יח

ואין להקשות דא"כ בקידש על תנאי וכנס סתם דדוקא משום דאעבב"ז אמרינן דמחל התנאי בכתובות (דע"ג) הא לאו הכי תנאו קיים ולא אמרינן דכשכנס סתם א"כ מה שהתנה תחלה ה"ל לגבי הכניסה דברים שבלב. כמו דמה שאמר תחלה שאינו רוצה ליתן הגט נקרא דברים שבלב לגבי מה שאמר אח"כ רוצה אני. ועמש"ל בשם הד"מ סי' ר"ז סק"ד בשם הריב"ש. אך החילוק פשוט דהתם כשעשה המעשה סתם אמרינן שע"ד ראשונה הוא עושה כיון שאינו סותר בפי' מה שאמר תחלה כ"א עושה סתם. משא"כ גבי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כיון שאומר הפך מ"ש תחלה שאינו רוצה הרי מבטל מ"ש תחלה אלא דניכר שהוא מפני שכופין זה נקרא דברים שבלב. ולכן בנד"ז ג"כ אם היה נותן אח"כ הגט סתם היה לנו לומר דעל דעת הראשונה עשה שסבר שנתקבל הצעטיל וא"ז דשב"ל שהרי ג"ד תחלה או התנה. אבל בנד"ז הרי ביטל בפי' כל הדיבורים שאמר תחלה שאם יתקיימו גורמים ביטול לגט א"כ הרי ביטל דבור הג"ד כמו באומר רוצה אני דמבטל מ"ש תחלה שאינו רוצה. אלא שבאנו לומר שביטלו רק מפני שסבור שנתקבל זה נקרא דשב"ל כמו שהכפייה נק' דשב"ל כנ"ל וכ"ש הכא:

עוי"ל טעם עפמ"ש רש"י בקדושין (ד"נ) אהא דאמרינן ודלמא שאני התם דכיון דאתני לאו כל כמינה דעקרה לתנאה בדברים שבלב הואיל ושמעה ולא מיחתה כו' ולכן אע"ג דבעלמא דבשב"ל הוי דברים הכא כיון שפירש תנאי והיא לא מיחתה כו'. וה"נ כיון שביטל בפי' כל הדבורי' שאמר. שכולל ג"כ ביטול לתנאי הצעטיל. וה"ל לשום אל לבו אולי כיחש לו המסדר שלא קבל הצעטיל או דהפי' שיקבלו אח"כ. וה"ל לבקש הצעטיל. לכן בכה"ג ודאי דשב"ל לא הוי דברים כו' והריטב"א פי' שם בע"א מן פרש"י וז"ל פי' וסותר בדברים שבלבו מה שהתנה בפיו כו' ושמעינן מהכא כו' ע"ש. וק' אפירושו דא"כ גבי כופין עד שיאמר רוצה אני ג"כ ודאי סותר בלבו מה שהתנה בפיו כו' וי"ל דשם אפשר אינו סותר כ"א מכוין על תנאי פ' כו' ואפ"ה לא מהני כו' וי"ל דלשטתו מש"ה גבי נודרין להרגין בעינן היום אע"ג שהם דברים שבלב כ"א משום דאל"כ עוקר כו' מיהו לרש"י אין חילוק והתם דבעינן היום זהו לחומרא כמש"ל. והנה להריטב"א ג"כ בנד"ז הרי עוקר מה שהתנה בפי' שיהיה כל דיבור בטל כו'. לכן לדידיה א"ז מהני אפילו יהיה יותר מדשב"ל כנ"ל:

(איך זה נקרא דשב"ל הגם שג"ד תחלה וחילק בין התנה תחלה אע"פ שאח"כ עשה סתם שלא נקרא דשב"ל ובין מסר מודעא וביטלה ע"י העישוי כדין שנקרא דשב"ל. עוד טענה על פי פירש רש"י כו' וע"פ פירש הריטב"א):