טז

ועתה יש לצדד גם לפ"ד הב"ח והמכמ"א דהנה גבי זבין נכסי אדעתא למיסק לא"י כתב בב"י סי' ר"ז ס"ד אע"ג דגלי דעתא מעיקרא וידוע שלדעת כן הוא בעינן גילוי דעת בשעת מעשה כו' וצ"ל דלא דמי למ"ש בד"מ שם סק"ד בשם הריב"ש מי שהתנה עם חבירו בדבר ואח"כ עשה עמו שטר סתם ודאי על תנאי הראשון עשאו כו' דשאני התם דהיה תנאי ממש לפיכך אע"פ שאח"כ עשה המעשה סתם ודאי על תנאי הראשון עשאו משא"כ כשלא היה תנאי ממש רק גילוי דעת אז לא מהני מה שגילה דעתו מתחלה כו' וה"ל כמו דברים שבלב משא"כ כשהיה תנאי ממש תחלה. ובנ"ד שלא היה ג"כ רק כמו גילוי דעת ולא תנאי גמור לכן לא מהני כיון שלא גילה דעתו בשעת מעשה. דהיינו כיון שחמותו ביטלה נתינת הגט ואחר חצי שעה שהתחילו שנית לא דבר השכ"מ מאומה מנדון קבלת הצעטיל נמצא בשעת התחלת סידור הגט לא היה גילוי דעת שמבקש קבלת הצעטיל ולכן אף למ"ד גילוי דעתא מקמי מעשה מילתא היא לאו כלום הוא כיון בשעת מעשה לא היה שום גילוי דעת וכנ"ל. וכ"כ שם מהרמ"א תחלה דל"ה ע"ג בדפוס סלאנעק וז"ל דכי היכא דהתם אע"ג דגילה דעתו קודם לכתיבת הגט לומר שעל כן היה מגרשה אעפ"כ אם לא חזר ואמר בשעת נתינת הגט משום נדר אני מוציאך לא מצי לקלקל לה ולא אמרינן דסמך אמאי דאמר מעיקרא כשבא להכתיב לה אי אפשי באשה נדרנית כו' א"כ בנ"ד נמי לא נסמוך אמאי דגלי דעתיה מעיקרא דבמסירת הכתובה היתה תלויה כתיבת הגט כו' עכ"ל. אמנם אח"כ כתב מהרמא"ל בתשובה הנ"ל ול"ל דנ"ד ל"ד לההוא דגלי דעתיה כו' דהתם אין לו על מה לסמוך כו' אבל בנ"ד כו' חשיב כאלו דמי הנדוניא מנחיה בכיסתיה כו' ומש"ה לא חש להזכירו בשעת מעשה כו' עכ"ל. וא"כ בנד"ז מש"ה לא חש להזכירו בשעת מעשה כיון שהשיב לו המסדר מקודם יוא אצעטיל הבין שכבר נתקבל ודמי ליה כמאן דמנחיה בכיסתיה. די"ל ג"כ דה"ל לאסוקי אדעתיה שמא פירש יוא אצעטיל היינו שיקבל אח"כ צעטיל וכעין מש"ש מהרמא"ל ה"ל לאסוקי אדעתי' כו'. ועוד דכשאמרו לו אח"כ שיבטל כל דיבור שאמר תחלה שגורם ביטול לגט ודאי ה"ל לאסוקי אדעתיה שהרי מבטל הג"ד הנ"ל ושמא הטעוהו והיה לו לבקש לראות הצעטיל ומדלא חש לזה מחל. וכעין זה כתב מהר"מ בתשובת מיימוני דשייכי לספר שופטים סי' י"א היה לו להשים על לב כו' מחל כו' ולא הוי מחילה בטעות כו' ע"ש. ועוי"ל דאע"ג שי"ל שסמך על זה דסבר שכבר נתקבל מ"מ ה"ל דברים שבלב דכל שאין הג"ד בשעת מעשה נקרא דברים שבלב. עכ"פ לכאורה נד"ז ודאי לא חמור מהנדון דמהרמא"ל סי' ע"ח דפסק דהגט כשר ושם היה בדבר גדול יותר:

ועוי"ל דהא כיון שעכ"פ בשעת סידור הגט ביטל כל הדבורים שאמר תחלה שכשיתקיימו גורמים ביטול לגט. א"כ לשון זה ודאי כולל ביטול גם לדיבור הגילוי דעת דקבלת הצעטיל וכמ"ש בתשובת הר"ן סי' מ"ג דלעולם אנו הולכין אחר דיבור האחרון דאתי דיבור ומבטל דיבור הובא ב"י סי' קל"ד. ואע"ג שבלבו י"ל לא היה ביטול על דיבור הצעטיל כי סבר שכבר קיבל מ"מ מאחר שלשון ביטול כל דבור שגורם כו' כולל ג"כ ביטול דבור זה א"כ הרי נתבטל דבור זה דדברים שבלב אינן דברים כשנתכוין להוציא בפיו מה שהוציא אף שלא נתכוין בלבו רק לענין אחר כמ"ש הרשב"א והריטב"א בקדושין (ד"נ) והתוספות בפסחים (דס"ג) ועי' בתוס' בכתובות (ד"ג ע"א) ד"ה איכא כשאמר אם מתי מחולי זה ונפל עליו הבית ומת היה גט לולי משום דהוי אונס כו' אע"ג שי"ל שלשון מחולי זה לא כולל נפילת הבית כו'. ועי' בתוספות דגיטין (דע"ג ע"א) בזה. והכא דהביטול כולל ג"כ ביטול הג"ד הרי ביטלו אע"פ שאפשר לא נתכוין לבטלו. רק שבאנו לדון כיון שביטלו מחמת שהיה מוטעה והטעות ה"ל כמו אונס. שהרי מחמת שהטעוהו י"ל שביטל כל דבור הגורם כו' ומה לי אונס ממון או אונס שהטעוהו בממון כו'. ובמי שמסר מודעא על הגט ואח"כ אנסוהו לבטלה ודאי י"ל דאין הביטול מודעא כלום כיון דביטלה מאונס אא"כ הוא גט המעושה כדין. דהא גבי ביטל מודעא על המכר אם ביטל המודעא מאונס ס"ל להרבה פוסקים דלא מהני הביטול כלל כמ"ש בב"י סס"י ר"ה ובסמ"ע ס"ק כ"ו ועי' בתשובת מהרמא"ל סי' ל"ה וא"כ אם במכר דתלוה וזבין זביניה זביני מ"מ לא מהני ביטל המודעא באונס כ"ש בגט דאם ביטל המודעא מאונס י"ל שהמודעא במקומה עומדת והגט בטל לגמרי. ואף להאומרים דבמכר מהני היינו משום שי"ל דלא עדיפא ביטול המודעא מתוך האונס מאונס המכר עצמו דאגב אונסא וזוזי גמר ומקנה ה"נ גמר ומבטל המודעא כו' כמ"ש הנ"י פחז"ה וסוף דינא כתחלת דינא משא"כ גבי גט דה"ל תלוה ויהיב י"ל כשמבטל המודעא מאונס לאו כלום הוא ועי' בתוספות בב"ב (דמ"ח תחלת ע"ב) משמע שזהו דעתם. ועי' במכמ"א ש"ז סי' י"א הביא הריב"ש סי' תפ"ב והרשב"א סי' תקע"ב דאינו גט בטל כ"א פסול כדין גט המעושה שלא כדין. ומ"מ נ' דפסול מדאורייתא רק שאינו בטל לגמרי ופוסל לכהונה. עב"ש סי' קל"ד ס"ז ומכמ"א ש"ז סי"ג. וא"כ בנד"ז אם הטעות נחשב כמו אונס א"כ אין הביטול שביטל הדיבורים כלום כיון שהיה מוטעה ואנוס:

(טענות להקל לפ"ד הב"ח והמכמ"א ג"כ משום שלא היה הג"ד בשעת מעשה וה"ל דברים שבלב. עוד משום שביטל אח"כ כל הדיבורים אך ע"ז יש לדון דכיון שביטל ע"פ שהיה מוטעה ה"ל כמו אנוס וביטל מודעא מאונס אינו כלום):