אם לא באתי מכאן ועד יב"ח בתוספתא וגבי ע"מ שתתן לי מאתים זוז בגמרא (דף ע"ד א') וכן גבי תקנתא דשמואל גבי שכ"מ (דע"ה ב') לא נזכר שלא יקרע הגט א"ו משמע דבכה"ג חלין הגרושין משעת נתינה כפרש"י ע"כ לא איכפת לן אם יהיה נקרע הגט אחר נתינה וא"ת אמאי לא נזכר כן גבי באומר מעת שהוא בעולם התם א"צ להזכיר דמאחר שאומר בפירוש שמגרשה רק מעת שהוא בעולם פשיטא שהגט צריך להיות קיים עד שעה אחרונה שהוא חי. ועוד ראיה דהנה הק"נ פמש"א ס"ק י"ז לדעת הרא"ש וסיעתו אם נתייחדה עמו בלא עדים חוששין לגט ישן דהא מספקא לן שלא יחול הגט זה כ"א שעה אחת סמוך למיתה כו' והרי מהש"ס משמע דלא חיישינן כלל וכמ"ש רש"י (דע"ג ע"ב) ד"ה חוששין משום קדושין. ועוד שהרי מבואר בתוספתא פ"ה ובירושלמי פמש"א ה"ד דדוקא נתייחדה בשני עדים חוששין וצריכה ממנו גט שני אבל באחד אין חוששין ואפילו אחד בשחרית ואחד בין הערבים אין מצטרפין וע' בתשו' מ"ב סי' נ"א דאין מצטרפין לענין קדושין דוקא. אבל לענין דהוי גט ישן ודאי היו מצטרפין יעו"ש. וא"כ מדפסקו בתוספתא ובירושלמי דאין צריכה גט שני ע"כ אין הטעם משום גט ישן כ"א משום קדושין וזהו ראיה לשטת רש"י דהא לשטת ר"ת והרא"ש חוששין גם משום גט ישן כמ"ש בחידושי הרשב"א (דע"ג ב') ד"ה לא תתייחד עמו והרי מהתוספתא והירושלמי מוכרח דאין חוששין לגט ישן דא"כ אמאי אחד בשחרית וא' בין הערבים אין מצטרפין ואין לומר משום בגט ישן אם נתגרשה תנשא דהא הכא יש ספק שלא חלו הגרושין עדיין ועוד הא לכמה פוסקים דוקא כשא"א ליתן גט אחר ועוד יהיה מזה תיובתא למ"ד שאם נשאת הוא דלא תצא אבל לא בנתגרשה כו'. אך הרשב"א הביא שרש"י עצמו בכתובות פ"ב (דכ"ז ע"ב) פי' לא תתייחד עמו משום גט ישן. וצ"ל שפירש כן על באומר מעת שאני בעולם וע"ש בתוס' שהקשו על רש"י ובשט"מ שם כ' ליישב כמו שכתבתי וע"ש בפנ"י ובספר הפלאה. ועכ"ז אינו מיושב דהא התירוץ באומר מעת שאני בעולם לא קאי רק על המשנה מה היא באותן הימים אבל המשנה שלפניה לא תתייחד עמו קאי על מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי כו' וי"ל דלרבה דמוקי המשנה מה היא באותן הימים דמיירי באומר מעת שהוא בעולם א"כ המשנה לא תתייחד עמו יש לפרשה דקאי על מהיום ומעכשיו ואז החשש משום קידושין וכן קאי הסוגיא בגיטין דע"ג ב' כנ"ל ויש לפרשו ג"כ על הדין מה היא באותן הימים דודאי ג"כ לא תתייחד עמו ואז החשש משום גט ישן. הרי נתבאר כמה ראיות לפרש"י. והנה אף שהש"ס דילן (דע"ג ע"ב) אינו מפרש המשנה כהירושלמי דאל"כ מהו פריך והא אין גט לאח"מ וגם למה הוצרך רבה להעמיד באומר מעת שאני בעולם. א"ו מפרשי דלריה"ו אף כשמת אח"כ עכ"ז היא כאשת איש עד שעה אחת לפני מותו ודלא כפי' הירושלמי ופרש"י פרק כל הגט היינו משום דנראה להם לדוחק לפרש לריה"ו הרי היא כאשת איש דזהו רק שמחזיקים אותה כן. אבל כשמת אח"כ איגלאי מילתא שאינו כן זה נראה להם לדוחק וע"כ פירשו דלריה"ו אף כשמת ה"ל כאשת איש עד שעה אחת לפני מותו ולכן הוכרחו להעמיד המשנה באומר מעת שאני בעולם. דבאומר מהיום א"א לפרש כן דאז לא יחלקו כלל על הירושלמי דה"ל גט משעת נתינה לכ"ע וכפרש"י פרק כל הגט כנ"ל. ונמצא כיון דהירושלמי עומד בשטת רש"י ומהתוספתא ג"כ אין שום ראיה לשטת התוספות. וגם יש ראיות רבות נכונות לשטת רש"י היה נראה לתפוס פרש"י לעיקר. אך עכ"ז למעשה מי ימלא לבו להכריע נגד פי' ר"ת ור"י וסיעתם. אך זאת נראה דלכל הפחות שטת רש"י חשוב ספק שקול עכ"פ נגד פי' התוס' דבמהיום אם מתי יש ספק שקול שלכל התנאים והאמוראים הוי גט משעת נתינה:

קיצור שראיות ר"ת מהתוספתא יש לדחותה לפרש"י פרק כל הגט דהיינו כהירושלמי וגם עוד ראיות לפרש"י מסוגיא פ"ק דכתובות (ד"ט ע"ב) ובפרק הזהב (דנ"ט ע"א) שהוא דוחק לפירוש ר"ת ומסוגיא דגיטין (דע"ג) במקומה דמשמע במהיום חוששין רק משום קדושין ונדחקו בזה התוספות (דע"ג סע"א) לשטתם וגם מאי דמשמע בגמרא שאין חשש משום גט ישן כ"ז ראיה לשטת רש"י לכן עכ"פ י"ל דשטת רש"י נחשב ספק שקול עכ"פ: