א

סימן רצא

שאלה שכ"מ כהן שגירש במעכשיו על תנאי דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ בגיטין (דע"ה ב') והרב אשר סידר את הגט נהג עם הגט כדרך כל הגיטין שתיכף אחר הנתינה קרעו ש"ו כנהוג ונזדמן הדבר שעשה קרעים קטנים ולא הגיעו לתורף הגט ואף התיבות הנפסקים נקראים היטב ואח"כ לקח המסדר הגט לרשותו ג"כ כנהוג ואח"כ נפטר השכ"מ ושבק חל"ח והוא במקום יבם קטן אם יש לה היתר ע"י הגט לבד:

תשובה גיטין פרק כל הגט (דף כ"ה ע"ב) מה היא באותן הימים ופרש"י דקאי על מעכשיו וז"ל לקמן במי שאחזו זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה ה"ז גט אם מת מאותו חולי. מה היא כל ימי החולי עכ"ל. הרי מפרש דמה היא באותן הימים קאי על האומר ה"ז גיטך מעכשיו אם מתי וה"ה וכ"ש על האומר מהיום אם מתי. וזה דלא כפירושו פרק מי שאחזו (דע"ג רע"ב וסע"ב) דכ' מתניתן דמה היא באותן הימים לאו באומר מהיום אם מתי כו'. אלא באומר מעת שאני בעולם כו' ע"ש וכאן הרי פי' בהדי' דקאי על האומר מעכשיו אם מתי כו'. ומ"מ בגוף הדין משמע מרש"י כאן דבאומר מעכשיו אזי לכי מיית הוי גיטא מעכשיו ממש כמ"ש בד"ה ולכי מיית דמשעת נתינה כו' וה"ל גט מההיא שעתא ולא כדעת התוספות שם. וא"כ מ"ש ריה"ו דבאותן הימים הרי היא כאשת איש לכל דבריה צ"ל דהיינו שכך אנו נוהגים בה קודם שימות וכדפרש"י שאם כהן הוא אוכלת בתרומה ואם זינתה בחנק. וצ"ל הטעם שהרי אם ימות הוי מגורשת למפרע ומדוע תידון בחנק מספיקא. וצ"ל הטעם משום דמעמידין אותו אחזקת קיים ולא חיישינן למיתה ולא קשה איך מחמת חזקה תידון בחנק דהרי כה"ג פרש"י ביבמות פד"א (דף ל"א ע"ב) ד"ה להצלה. וגם היא הכניסה א"ע בספק זה. ועי' בגמרא בהזהב נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש. ושם פרש"י ד"ה כדדרש נקראת ספק צ"ל דזהו כר' יוסי ולא כר' יהודה דאומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה וכן התוספות ביבמות שם ד"ה להצלה הקשו על פרש"י דמספיקא לא קטלינן לה י"ל זהו כר' יוסי דכאן דפליג על ריה"ו ונראה שפי' רש"י זה יצא לו מהירושלמי פרק מי שאחזו דלא מוקי מתניתן מה היא באותן הימים כש"ס דילן דמוקי לה בפרק מי שאחזו (דף ע"ג ב') דמיירי באומר מעת שאני בעולם אבל הירושלמי לא מוקי לה כן. א"כ מיירי באומר מהיום או מעכשיו ואעפ"כ ס"ל לריה"ו דבאותן הימים היא כאשת איש לכל דבריה והיינו משום דלא חייש שמא ימות ומוקים ליה בחזקת קיים ולכן מקשה ע"ז בירושלמי תמן הוא אומר מיתה מצויה והכא הוא אומר אין מיתה מצויה. ופי' בקה"ע תמן ריש יומא תנן ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינן לו שמא תמות אשתו כו' והכא לא חייש למיתה מדאומר שהיא בחזקת אשת איש אף שאם ימות היא מגורשת מעכשיו. א"כ הא דהיא בחזקת אשת איש לכל דבריה עכצ"ל הטעם משום דלא חייש למיתה וא"כ סותר דעת עצמו מרפ"ק דיומא ומשני תמן בצבור כאן ביחיד. ופי' הקה"ע תמן היתה עבודת יוהכ"פ שהכה"ג עושה היא עבודת הצבור הלכך חייש ר' יהודה אבל הכא ביחיד איירי לא חיישינן להחמיר. והפני משה פי' תמן בצבור בענין אחר ופירושו נסתר מהירושלמי פ"ק דיומא סוף הלכה א' יעו"ש. והנה בתוספות קה"ע כאן ד"ה והכא הוא אומר הקשה על הירושלמי דמנלן דריה"ו כאן לא חייש למיתה. וז"ל ותימא הא לא פליג ריה"ו ור' יוסי אלא באומר ה"ז גיטך מאת שאני בעולם וסובר ריה"ו דלא הוי גט עד שעה הסמוכה למיתתו ומעיקרא אשת איש גמורה היא וחייב הבא עליה כו'. וא"כ לא שייך כאן חששא דמיתה עכ"ל. ור"ל דהא אפילו ימות מ"מ עד השעה שהוא בעולם היא אשת איש גמורה. ותירוצו דוחק גדול וכ"ז נמשך לו מפני שנדמה לו דהירושלמי ג"כ מוקי המשנה כהבבלי דמיירי באומר ה"ז גיטך מעת שאני בעולם ולא ראה פרש"י פרק כל הגט דמפרש דהמשנה מיירי באומר ה"ז גיטך מעכשיו והיינו שזהו שטת הירושלמי ולכן שפיר מוכרח הטעם לריה"ו משום דלא חייש למיתה וכנ"ל. ולפ"ז גם לרבי יוסי דס"ל דבאותן הימים דינה כמגורשת ואינה מגורשת ודאי ס"ל ג"כ דאם מת הוי גט משעת נתינה. דהא כש"כ הוא מריה"ו דס"ל באותן הימים הרי היא כאשת איש לכל דבריה משום דלא חיישינן למיתה ואעפ"כ אם מת מגורשת למפרע משעת נתינה כ"ש לר' יוסי דחייש למיתה ולכן ס"ל דתומ"י מנתינת הגט חיישינן שמא ימות ונידונית באותן הימים כמגורשת ואינה מגורשת כ"ש דכשמת מגורשת למפרע משעת נתינה. ואין לומר הא בפרק כל הגט משמע דהא דלכי מיית הוי גיטא זהו משום דסובר ר' יהודה יש ברירה אבל אם אין ברירה אין גט. ורש"י פי' (דע"ג סע"ב) דר' יוסי ס"ל אין ברירה משום שלפי סוגיא אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ (דע"ה ב') משמע דתנאי זה ג"כ אינו שייך בברירה ותדע דאל"כ איך מגורשת עכ"פ אם ימות לר' יוסי הא ר' יוסי ס"ל אין ברירה. ולכן בירושלמי איכא חד מ"ד דהא דאמר ריה"ו הרי היא כאשת איש לכל דבריה היינו רק ליורשה. וז"ל ליידא מילה ואמתניתן קאי ריה"ו אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה לאיזה דבר היא כאשת איש. ר' לעזר אומר ליורשה ריש לקיש אומר להפרת נדריה אמר ר' זעירא זאת אומרת שהיא כאשת איש לכל דבר. והקשה בתוס' קה"ע מאי קא מיבעיא ליה הא ריה"ו אומר הרי היא כאשת איש לכל דבר. ולפמ"ש י"ל דהכי פירושו כיון דאם ימות הרי היא מגורשת משעת הנתינה. והא דריה"ו אומר הרי היא כאשת איש היינו משום דלא חיישינן למיתה ע"ז שואל לאיזה דבר הוא דסמכינן ע"ז ולכן אמר ר' לעזר דזהו רק ליורשה ובאיסורין לא סמכינן ע"ז ור"ל דאמר להפרת נדריה י"ל משום כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת בנדה (דמ"ו ע"ב) ור' זעירא אמר לכל דבר משום דמוקמינן ליה אחזקת שהוא קיים שהרי בשולח גט ממדה"י איתא בירושלמי פרק כל הגט אפילו עשה השליח בארץ מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים. אבל אם הירושלמי מפרש דטעמיה דריה"ו משום דמיירי באומר מעת שאני בעולם א"כ באמת היא כאשת איש גמורה באותן הימים אפילו אם ימות א"כ מה שייך למיבעי לאיזה דבר היא כאשת איש פשיטא דהרי היא אשת איש בלי שום ספק בעולם. והקה"ע לפי שסובר דהירושלמי סובר ג"כ דמיירי באומר מעת כו' ונדחק לפרש מה שהקשה הירושלמי והכא אומר אין מיתה מצויה אמאי אומר הרי היא כאשת איש והבא עליה חייב חטאת ולא אמרינן שמא עכשיו הוא שע"א סמוך למיתתו. וזה אינו כלום דאע"ג דריה"ו רפ"ק דיומא ס"ל דמיתה מצויה היינו דומיא דכה"ג דחיישינן שמא תמות אשתו אחר כמה וכמה ימים לא שנחוש שמא זו היא הרגע שלפני מותו ועיין כעין חילוק זה בתוס' פ"ב דיבמות (די"ז ע"ב) ד"ה דלמא. ועוד דהרי ראינו שחי אח"כ ולא זו היא הרגע וא"כ שפיר אמר הרי היא כאשת איש כו'. א"ו הפירוש והכא לא חיישינן למיתה דלא חייש כלל שמא ימות מאותו חולי וע"ז שפיר מקשה מהא דיומא. יצא לנו שפרש"י פ' כל הגט (דכ"ה ע"ב) בענין מה היא באותן הימים זהו פירוש הירושלמי בהמשנה זו ולקמן פרק מש"א (דע"ג ע"ב) מפרש רש"י בענין אחר דהיינו כשטת הש"ס שלנו בפירוש משנה זו שהוא דלא כשטת הירושלמי כ"א דלריה"ו היא כאשת איש אף אם ימות מ"מ היא באותן הימים כאשת איש לכל דבריה והנה כמ"ש בירושלמי כאן פמש"א כמ"כ מקשה פ"ק דיומא סוף הלכה א' אהא דאומר ריה"ו שמא תמות אשתו תמן תנינן המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים. והקה"ע שם הקשה דלמא מתניתן (דפ"ג) דגיטין אתיא כרבנן דלא חיישי למיתה ונעלם ממנו הירושלמי (דפ"ז) דגיטין דהביא דריה"ו לא חייש למיתה ממתניתן דמה היא באותן הימים וצ"ל אמאי ביומא שם לא מקשה הש"ס ירושלמי מהא דריה"ו אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה שמזה ג"כ מוכח דלא חייש למיתה וי"ל משום דממתניתין נותנו לה בחזקת שהוא קיים מוכח יותר כן. והנה שם ביומא מתרץ ג"כ כאן ביחיד כאן בצבור וחוזר ומקשה והא אשכחן דריה"ו מחמיר גם ביחיד לחוש למיתה ולא תירץ ויש לתרץ דשם אפשר לתקן ע"ש. ועוי"ל דשם אינו יחיד ממש כי רבים מטילין קינים. והא דתניא ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד כדאיתא פ"ג דגיטין (כ"ח א') קשה לפ"ז על ריה"ו דהכא דלכל התירוצים בגמרא שם נידון זה שמגרשה משעה זו ממש על תנאי אם ימות גריעא מהנ"ל. והנה בירושלמי פרק כל הגט אמתניתן אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים מקשה מברייתא זו ומתרץ תמן משעה ראשונה נתקלקלה ברם הכא לכשימות. ואין זה תירוץ על משנה דמה היא באותן הימים דהא הכא ג"כ משעה ראשונה נתקלקלה. וצ"ל ברייתא זו לא אתיא כריה"ו כ"א כרבנן דחיישי למיתה. ועיין כה"ג ביבמות פב"ת (דקי"ח ע"א) שאע"פ שהיא תנשא עכ"ז צרתה אוכלת בתרומה משום חזקה ובמ"א כתבתי דהא דגבי חולי נותנו לה בחזקת שהוא קיים עכ"ז אם הוא מסוכן צ"ע דאע"ג דאינו כדין גוסס שרובן למיתה. אבל עכ"ז אינו כדין סתם חולי וה"ל ספק וא"כ צ"ע איך לריה"ו מעמידין אותה על חזקתה דחזקת חיים שלו לומר שהיא ודאי אשת איש וכאשר כתבתי כן מצאתי בתשובת משכנות יעקב חאה"ע סי' מ"א שפירש הירושלמי כמו שכתבתי ע"ש בד"ה וראיה לזה מהירושלמי. רק שבמחכ"ת לא הרגיש שכן מוכרח לפרש"י דפרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) ובודאי רש"י הוציא פירושו מהירושלמי וא"כ זהו ראיה גמורה שכן הוא הפי' בהירוש' ולקמן (דע"ג סע"ב) בד"ה ופרכינן פרש"י הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה מפרש דמ"ש ריה"ו כאשת איש היינו אף לאחר שמת נידונית באותן הימים שקודם מיתה כאשת איש. וזה לא כמ"ש כאן דה"ל גט מההיא שעתא ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שנרגשו בדברי רש"י דכאן דס"ל דלכי מיית הוי גיטא משעת נתינה. רק התוס' בד"ה מה היא הבינו כן בפרש"י וכמ"ש וקשה כו' והא אין גט כו' ומאי קושיא ור"ל כיון דלפרש"י כאן חל הגט משעת נתינה א"כ מאי קושיא. ובחידושי מהריב"ל כ' שרש"י (דע"ג ב') ד"ה ופרכינן תירץ קושייתם זו. ולא דק דלפרש"י שם ודאי לק"מ. אבל התוספות מקשים לפרש"י כאן:

קיצור מפרש"י פרק כל הגט (דכ"ה ע"ב) דריה"ו ס"ל ג"כ דהגט חל משעת נתינה כיון דאמר מהיום אם מתי. ושזהו שטת הירושלמי פרק מי שאחזו דס"ל דהא דאמר ריה"ו הרי היא כא"א לכל דבר היינו משום דלא חיישינן שמא ימות דוגמת נותנו לה בחזקת שהוא קיים אבל אם ימות חל הגט משעת נתינה ולכן יש דיעות בירושלמי לאיזה דבר אמר ריה"ו הרי היא כאשת איש אם ליורשה או להפרת נדריה או לכל דבר: