ח

והנה ביבמות (דס"ה ע"א) מבואר בהדיא דכשיש לומר אדעתא דהכי לא גירשה הגט בטל ובניה ממזרים. ואפילו אי איהו שתיק אנן לא שתקינן. וכ' התוס' שם (ד"ה אי איהי) דאע"ג דלא אמר לה משום עקרות אני מוציאך. ור"ל אע"ג שגירש בסתם בלי שום תנאי רק משום שמוכיח הדבר שמשום בנים מוציאה שכבר נשאת לשנים ולא היו לה בנים כו' וע"ש בד"ה תצא. נראה לר"י דלאלתר תצא כו' ומ"מ כשיש לה בנים מן הרביעי כו' ע"ש. הרי דמיירי שלא שהתה עם השלישי עשרה שנים וא"כ ליכא חזקה גמורה שלא יהי' לה בנים אפי' לרבי כמ"ש התוס' ד"ה נשאת כו' דלענין ממון מודה רבי כו' וכ"ש לרשב"ג וא"כ מספיקא קא מגרשה. ויש מקום לומר דמספיקא גמר ומגרשה כדפרש"י ואפ"ה ס"ל להתוס' (ד"ה אי איהי) דמצי מקלקלה ואפילו איהו שתיק אנן לא שתקינן כנ"ל. רק דלמסקנא התם לא שייך קלקולא דאמרינן השתא הוא דברייתא ובשעה שגירשה לא היתה ראויה כו'. הרי מוכח משם דאיכא ענין גט מוטעה אף שלא התנה בתנאי כלל רק משום שמוכיח הדבר כו'. ואף לפרש"י דבלאו טעמא השתא הוא דבריי' לא מצי מקלקלה שם היינו משום דמעיקרא נמי על הספק הוא מגרשה. וכיון שכן אמרינן דמספיקא גמר בדעתיה לגרושין. אבל כשודאי יש הטעאה בשעת מעשה משמע ודאי דהגט בטל אפי' לא התנה כו' וכמ"ש בגמרא שם נמצא גט בטל ובניה ממזרים. אלא דבתוס' בגיטין (דמ"ו סע"ב) ד"ה אומר כ' וי"ל דהתם נמי לא הוה אלא לעז וכ"כ התוס' ספ"ק דנדה (די"ב ע"ב סד"ה אילו) כ' ואיכא לעז כו' מבואר דס"ל דגט בטל לאו דוקא. ואינו רק לעז בעלמא. ואזלו לשיטתייהו בגיטין (דמ"ו ע"א) ד"ה אי אמר. שכ' נראה דחששא זו אינה אלא לעז בעלמא וכ"כ שם המרדכי בשם ר"י וכ"כ בחי' הרשב"א וכ' והא דתניא בברייתא ונמצא גט בטל ובניה ממזרים לפי דבריו קאמר כלומר שהוא יוציא עליה לעז לומר שהגט בטל ובניה ממזרין. אך קשה קצת דהא ביבמות (דס"ה) א"א לומר כן דלפי דבריו קאמר דהא אדרבה אמר רב פפא אי איהו שתיק אנן מי שתקינן נמצא גט בטל ובניה ממזרין. הרי אע"ג דאיהו שתיק אנן לא שתקינן ואמרינן דגט בטל כו' א"כ משמע דבדוקא קאמרינן. אבל דעת רש"י שם בגיטין (דמ"ו) דגט בטל היינו כפשוטו מדאורייתא ולא משום לעז לבד וכ"כ הרמב"ן בחי' שם וכ"ד הרמב"ם פ"י מה"ג הי"ב. וגם בחי' הריטב"א שם כתב אע"פ שלא אמר הדבר דרך תנאי אומדנא דמוכח הוא דלא גירש לה אלא ע"ד כן כההוא דזבן ארעא אדעתא למיסק לא"י כו' והמרדכי כ' בשם ר"י מדאמרינן לקמן שתיקותך יפה לך מדיבורך אלמא דלא חיישינן אלא ללעז דאי הוה תנאי גמור אי איהי שתקא אנן מי שתקינן. וזה כמו תשובה והשגה על פירש"י. אמנם בתוס' דיבמות (דס"ה ע"א ד"ה אי איהי) הקשו ג"כ קושיא זו ותירצו וי"ל דהתם כיון דתקינן לר' יהודה דלא יחזיר ליכא למיחש לקלקולא ולרבנן כו' ולהכי שתקינן וכי תובעת כתובתה מצי אמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך כו' וצ"ל דהמר' בשם ר"י ס"ל דזה שכשאומרי' לו דלא יחזיר ליכא למיחש לקלקולא היינו את"ל דהקלקול אינו אלא לעז אבל את"ל דהגט בטל מדינא אינו מועיל מה שאמרו דלא יחזיר וכמ"ש בתוס' דכתובות (דע"ד סע"ב ד"ה משום). ואמנם רש"י לא ס"ל כן אלא דכיון שלא יוכל להחזירה אמרינן דתו לא התנה ומספיקא גמר וגירש לחלוטין וכמ"ש ביבמות (דס"ה ב') כה"ג אלא דהכא בעינן שיאמרו לו דאל"כ אמרינן מספיקא מגרש על תנאי שיחזירנה אם יתברר שהש"ר שקר משא"כ התם ביבמות ודאי מספיקא מגרש לחלוטין ולא על תנאי דהא א"א שיתברר שהיא בת בנים עד שתנשא לאחר כו'. משא"כ גבי ש"ר שיכול להתברר קודם שתנשא לאחר שהש"ר שקר לכן אמרינן דלא גמר וגירש לחלוטין ובעינן שיאמרו לו כו'. ומ"מ אין ראי' להחמיר בנ"ד ולומר דלרש"י והרמב"ם והרמב"ן והריטב"א הוי גט מוטעה ובטל מדאורייתא דאע"ג דהתם הגט בטל אע"פ שלא התנה רק שגילה דעתו שמפני כן מגרשה הא כ' הריטב"א דהטעם משום אומדנא דמוכח הוא דלא גירש לה אלא ע"ד כן כההוא דזבן ארעא אדעתא למיסק לא"י. והיינו משום שהענין שגילה דעתו הוא בעיקר וגוף דבר הגרושין שזהו הסיבה לגרושין שמגרשה מפני השם רע וגוף הגרושין לגרש אשתו או לא לגרשה ודאי דבר גדול הוא שאדם מקפיד ע"ז ע"כ אומדנא דמוכח הוא דאם לא הש"ר אין רצונו לגרשה. ולהכי כשנמצא הש"ר שקר ונמצא היה טעות בדבר שיש אומדנא דמוכח וגילוי דעת ע"כ הגט בטל. משא"כ בנד"ז שהענין שגילה דעתו אינו בגוף הגרושין דבגוף הגרושין רצונו חזק לגרשה כדי שלא לעגנה ולהצריכה חליצה רק שגילה דעתו שרצונו שיתנו לו צעטיל על בטחון שיחזיקוהו כל ימי חליו א"כ אין זה דבר גדול לומר שיש אומדנא שאם לא נתנו יהי' הגט בטל. תדע דהא הריטב"א דימה זה לזבין נכסי' כו' ושם כתב הטור ח"מ סי' ר"ז ס"ה בשם רש"י דדוקא בקרקעות אמרינן כן לפי שאין דרך בני אדם למכור קרקעותיו שהוא מתפרנס מהם אם לא שהיה דעתו לעקור דירתו מכאן אבל אי מכר כל מטלטליו אפילו אמר בשעת המכר ע"ד לילך לא"י ולא הלך המקח קיים אם לא שהתנה לפי שפעמים אדם מוכר מטלטלין אפי' שדעתו לישאר כאן עכ"ל וכ' הב"י שכ"ד הרמב"ם והתוס' והמרדכי והרא"ש:

(ביבמות (דס"ה) משמע דאיכא גווני גט מוטעה אף שלא התנה בתנאי כלל רק שמוכיח הדבר שמשום זה גירשה ולולי זה לא היה מגרשה אכן התוס' כ' דאינו רק לעז. אבל רש"י בגיטין (מ"ו) והרמב"ן והריטב"א שם והרמב"ם ס"ל דהגט בטל מדאורייתא ואעפ"כ אין ראי' משם להחמיר גם כאן דהתם שהטעות בעיקר הגרושין שאל"כ לא הי' מגרשה כלל הוי אומדנא דמוכח דמהני עם גילוי דעת לבטל הגט וכמו במוכר קרקעותיו וגילה דעתו שע"ד כן מוכר אבל הכא שאין ההטעאה בגוף ענין הגרושין רק בדבר אחר ה"ל כמו במוכר מטלטלי דלא מהני גילוי דעת אא"כ התנה בתנאי גמור):