ז

אך מה שיש להקשות דהא בממון מצינו ג"כ שמחמת הטעות מבטלין הדבר אע"ג שלא התנו בפי'. כמו קנין בטעות דחוזר בספ"ק דגיטין (דף י"ד ע"א) ומחילה בטעות בפרק חז"ה (דמ"א ע"א) ועתו"ס שם ד"ה אמר ליה. ושומא בטעות בפרק המפקיד (דף ל"ה ע"א) וחלוקה בטעות בב"ב פרק בית כור (דק"ו). ובכתובות פרק אלמנה ניזונית (דצ"ז א') התם זביני בטעות הוה כו'. ובמרדכי פ"ק דסנהדרין סי' תר"פ כ' בשם ראב"ן הא דאמרינן מחילה בב"ד הוי מחילה היינו היכא דלא טעה כו' אבל היכא שאין עליו עדים ולאחר זמן מצא עדים התם ודאי לא הוי מחילה דאילו היה יודע שיש לו עדים לא היה מוחל כו' ואפי' היה שם קנין קנין טעות הוא ולא כלום כו'. וכה"ג כ' שם סי' תרפ"ב בשם הסמ"ג דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב שבועה ועשה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואח"כ נודע שאינו בר שבועה אע"פ שקנו מידו על הפשרה אינו כלום שלא קיבל עליו ליתן או לפטור אלא כדי ליפטר מן השבועה שחייבו בו הדיין הטועה וכל קנין בטעות חוזר כדמוכח פ"ק דגיטין ופרק חז"ה עכ"ל וכ"כ הטור ח"מ סס"י כ"ה בשם הרמב"ם והוא בהרמב"ם פ"ו מה' סנהדרין הלכה ה'. וגדולה מזו כ' הב"י שם סי' כ"ה ס"ז בשם תשו' הרי"ף. אך הנה באמת מסוגיא דספ"ק דגיטין (די"ד) ודאי אין ראי' כלל דענין קנין בטעות דהתם היינו שהטעות בגוף ועיקר ההתחייבות שקיבל בקנין ליתן למארי ארעא ה' איסתרי שחייב להגינאי ונמצא שהיה טעות ואינו חייב להם כלל. וטעות זה ודאי חוזר. משא"כ בטעות שאינו בעיקר הדבר כנד"ז שהטעוהו בנתינת צעטיל אין ראיה כלל משם. כי שם אין הטעות מבטל דבר אחר רק הטעות מבטל מה שהי' טעות. משא"כ בנ"ד דבאנו לבטל גט מפני טעות בצעטיל ע"ז אין ראיה משם. וכ"ש דין מחילה בטעות הנז' בפחז"ה (דמ"א) דלא היה שם שום קנין ונתינה שיצטרך לחזור רק שסייע לו בבנין הכותל. ואיך נאמר שבזה יקנה הקרקע של המסייע שהחזיק בטעות שהמסייע לא ידע מזה כלל. וגם הטעות הוא בעיקר הדבר כהנ"ל דפ"ק דגיטין. והרא"ש בפרק איזהו נשך סי' ל"ב וכן בהג"א ממהרי"ח שם כ' דב' עובדי הנ"ל דגיטין ודחז"ה הוה כמו אונאה דלא ידע דמחיל כו' ופרש"י דאין שם מחילה ואפי' בטעות. ויותר שייך זה בעובדא דחז"ה דלא הי' שום קנין מבעובדא דגיטין כו' כנ"ל. ובב"מ פרק איזהו נשך (דס"ו סע"ב) מבואר בגמ' דמחילה בטעות הוה מחילה בזביני ולא בהלואה. וכ' התוס' שם ובחז"ה (דמ"א) דלפרש"י משמע דבכל מקום לרב נחמן מחילה בטעות הוה מחילה בר מהתם מהלואה משום דמחזי כרבית. והקשו על רש"י ופר"ת להפך דבכ"מ סבר ר"נ דלא הוה מחילה. אלא התם בזביני הוה מחילה דניחא ליה דליקו בהימנותיה כו'. וגבי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי לפי' התוס' אינה יוצאה משום רבית דהא הוי אבק רבית אלא משום מחילה בטעות דהלוה לא הקנה לו אלא בתורת מכר והמכר אינו כלום דאסמכתא היא. וה"ל כהלואה ואכלה בדרך א"ר נשמע אע"ג דהיה מחילה גמורה רק מפני שיש טעות בדין שמחל ע"ד מכר ובאמת אינו כ"א הלואה אינה מחילה ומוציאי' הפירות בדיינין. וכ' הב"י סי' ר"ז ס"י בשם ת"ר ובשם הרא"ש והא למה זה דומה למה שמניח חבירו ליטול חפץ מרשותו וע"ד שהוא שלו ונמצא שאינו שלו דלאו מחילה היא. אמנם להרי"ף והרמב"ם אין הפירות יוצאין בדיינין רק משום שהוא ר"ק כמ"ש בב"י שם. א"כ י"ל הא לולי זה מחילה בטעות אפילו כה"ג הוי מחילה ולא דמי למשל שכ' הת"ר כו' דשא"ה דמעיקרא הסכים למחול לו הפירות כשלא יביא לו מעותיו כו' א"כ סוף סוף מחל הפירות מדעת עבור טובת המעות כו' משא"כ במשל דת"ר והרא"ש כו' ובנ"י נ' הפי' דאפי' באבק ריבית כיון דמחילה בטעות היא ונוסף ע"ז שיש איסור בהמחילה אע"ג דהוי רק איסור א"ר. מ"מ בכה"ג שיש נדנוד עבירה בהמחילה אנן סהדי דאין אדם רוצה שיהי' המחילה מחילה וכ"כ בהג"א ממהרי"ח שם. אבל אם לא היה צד איסורא אז מחילה בטעות כהנ"ל ג"כ הוה מחילה וכ' הג"א בשם מהרי"ח שם ול"ד לקנין בטעות דחוזר כיון שהממון הוא עדיין בידו כו'. והקדש נמי לא חייל בטעות כיון דבעינן שיגמור בלבו ואין זה גמר כיון דטעה עכ"ל והנה אין ליקח מזה דוגמא לנ"ד לא להחמיר לפ"ד התוס' דהא שם ע"י הטעות מבטלינן הדבר שהי' בו הטעות דהיינו כמ"ש ת"ר והרא"ש שדומה למה שמניח חבירו ליטול חפץ כו' ונמצא שאינו שלו כו'. נמצא הטעות הי' בענין הפירות דקסבר שהם של המלוה ובאמת אינן שלו לכן מוציאים אותם. ואין מזה ראי' לבטל נתינת הגט הניתן אח"כ בלי שום תנאי ע"י טעות שהי' בלקיחת הצעטיל. דאין טעות זה בהגרושין ממש כמו ששם הטעות בעצם הפירות ממש. והנ"י מדמה זה למקדש אחותו דהיו המעות חוזרין לולי הטעם דאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום מתנה ע"ש. וגם אין ראי' להקל לפ"ד הפוסקי' דכה"ג נמי הוה מחילה לולי מצד האיסור. דשאני התם דמ"מ מחל מדעת על אכילת פירות אלו עבור טובת הממון רק שיש טעות בין דעת מכירה להלואה מ"מ סוף סוף נתרצה שיאכל הפירות אבל הכא לא ידע שלא קיבלו הצעטיל דנימא דמחל. וא"כ אין כאן מחילה אפילו בטעות. רק טעות גרידתא לכן י"ל דדומה לקנין בטעות דחוזר. רק שיש לחלק משום דהתם הטעות בעיקר הדבר. משא"כ הכא שאינו דבר גדול כ"כ י"ל דאין כח בטעות זה לבטל דבר הנעשה אח"כ בלי שום תנאי. מה גם דבאמת קיימו והחזיקוהו עד שמת וניתן לו כל צרכיו. וא"כ מאי נפ"מ בלקיחת הצעטיל כו'. גם יש לחלק כמו שחילק מהרי"ח בהג"א דהתם הממון עדיין בידו כו' מיהו כמדומה הפוסקים ס"ל אפילו כבר נתן הממון יוכל להוציא מהן כעובדא דגינאי כו' ועוד גבי גט י"ל דלא שייך חילוק זה:

(אך קשה דבממון אע"ג דבעינן תנאי כפול מ"מ מבטלין הקנין והמכר או החלוקה או השומא מחמת שהי' בטעות וי"ל דמקנין בטעות אין שום ראייה דשם מיירי שהטעות היה בגוף הדבר שהקנה שהודה לחבירו בחזקת שחייב לו ואח"כ נודע שאינו חייב לו. וממחילה בטעות שבחז"ה (דמ"א) דאינה מחילה כ"ש דאין ראי' דגרע מקנין בטעות הנ"ל. וממחילה בטעות שבא"נ (דס"ו) ג"כ אין ראי' לכאן לא להקל ולא להחמיר):