ג

ולקמן (דע"ג ע"ב) גבי באומר מעת שאני בעולם פרש"י דריה"ו ור' יוסי לא אמהיום אם מתי דמתניתין קיימא וכו' וכפשט תירץ דרבה דמיירי באומר והתוס' הקשו על פירושו. ולפע"ד יש ראיה לפרש"י דהא ר' יוסי ס"ל ס"פ מש"א (דע"ו ב') דאע"ג דלא אמר מעכשיו זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום קאמר (ודע"ב) אמרינן דאפי' בע"פ קאמר ר' יוסי כן ופרש"י והוא מבואר בגמרא שם כגון גבי גט שכתוב כהלכתו וכשמוסרו לה אמר זה גיטך אם מתי אפ"ה אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום קאמר וכיון שכן איך נאמר דאפי' כ' בו מהיום מספקא ליה לר' יוסי שמא מעת שאני בעולם קאמר א"כ הזמן לחנם נכתב ומאחר דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו נראה ודאי דס"ל דמזמן הכתוב בגט ממש הוי גיטא ובלבד שימות דדוחק גדול לפרש דזמנו של שטר מוכיח לשיחול הגט מעת שהוא בעולם דא"כ אין זה זמנו כלל וא"כ איך יתכן דגם באומר בפירוש מהיום אם מתי יאמר ר' יוסי דה"ל באותן הימים מגורשת ואינה מגורשת זה תמוה. א"ו ר' יוסי לא קאי רק על האומר בפירוש מעת שאני בעולם. והנה יש להסתפק בדין מהיום ולאחר מיתה דלרבנן חולצת ולא מתייבמת איך הדין לר' יוסי דמהרש"ל ביש"ש פמש"א סי' ה' משמע דס"ל דלרבי יוסי א"צ חליצה דזמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום קאמר ואין אומרו ולאחר מיתה חזרה. ולכאורה כש"כ כיון אפי' באם מתי לחוד דלרבנן אין הגט כלום לר' יוסי הגט כשר כש"כ במהיום ולאח"מ דלרבנן ג"כ הוי ספק ולרבי כשר שי"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו וי"ל ג"כ להפך דכיון דלשון זה סובל חזרה ממהיום לא מהני זמנו של שטר יותר מאומרו בפירוש מהיום. וגרע מאם מתי לחוד דמשמע שתי לשונות ועכ"פ בענין מהיום אם מתי ודאי לר' יוסי מגורשת מעכשיו ממש. ואח"כ מצאתי בחידושי הרשב"א (דע"ג ב') ד"ה אי נמי גרסינן באומר שכתב וז"ל ואע"ג דר' יוסי אית לי' זמנו של שטר מוכיח עליו והכא מספקא לי' היינו טעמא דאם מתי מספקא ליה אי הוה כמפרש דדוקא בשעה אחרונה שהוא בעולם ועוקר הזמן הכתוב בגט עכ"ל ואינו מובן דהא (דף ע"ב א') אמרינן בהדיא דלר' יוסי אפילו באם מתי לחודיה בלא מהיום אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו הרי דלא אמרינן דאם מתי עוקר הזמן הכתוב בגט וכן מבואר ג"כ רפ"ק דכתובות (ד"ב ע"ב) גבי דלמא לאפוקי מדרבותינו כו'. ועוד א"כ מאי מקשה הש"ס (דע"ב ב') ארב הונא דפסק גבי זה גיטך אם מתי דאף לר' יוסי חולצת משום דמספקא לי' אי אמר ר' יוסי בע"פ וע"ז הקשו עליו מהא דה"ז גיטך אם לא באתי כו' דלר' יוסי מותרת לינשא משום דס"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח אף לגבי בעל פה הרי יש לחלק דתנאי דאם מתי עוקר זמנו של שטר יותר מתנאי דאם לא באתי כו' דאינו עוקרו כלל וכמ"ש בתשו' מהר"ם שבמרדכי פמש"א סי' ת"ל המתחלת ידגו לרוב לגבי מהיום אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש למה יש לנו לעקור עיקר משמעות של היום דמשמע לאלתר כו' וא"כ ודאי ה"ה לרבותינו דס"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו. ופרש"י רפ"ק דכתובות לא לחנם נכתב זמנו כו' להודיע שמיום הכתיבה והמסירה הוא מגרשה כו' כמאן דכתב מהיום דמי עכ"ל וכן פירש בגיטין (דע"ו ע"ב) ובמס' עכומ"ז (דל"ז ע"א) זמנו של גט מוכיח דה"ק ליה מעכשיו יהא גט א"כ שם התנאי דאם לא באתי אינו עוקרו כלל לזמנו של שטר דה"ל מהיום ומעכשיו ממש. אבל הכא גבי תנאי דאם מתי דאף לר' יוסי דס"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו וה"ל כאילו נכתב מהיום מ"מ אפילו במהיום ממש עוקר התנאי דאם מתי תיבת מהיום לומר דלאו במהיום לאלתר ממש קאמר כ"א מעת שהוא בעולם א"כ שמא היכא שלא נכתב מהיום רק זמנו של שטר יש לספק דהתנאי עוקרו לגמרי בפרט כשהתנאי הוא על פה. וא"כ מאי מקשה על רב הונא. א"ו ס"ל להש"ס בפשיטות דלר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו דמעכשיו ממש מגורשת וכ"ש באומר בפירוש מהיום אם מתי. ומה שבמשנה מה היא באותן הימים אומר ר' יוסי מגורשת ואינה מגורשת זהו כמ"ש רבה דמיירי באומר בפירוש מעת שהוא בעולם. ומ"ש הרב ר"י צייטלעס דגם באם לא באתי אם נקרע הגט אינה מגורשת ועוקר זמנו של שטר זהו ודאי אינו כלום. וכ"כ הת"ג בחידושיו פמש"א (דע"ב ע"א) כיון דאיכא אומדנא דדעתיה לאחר הגט כל מה שיכול ממילא דליכא ג"כ ראיה מזמן הכתוב בגט שכוונתו על שעה אחת סמוך למותו כו' יותר מהשעה שלאחר מותו דהא אותן השני שעות ביום אחד הן עכ"ל וא"כ ממנ"פ או דלרבי יוסי לא הוה גיטא כלל משום שאין גט לאח"מ או שהוא גט מהיום ממש דבשלמא לרבנן דלא ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום מגרשה אלא משום שאומר מהיום ע"ז שפיר י"ל דפי' מהיום אינו לאלתר ממש אלא מעת שהוא בעולם. אבל בענין זמנו של שטר דאמרינן שלא נכתב בחנם אין לומר כן אלא או שמזמן זה ממש מגרשה או דהזמן לחנם נכתב. ואיך נאמר שמה שנכתב בו זמן ר"ח כסלו עד"מ יהיה הוראה שהגרושין חלין שעה קודם מותו שיהיה עד"מ חצי טבת זהו רחוק מאד ולכן מאחר דמוכח בהדיא בגמרא דר' יוסי ס"ל בזה ג"כ זמנו של שטר מוכיח עליו ע"כ צ"ל דהגרושין חלין ממש מיום הכתיבה והמסירה וה"ה לרבנן באומר מהיום וכן מצאתי בפנ"י (דע"ג ב') על התוספות אמר רבה בד"ה בא"ד ונראה לר"ת כמו שכתוב בפר"ח מתרץ דהפירוש דמזמנו של שטר מתחיל התנאי דאם מתי כו' ע"ש שכ"כ עפ"י פי' הרא"ש. אבל לפי' התוס' ולפי' הר"ן שכתב שם לא אפשר לפרש כן וגם זה דוחק גדול דאיזו הוכחה צריך ע"ז מאחר שהגט בידה וכ' בו תנאי מסתמא משעת נתינה חל התנאי ועוד אם מזמנו של שטר מתחיל רק התנאי א"כ הגט שמא חל רק לאחר מיתה ואפשר לתרץ דכיון באף מעכשיו ס"ל למהר"ם דמ"מ הגט חל שעה קודם מותו א"כ זמנו של שטר הוי כמו מעכשיו ואיך שיפרשו במעכשיו כך יש לפרש זמנו של שטר. הרי יש טענה לחזק פרש"י נגד פי' התוספות:

קיצור יש ראיה לפרש"י כיון דרבי יוסי ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו אפילו לא אמר מהיום א"כ משמע דמזמנו של שטר ממש מתחילין הגרושין. והרשב"א תירץ ואינו מובן כ"כ ועוד א"כ מאי מקשה הש"ס ארב הונא (דע"ב ב') ובפנ"י תירץ דזמנו של שטר מוכיח שמזמן זה מתחיל התנאי וגם זה דוחק. וי"ל דמזמנו של שטר מוכיח לא עדיף מדין מעכשיו. ואעפ"כ דוחק גדול הוא דכיון דמזמנו של שטר לחוד מיגרשא לר' יוסי כיון דאם מתי סובל ב' לשונות כש"כ מהיום אם מתי דהלשון ודאי סובל רק מהיום ממש וכשנוסף ע"ז ג"כ זמנו של שטר י"ל דודאי מהיום ממש קאמר: