ה

ועוד בכל האומדנא אף דמוכחא היינו רק להוסיף דבר שאדעתא דהכי לא נתן אבל אינו סותר לגמרי הדבר כמו זבין ולא אצטריכו לי' זוזי שהרי אילו נצטרך לו זוזי המקח קיים א"כ יש קיום לדבריו בצד אחד עכ"פ וכן האומדנא דר"א בן עזריה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה א"כ בחד צד יש קיום לדבריו היינו אילו כנסה. אבל הכא מכחישים דבריו מכל ע"י האומדנא הוא אומר שנותן הגט מעכשיו ואנו נאמר ששקר ואינו נותנו מעכשיו מחמת האומדנא זה לא מצינו שיהי' כח דברים שבלב לבטל לגמרי אמרי פיו ובמשנה ר"פ הנושא הפקחים היו כותבין כו' אף שבלא"ה יש אומדנא שנתחייב לה רק כשאשתו עמו לא מהני נגד המפורש וע' בח"מ סי' סמ"ך בט"ז שם ובהגהות הח"צ שוב כשזכיתי ללמוד כו' דדוקא כשמחוסר דבר אחד ממה שהתנה כו' ע"ש דדוקא בכה"ג אזלינן בתר אומדנא וצ"ע ספ"ח דנדרים קונם לביתך שאני נכנס טפת צונן שאני טועם לך מותר לכנוס לביתו ולשתות ממנו צונן שלא נתכוין זה אלא לשום אכילה ושתיה הרי ע"י האומדנא מפרשים דבריו בענין אחר וי"ל דשאני התם שאמר זה על מה שהיה חבירו מסרב ומפציר בו שיאכל אצלו ע' בטור יו"ד וב"י סי' רי"ח. ועוד ראיה ממה שנחלקו המ"ב בתשו' סי' ע"ה ע"ז והב"ח והסמ"ע בתשו' גאוני בתראי על תשובות מהרמ"ל סי' קכ"ב וטענת מהרמ"ל שהגט יתבטל כשעמד השכ"מ משום דאמ"ל אי קיימת דידך אנא כו' וע"ז נחלקו הם מפני שאמ"ל שיתן בלא שום תנאי וכתב הבית מאיר סס"י קמ"ה וז"ל ועכ"ז לא מצאתי בכל דברי החולקים ישוב מספיק על טענת מהרמ"ל כו' זולת מחמת שהמסדר יפרש לו שנותן הגט בפירוש בלא שום תנאי עכ"ל הרי זה שמפרש לו מועיל ומהני גם לסתור הדבורים שהיו מתחלה בינו ובין חמותו להפך כו' והגם שהיה שם אומדנא וגילוי דעת שנותן רק אדעתא דהכי עכ"ז מה שפירש לו אח"כ שנותן לו בלא שום תנאי מבטל זה. ע"כ הדבור שמפרשים בעת כתיבת ונתינת גט הוא העיקר מכ"ש הכא שלא היה שום דיבור ורמיזה להפך שדעתו לאחר הגט מהכ"ת נבטל אמרי פיו שאומר בפי' מעכשיו. וקצת ראיה מכתובות פ"ה (דנ"ה ע"ב) דס"ל לשמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ומהו מקנה לו מתנת שכ"מ והיינו כו' מחמת שיש אומדנא כן שהרי הוא שכ"מ ועכ"ז כשאמר מעכשיו ה"ל מתנת בריא מעכשיו אף שכ' בשטר שהיה שכ"מ ואפילו במצוה מחמת מיתה עכ"ז כשאומר שיקנה מעכשיו הוי מתנת בריא וכמ"ש בש"ע ח"מ סי' ר"ן ס"ט ובהרמב"ם פ"ח מה' זכייה דין י"ח אל תטעה כו' הרי אף מחמת האומדנא העצומה שהוא מצוה מחמת מותו אין סותרין אמרי פיו מה שאומר שנותן מעכשיו. והכא ליכא אומדנא כמו שם דהא הכא מתנה תנאי גמור שאם לא מת לא יהי' גט א"כ י"ל שלא איכפת ליה שיהיה הגט מעכשיו ממש כיון שזהו רק אם ימות כו'. א"כ לכן י"ל יותר שאין לסתור כלל אמרי פיו. והנה מה שנסתייע הרשב"א בחידושיו לומר נעשה כאומר וכיוצא בו בשלהי פ"ק דנדרים באומר יאסור פי לדבורי שפירושו נעשה כאומר וכמש"ש בס"ד עכ"ל הנה הרמב"ם ספ"ג מה' נדרים דין י"א אינו מפרש כן אלא דוקא באומר בפירוש יאסר פי לדיבורי וידי למעשיהן וכמ"ש הלח"מ שם רק הרשב"א בחידושיו שם כתב על הא דאמר רב באומר יאסר פי לדבורי כו' יש מי שפירש דלאו למימרא שלא יאסר עד דאמר בהדיא יאסר פי לדבורי אלא נעשה כמ"ד יאסר פי לדבורי קאמר דכיון דאמר קונם פי מדבר עמך ולא קאמר קונם שאני מדבר עמך ש"מ שהפה אסור לדבורו בקונם יהא עכ"ל וזהו מש"ש בגמרא דיקא נמי דקתני פי מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר עמך עכ"ל. א"כ שם יש הוכחה גמורה דכוונתו לאסור פיו לדבורו מדאמר קונם פי מדבר עמך ולא אמר שאני מדבר עמך ועוד כ' הרשב"א שם דה"ל כן סתם נדרים להחמיר. וא"כ מה ענין זה לכאן שאומר מהיום אם מתי ששפתיו ברור מללו דמהיום קאמר. ואין שום גלוי דעת בדבריו לומר שמגרשה שע"א לפני מותו איך נאמר נעשה כאומר הא ל"ד כלל להא דנדרים דשם יש הוכחה מדבריו שכן הוא מדאמר קונם פי ידי ורגלי הזכיר בפירוש האברים ולא הדבור לחוד וכנ"ל. א"כ משם ראיה להפך דלא אמרינן נעשה כאומר היכא שאין בדבריו ואמירתו דבור המורה על זה ולכן באומר קונם שאני מדבר עמך לא אמרינן דכוונתו לומר קונם פי מדבר עמך ודכוותה הכא כשאומר מהיום אם מתי לא נאמר שאין כוונתו מהיום כ"א מעת שהוא בעולם. הרי יש טענות חזקות לחזק פרש"י נגד פי' התוספות וסיעתם:

קיצור עוד ראיה דלא מצינו אומדנא לסתור אמרי פיו מכל וראיה מפרק אע"פ (דנ"ה ע"ב) וש"ע ח"מ סי' ר"ן ס"ט באומר מעכשיו אף שיש אומדנא גדולה דאינו נותן אלא משום מיתה עכ"ז חשוב הקנין מעכשיו וראיות הרשב"א מספ"ק דנדרים יש לדחות משני טענות הא' דהרמב"ם גם שם מפרש באומר. הב' דשם שאני דאמירתו קונם פי מורה בהדיא כן: