יא

והנה גבי זבין נכסי אדעתא למיסק לא"י כ' הרא"ש פי"נ ססי' מ"ח ושלשה חלוקי' יש בענין ממון יש דברים שהדעת מכרעת כל כך דאזלינן בתר אומדנא דדעת ואפילו גילוי דעת לא בעי' כו' ויש דברים דבעינן גילוי דעת כי ההיא דזבין נכסי כו' ומיהו סגי בג"ד ואפילו תנאי לא בעי אבל בכל שאר מילי דבעינן תנאי בעינן תנאי כפול כו' עכ"ל והוא מדברי התוס' הרי מבואר דגבי זבין נכסי הוא ג"כ מצד אומדנא נגעו בה שהוא אומדנא שאין אדם עשוי למכור קרקעותיו שמתפרנס מהן אם לא כשרצונו לעקור דירתו. אלא דלפי שאין האומדנא מוכחא כ"כ ע"כ הצריכו ג"כ גילוי דעת. אבל כשיש גילוי דעת אז העיקר היא מצד האומדנא ולכן אתי שפיר דאע"ג שאין כאן ג"כ גילוי דעת ברור על זה שבאם לא יעלה תהיה המכירה בטילה דהא יש לומר דמספיקא גמר ומכר לחלוטין. אפ"ה מתבטל המכירה מצד שמ"מ הוא אומדנא דלא היה מוכר מספק כ"א אדעתא שאם לא יוכל לעלות יהיה המכירה בטילה. וכן ביארו התוס' בכתובות (דף מ"ז ע"ב) ד"ה שלא כתב וז"ל ואם תאמר אם כן כל אדם הלוקח פרה מחבירו ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא על מנת כן לקחה וי"ל דהתם אנן סהדי שבאותו ספק היה רוצה ליכנס ואפילו אם אומר לו אם תטרף יש לך לקבל הפסד היה לוקחה אבל הכא לא כתב כלל כ"א על מנת לכונסה ואין דעתו כלל להכניס עצמו בספק וכן ההיא דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי עכ"ל וא"כ גבי זבין נכסי אדעתא למיסק לא"י שי"ל שכשגילה דעתו שע"ד כן הוא מוכר הוי אומדנא שאין דעתו כלל להכניס א"ע בספק. משא"כ גבי מוציא את אשתו משום ש"ר דס"ל להתוס' דאפילו אמר משום ש"ר אני מוציאך ליכא רק לעז כי אין כאן אומדנא דמוכח מצד עצם בלא הגילוי דעת שהרבה אנשי' מגרשי' נשותיהם בלאו הכי וכמו שכ' הרמב"ן בשם הירושלמי עילה מצא כו' וכיון דליכא אומדנא אע"ג דאמר משום ש"ר י"ל דמספיקא גמר וגירש לחלוטין. וז"ש התוס' בגיטין (דמ"ו ע"א) ד"ה אי דאע"ג דבכמה דוכתי מהני גילוי דעת כו' הכא ליכא למימר הכי מדבעי לר"מ תנאי כפול. אין כוונת התוס' משום גילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא דא"כ לרבא מאי איכא למימר אלא ר"ל גילוי דעת כזה דאינו ג"ד גמור וברור כנ"ל לא מהני כאן משום דלא מהני אלא במקום שיש אומדנא מצד עצמה שמצטרפת אל גילוי דעת. משא"כ הכא ס"ל לתוס' דליכא אומדנא. ולרש"י י"ל דס"ל דדומה ממש לדין זבין נכסי אדעתא למיסק לא"י דגירושי אשה ענין גדול הוא כמו מכירת קרקעות. ומ"מ י"ל דדוקא אי קטעין מהני הכא האומדנא אל הג"ד ולא אי קשתיק דאי שתיק מפרשין הג"ד דמספק גירש לחלוטין. כך צריך לפרש דעת התוס' לפ"ד תשו' הב"ח והמכמ"א אשר הסכימו דהיכא דגילה דעתו בשעת הגירושין שעל דעת מה מגרשה גילוי דעתא מילתא היא. והיינו כשהגילוי דעת הוא ברור דדוקא על דעת כן מגרשה. וזהו העובדא דאיזהו נשך (דס"ו ע"א) גבי אי קיימת דידך אנא. דמשמע בתוס' סד"ה פטומי שאם בתחלת הדברים אמרה כן אמרינן דלא נתכוין ליתן הגט אלא ע"ד כן. אכן ממ"ש התוס' שם ד"ה קמ"ל פי' דכי נמי כו' משמע דמספקא להו וכ"כ הב"ח וצ"ל דמקום הספק שמא לא אמרינן דאיהו גופא אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא. אבל מ"ש הב"ח דהספק שמא גם קודם הכתיבה אמרינן דפטומי מילי בעלמא הוא אינו במשמע ד' התוס' וכן משמע ברבינו ירוחם נכ"ד שכ' שאם מתחלה אמרה היא כן ונראה שהוא סמך על דבריה אפילו לא חזר הוא להתנות בפי' כמו שאמרה היא חיישינן שמא לא גמר לגרש אלא כמו שאמרה היא והוי כמו תנאי וכן נראה עיקר עכ"ל הרי דטעם היותו ספק הוא משום דלא ברירא לן שגמר לגרש על דרך שאמרה היא. רק שנראה כן שהוא סומך על דבריה. מש"ה ספיקא הוי. נמצא דהספק הוא משום שאין ממנו גילוי דעת ברור שעל דעת כן מגרש. אבל אם היה ממנו גילוי דעת ברור משמע דהוי כמו תנאי. ולא דמי להא דקיי"ל כאביי בגילויא דעתא בגיטא וכמו שחילקו הב"ח והמכמ"א כנ"ל. ומהרמ"ל ס"ל דלהתוס' הוי ודאי כמו תנאי:

(גבי זבין נכסי למיסק לא"י מהני רק מצד צירוף האומדנא שאין אדם עשוי למכור קרקעותיו לכן אע"ג דאין ג"ד גמור לביטול מקח כשלא יעלה מהני מצד האומדנא משא"כ גבי מוציא את אשתו משום ש"ר ליכא אומדנא להתוס' מש"ה לא מהני הג"ד כיון שאינו ג"ד גמור ולכן גבי אי קיימת דידך אנא כיון שנראה שסומך על דבריה הוי כמו תנאי והרי"ו וב"ח דכ' דהוי ספק זהו משום שרק נראה כן וליכא ממנו דבר ממש שיאמר שסומך ע"ז):