יד

אכן באמת י"ל דגם מהרא"ש והטור וסיעתם אין סתירה לפי' מהרמ"א דהא התם מיירי דביאר דבריו בפי' שהגט יהיה בטל וכמ"ש הריב"ם שהרי יכול לבטל גט כו'. משא"כ אם לא ביטלו בפי' רק שגילה דעתו שאין רוצה בו אין מוכרח כ"כ דלא הוי גט. ומצאתי במכמ"א ש"ז סי' ז' שחקר בדין אם אמר שהוא אנוס ולא אמר שביטלו אם הגט בטל והכריח דרשב"ם ס"ל דאין הגט בטל ואע"ג דנאמן בכך שהוא אנוס מ"מ כיון שלא ביטלו בפי' הוי רק גילויא דעתא בגיטא דלאו מילתא היא. והכריח שגם דעת הרמב"ם כן ושהוא מחלק בין גט למתנה ושכן דעת הר"ן והסמ"ג וריא"ז בש"ג ר"פ השולח. ובשם הרמב"ן כתב דהגט בטל עי"ז ואע"ג דהרמב"ן ס"ל ג"ד לאו מילתא היא מ"מ ס"ל כיון דמאמינים לו שהוא אנוס ה"ל גט המעושה שלא כדין (ולרשב"ם כתב המכמ"א לתרץ זה). ושכ"ד הרשב"א בחי' ר"פ השולח. אמנם בשם העיטור כ' שכתב וז"ל ומודעא דגט ומתנה הוא כגון שאומר לעדים דעו שאני כותב גט לאשתי או מתנה לפלוני ואין דעתי נכונה לזאת הגט והמתנה הרי אלו הדברים מבטלים הגט והמתנה עכ"ל הרי ס"ל להעיטור דג"ד בגיטא מקמי מעשה כתיבת הגט מילתא היא וכ"מ דעת הרא"ש פחז"ה סי' ל"ב ור"פ השולח והטור ח"מ סי' ר"ה סי"ב ורי"ו נכ"ד ח"א. אבל עכ"פ דעת הרמב"ם וסמ"ג והר"ן והרשב"א וריא"ז לחלק בין גט למתנה כמו שביאר דבריהם המכמ"א. וכ' עוד המכמ"א ש"ז סי' ח' ומה שאמרו בפרק חזקת או דגיטא ומתנתא גילויא מילתא בעלמא היא נלע"ד דהרמב"ם סבר כמו שכבר כתבתי לעיל בסי' הקודם דעם היות שהתלמוד מחתינהו בחדא מחתא אינם שוים דגבי גט בעינן ביטול בפירוש ולא בעי שום אונס וקרי ליה גילוי מילתא מפני שא"צ שיבחנו דבריו כמו גבי מכר עכ"ל ובסי' הקודם כתב אך אמנם חלוקים הם בגילוי הדעת עצמו דבמתנה כשאומר שאינו נותן ברצון נפשו סגי אבל בגט צריך שיפרש בהדיא שהוא מבטלו עכ"ל. והנה אף על גב דהמכמ"א ש"ז ס"ז פסק בדין אם אמר שהוא אנוס בגט ההוא ואין רצונו בו ולא אמר שמבטלו אם ניתן הגט אח"כ הוי ספק מגורשת י"ל התם הטעם לאו משום דג"ד מילתא היא אלא משום טעמו דהרמב"ן והרשב"א והריב"ש סי' רל"ב דכיון שאנו מאמינין לו שהוא אנוס אינו גט דאין האיש מוציא אלא לרצונו. אבל היכא דלא אמר שהוא אנוס רק שאין דעתו נכונה לזה הגט אע"ג דלהעיטור וסיעתו הגט בטל מ"מ הרי רבו המכשירים הרשב"ם והרמב"ן והרמב"ם וסיעתם א"כ י"ל שיש לנטות יותר לצד הקולא וגם בעצם פי' גילויא מילתא שבגמרא מורה יותר כפירש הרשב"ם והרמב"ן דהוא משום דמאמינים לו שהוא אנוס דאל"כ הל"ל גילויא דעתא הוא. משא"כ גילוי מילתא כבר פירשו התשב"ץ באריכות חלק א' סי' פ"ג וז"ל וגילוי מילתא הוא שהדבר קרוב לנו להיות נודע כמו שהוא מעיד זה אלא שהוא מכוסה ונעלם קצת שאחר שגלה לנו העד זה הכסוי הוחזק הדבר בדעתינו כאלו נודע לנו ע"פ ראייתנו מצד מה שהיה כבר דעתינו נוטה לזה עכ"ל וזה מסכים כפירש הרשב"ם ורמב"ן כאן שהדבר קרוב שבודאי הוא אנוס כמו שאומר כמ"ש הרשב"ם כלומר הרבה בנ"א יכולים לידע אונסו כו' משא"כ לפי' הרא"ש דגילוי מלתא ר"ל שמגלה דעתו אין זה כשאר גילוי מילתא דפי' התשב"ץ כנ"ל וכדאיתא בכתובות ספ"ב (דכ"ח) מ"ט כיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוי מילתא בעלמא הוא. אמנם שם (דכ"ב ע"א) נזכר גילוי מילתא ופרש"י אינן אלא מגלי דבר וכן באלו מציאות (דל"ב א') וכעין זה כתב הרי"ף פרק החולץ גבי ואשתמודעינהו כו' גילוי מילתא הוא כו' דלאו אאיסורא ולאו אממונא קא מסהדי אלא מילתא בעלמא הוא דמגלו כו'. וע"פ פי' זה יוכלו לכוין ג"כ כאן כפירש הרא"ש. אך התשב"ץ פירש דגם שם הטעם משום דבלאה"נ כשאיש ואשה באין לפנינו לחלוץ דעתינו סומכת שיבם ויבמה הן אלא שנעלם ממנו קצת וגילוי מועט אפילו אשה וקרוב סגי:

(י"ל גם מהפוסקים דלא ס"ל כהרמב"ן והרשב"א אין סתירה למהרמ"א דהתם מיירי כשביאר בפירש שלא יהיה הגט כלום. אבל ע"י ג"ד לא מהני. רק העיטור וקצת פוסקים ס"ל דג"ד מהני. גם קצת ראיה דפי' גילוי מילתא שבגמ' נאות יותר כדפירש הרשב"ם והרמב"ן):