יב

ומעתה בנד"ז שהמעשה כך היה שכשדבר המסדר עם השכ"מ שיתן הגט שתק ואח"כ אמר בזה"ל מיא וועט מיך ניט צו זעהין השבתי אותו אנכי לא שונא לך ואראה שישגיחו עליך ואקח ע"ז וועקסיל מחותנך שישגיחו עליך עד שיופסק החולי ואמר אתן ג"פ וחותן הש"מ אמר אליו אתה יודע שחביב אתה עלי ודאי לא אעזבך. אח"ז הלכתי ובאו קרובי השכ"מ ואמרו למה להרבות הוצאת חנם על וועקסיל כי בלא זה יחזיק ודי בצעטיל וכשבאתי להשכ"מ לסדר הגט שאל אותי אם עשיתי אשר דברתי ויצא מפי יוא ניט אוף אוועקסיל רק אוף איין צעטיל ורציתי לסדר הגט ובאתה חמותו של השכ"מ הנ"ל ולא הניחה באולי לא יחזיר אח"כ את אשתו ואחר חצי שעה ציוו לסדר הגט ונשכח ממני ע"ד הצעטיל ונסדר הגט כהלכתו עם כל השאלות ונקרע ושאלתי את הש"מ אולי רוצה אתה שאתן חרם ע"ד ההשגחה והשיב אין צריך אח"כ נזכרתי אודות הצעטיל שלא נתקבל וגם אולי חשב השכ"מ מהוהשיב שלי יוא שכבר נתקבל הצעטיל. כתבתי צעטיל ושלחתי לחותנו שיבא עה"ח ושאל הש"מ מה זה וקראו לפניו הצעטיל אמר שאין נצרך אני מאמין לו כך וע"ז יש עד א' ואחר יום או יומיים נפטר הש"מ הנ"ל. עכ"ל השאלה. ואם כן כיון שהשכ"מ חשש תחלה שמא וועט מען אים ניט צו זעהין ולכן לא רצה ליתן גט ואח"כ כשהבטיחו המסדר שיקבל וועקסיל אמר שיתן הגט א"כ נראה ודאי שע"ז סמך. ועוד דהא השכ"מ חיזק דבריו בסוף ששאל מהמסדר אם עשית אשר אמרת א"כ סופו מוכיח על תחלתו ויש כאן גילוי דעת ברור שעל דעת כן נותן הגט היינו ע"ד שנתן חמיו צעטיל קודם הגט כמו שנ' מהשאלה אם עשית וע"ז השיבו יוא וא"כ כשלא קיבלו הצעטיל ה"ל הטעאה גמורה נגד הגילוי דעת הברור. ולכן להב"ח והמכמ"א יש להחמיר לכאורה דהוי גט בטל אלא שיש לדון משום דאח"כ אמר הש"מ שא"צ לצעטיל. אמנם למהרמ"א דס"ל דגילוי' דעתא בגיטא לאו מילתא היא כלל א"צ לכל זה דנדון זה י"ל דהוי רק גילוי דעת לבד. דתנאי אינו רק כשאומר בלשון אם או על מנת. משא"כ הכא אף שמתחלה חשש מיא וועט מיך ניט צו זעהין וכשהמסדר השיבו אנכי כו' ואקח וועקסיל כו' אמר אתן ג"פ מ"מ הרי לא אמר אם תקח וועקסיל אתן ג"פ א"כ אין כאן תנאי ממש אע"ג דלכאורה זהו ענין ממון וגבי ממון כ' התוס' והרא"ש פא"נ (דס"ו) דאם בתחלת הדברים פתח המוכר כו' וכ"ש הכא דהבעל אמר בתחלת דבריו מיא וועט מיך כו'. מ"מ י"ל התם עיקר הטעם דהמוכר משעבד נכסיו ע"ז בדבורו וכמ"ש בתשו' הב"ח הנ"ל אבל שיהיה נחשב זה לתנאי גמור שאפילו בגט יהיה זה כמו תנאי אינו מוכרח. וגם בב"י סי' ר"ז סעי' ב' כ' בשם תלמידי הרשב"א על עובדא דא"נ (דס"ו) דה"מ כשאינו אומר בלשון תנאי אלא שהוא אומר כן דרך ספור דברים אבל אם אמר לי' על תנאי כן אני מוכר לך עכ"ל. הרי דגם שם גבי ממון אין זה נק' תנאי ממש רק דרך סיפור דברים. ועוד שי"ל שסמך על מה שאמר לו המסדר ואראה שישגיחו עליך. לכך כיון דלא אמר אם תקבל כו' י"ל דאין זה תנאי גמור רק נק' גילוי דעת שרצונו כן. וכמו שנראה מעובדא דגיטא דחתניה דרב ירמיה ביראה בגיטין (דל"ד א'). דאינו נק' רק גילוי דעת אע"פ שרואים שרץ אחריהם ורצונו ודאי לבטל הגט דאביי שם לא ס"ל מ"ש רבא האי דקא רהיט כו' אפ"ה כיון שלא שומעי' ביטולו נק' רק גילוי דעת לבד וכן ברוך הטוב והמטיב דאמר גידול ע"ש. וכך י"ל גם כאן כיון שלא אמר ל' תנאי ואם רק אמר אתן ג"פ אין זה רק גילוי דעת לבד שרצונו שיקובל וועקסיל או צעטיל. וגם מה ששאל אח"כ אם עשית כו' הוי ג"כ רק גילוי דעת שחפץ כן. ומ"מ כיון דלא פסק למילתיה בלשון תנאי לא מהני. כמו דלא מהני שם לאביי אע"ג דאביי ס"ל דהוי גילויא דעתא שאינו חפץ עוד בשליחות זה אפ"ה לאו מילתא היא בגיטא. ולמהרמ"א דין גילויא דעתא דמקמי גיטא שוה לדין גילויא דעתא דאביי כמש"ל. וכן נראה מתשו' מהרמ"א הנ"ל דזה נק' רק גילוי דעת שכ' על ענין השאלה שלו הנז"ל וז"ל אבל נ"ד אפילו תנאי שאינו כפול לא מיקרי שהרי לא תלה הגרושין בתנאי לומר אם תתן כתובה ביד פ' יהא גט וכיוצא בלשון זה אלא שמדבר אם ירצה לגרש או להניחה עגונה דקאמר אם תרצה גיטה אשלחנו לה אך באופן שלא יחשבום שישארו בכל נכסי ותגלו אזני אם תרצה ותתן הכתובה ביד פ' ואם לאו אלך כו' הנה בפי' דאינו דרך [תנאי] בגרושין אלא שאומר לאביו שאם יתרצה בדרך זה גם הוא יתרצה לגרש כו' איברא דגילויא דעתא נ' דהוי דגלי דעתיה דאדעתיה שתשליש הכתובה ביד פלוני קא בעי לגרש עכ"ל הרי דס"ל דזה נק' רק גילויא דעתא ואע"ג שאמר אם כו' אך באופן כו' כש"כ הכא דהוי רק גילוי דעת לבד וכיון דמסיק דג"ד בגיטא לאו מילתא היא אפילו בעת נתינת הגט. א"כ בנ"ד אין שום חששא מדינא אפילו לא היה מוחל אח"כ על הצעטיל:

(בנד"ז יש ג"ד ברור שמגרש אדעתא שיתנו הצעטיל לכן להב"ח ומכמ"א י"ל דהוי גט מוטעה אבל למהרמ"א יש להקל כיון דס"ל ג"ד לאו מילתא היא ונד"ז נק' רק ג"ד ולא תנאי אפילו אינו כפול):