יג

ולכאורה יש ראיה לסברת מהרמ"א מהא דאיתא בגמ' פחז"ה (ד"מ) אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב ביה אנן ידעינן ביה באונסא דפלניא לאו מודעא היא מודעא דמאי אי (במודעא דמסר אגיטא ואמתנה לא צריך כולי האי כיון דמודע לסהדי דהאי גיטא שאני נותן לאשתי אנוס אני בו ולא ברצון נפשי עשיתי לפיכך אני מבטלו לפניכם וכן המתנה כו' אע"ג דלא ידעי סהדי אונסא דיליה הרי גט והמתנה בטילין) דגיטא ודמתנתא גילויא מילתא בעלמא היא (כלומר הרבה בני אדם יוכלו לידע אונסו דכיון דאינו מקבל ממון במתנה ובגט זה שנותן אם איתא דניחא ליה ליתנה מדעתו למה לו למסור מודעא ואי לא ניחא ליה ליתן למה לו ליתן גט ומתנה אלא ודאי נאנס בגט ומתנה זו הלכך א"צ לפרש אונסו כו' אלא ודאי אנוס הוא כו' ודוקא מודעא שיש בה אונס אבל בלא אונס אי טעין ואמר גט שאעשה לא יהא גט אין זה ביטול דכיון דלא נאנס כלל אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה לעשותו גט גמור ולא מהני ביה ביטול דקודם כתיבה אא"כ ביטלו אחר כתיבה) עכ"ל הגמרא והרשב"ם. והרמב"ן בחי' שם כ' וז"ל איכא למידק עלה ובגיטא ומתנתא למה לי מודעא דאונס והא קיי"ל שאם אמר לשלוחו קודם שיגיע הגט לידה גט שנתתי לך בטל הוא בטל כו' והר"ש ז"ל כתב כו' ולפ"ד יפה כוון שהאומר גט שאני כותב לאשתי בטל הוא למה יבטל כו' והרמב"ם ז"ל כתב שאם אמר כל גט שאכתוב מכאן עד עשרים שנה בטל הוא הרי בטל וזה ודאי אפשר הוא דמסתמא נימא אנוס הוא אבל אם פירש שאינו אונס ומבטל לפי שטתי כשר כדברי הר"ש ז"ל. עוד יש לחלק שאם אמר בטל הוא מבוטל אבל אנוס אני בו אלמלא שנאמן הוא בכך היה הגט כשר שהרי לא בטלו בפיו ואפילו חשבת ליה גילויא דעתא הא קיי"ל דלאו מילתא היא וכ"ש דלאו גילויא דעתא הוא כלל דכיון דלא אניס ליבטליה בהדיא אלא רוצה הוא לגרש גירושין גמורים ולקלקל עליה בלעז כדי לצערה הוא אומר הלכך אין פסולו של גט אלא בשביל שהוא נאמן באונסו עכ"ל הרי כתב הרמב"ן בהדיא דאפי' חשבת ליה גילויא דעתא הא קיי"ל דלאו מילתא היא ואע"ג דהג"ד הוא מקמי מעשה דכתיבת הגט. ר"ל קודם שציוה לכתוב הגט וזה כמהרמ"א ושלא כדעת הב"ח והמכמ"א. וגם מרשב"ם נ' כן מאחר דס"ל דאפילו אמר שיהי' הגט בטל אפ"ה אמרינן אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה לעשותו גט גמור כו'. א"כ מכ"ש דלא אזלינן בתר גילויא דעתא בגיטא. דכיון שציוה לכותבו אח"כ אמרי' דגמר בלבו כו' וכ"כ במכמ"א שער ז' סי' ז' דכן הוא לדעת רשב"ם. והטעם י"ל כעין מ"ש הר"ן בנדרים (דפ"ח) אהא דאמרינן והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועע"א ומקדש ומגרש וז"ל ונראה בעיני דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו שיוכל לחזור בו תוך כדי דבור אבל הני כיון דחמירי כולי האי אין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה ומש"ה חזרה אפילו תכ"ד לא מהני עכ"ל. ולכן מהאי טעמא י"ל דלענין גילוי דעת לא דמי גיטא לשא"ד דבשא"ד דלא חמירי כולי האי כשאדם עושה אותם י"ל דלא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו ע"ד האופן שגילה דעתו ושיוכל לחזור בו אם לא יהיה כאופן שגילה דעתו אבל גבי גט אמדו רבנן דאין אדם מגרש אשתו אלא בהסכמה גמורה ומש"ה גילוי דעת לא מהני אא"כ התנה בפירוש דרך תנאי ממש. ועי' בתשב"ץ ח"א סי' פ"ג שכתב וגילוי מילתא הוא שהדבר קרוב לנו להיות נודע כמו שהוא מעיד זה כו' והביא ג"כ הא דגיטא ומתנתא גילוי מילתא בעלמא הוא וזהו כפירש רשב"ם והרמב"ן דהכוונה שנאמן הוא שהוא אנוס כו'. אמנם הרא"ש פחז"ה סי' ל"ב כתב וז"ל אי דגיטא ומתנתא גילויא מילתא בעלמא הוא פי' הרי הוא מגלה דעתו במסירת המודעא שאינו נותן מתנה זו בנפש חפיצה ולא ניחא ליה דליקני והמתנה בטילה בכך וכן הגט דהא אפילו מתנה טמירתא אמרינן דבטלה אלמא בגילוי דעתא כל דהו בטלה המתנה כ"ש כשמסר המודעא ואפילו אם ידוע בעדים שאותה מודעא שמסר בפני העדים דברי שקר הן הויא מודעא לבטל המתנה עכ"ל וכ"כ הטור סי' ר"ה סי"ב וז"ל בד"א במודעא של מכר אבל במודעא של מתנה שכפאוהו ליתן או על מחילה או גט א"צ להכיר אונסו שאפילו אם אינו אנוס כיון שאמר שאינו נותן או מוחל מדעתו כו' עכ"ל הרי משמע מדברי הרא"ש דבגט ג"כ גילויא דעתא דמקמי נתינת הגט מילתא היא כמ"ש הרי הוא מגלה דעתו כו'. וכתב הב"י שם שכן דעת הרמב"ם ועוד פוסקים וז"ל הרמב"ם פ"י מה' מכירה ה"ג בד"א במוכר או בעושה פשרה אבל במתנה או במחילה אם מסר מודעא קודם מתנה אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה בטילה שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה עכ"ל. אך י"ל דאין ראיה מהרמב"ם שיסבור כן גבי גט דבממון הוא דאזלינן בתר גילוי דעת ובפרט במתנה אבל בגט י"ל דמודה דגילוי דעתא לאו מילתא היא. אך בהגמי"י שם כ' אמ"ש הרמב"ם שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן. וכן בגיטין ר"י. הרי דס"ל ג"כ כהרא"ש דגט שוה למתנה בזה וכלשון הגמרא שכולל גט ומתנה כא'. וכ"כ הנ"י פ' חזקת שם וז"ל אבל בגיטא ומתנתא כיון דגילויא מילתא בעלמא הוא אע"פ שתלה אונסו בדבר שאינו לא הוי גיטו גט ולא מתנתו מתנה וכ"כ הרשב"א ז"ל בשם רבו הרב רבינו יונה ז"ל וכ"כ הרמב"ם ולזה הסכים הרנב"ר ז"ל בחידושיו אע"פ שמדברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו נראה דכל שתולה מודעתו בדבר שאין בו אונס אין בדבריו כלום עכ"ל הנ"י. ובהגמ"ר פ' חזקת סי' תרס"ג תרס"ד הביא פרשב"ם הנ"ל ושריב"ם מפרש גילוי מילתא בעלמא הוא ולכך בלא אונס יש לנו לכתוב שהרי יכול לבטל גט ומתנה בלא אונס כו' והאריך שם. והשתא נ' דמכל הפוסקים אלו הוא סתירה לשטת מהרמ"א דס"ל דג"ד בגיטא לאו מילתא היא. וגם בתשובת הב"ח הנ"ל כתב ראיה מסוגיא זו וז"ל שקשה במה שאמרו בפרק חזקת מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנתא גילויא מילתא בעלמא דפשט דלישנא משמע דגלויי דעתא מהני לבטל הגט הפך ממאי דקיי"ל כאביי אע"פ דלשון זה כבר תיקנוהו הרשב"ם בפי' והרא"ש בפסקיו. מ"מ אי לא פירושם הייתי מכריע הלשון הזה כפשוטו והיינו לומר אע"ג דגילוי דעת לאו מילתא היא בגיטין היינו דוקא לאחר מעשה כתיבת הגט אבל קודם כתיבתו אפי' גילוי מילתא בעלמא מהני לבטלו כיון שהוא אנוס כו' עכ"ל:

(יש ראיה למהרמ"א מדברי הרמב"ן פחז"ה דכתב דג"ד בגיטא לאו מילתא היא אפילו מקמי מעשה וכ"ד הרשב"ם שם. והטעם י"ל משום דגט דבר גדול הוא ואדם עושה אותו בהסכמה גמורה שלכך ג"כ ל"מ חזרה אפי' תכ"ד אמנם מלשון הרא"ש והגמי"י והנ"י בשם הרשב"א והר"ן נ' אדרבה להפך לכאורה וכ"כ הב"ח בתשו' שזהו משמע בגמ' שם):