ב

אמנם עוד טען מהרמ"ל על גט הנזכר. שמלבד טענת שהיה תנאי. עוד היה גט מוטעה (כמ"ש סוף תשובת הנ"ל ד"ה מכל הלין) וז"ל ועוד שהרי הטעו אותו באותו התקשרות גופיה ואילו היה יודע שאין באותה ההתקשרות ממש ובדעתם להוציא ממנו את אשתו פשיטא שלא הי' מגרשה וא"כ נראה בעיני שגט זה בכלל דומה להא דאיתא פרק מצות חליצה. חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול שזה גט מוטעה גמור הוא עכ"ל. וענין טעות זה שהטעוהו כתב תחלת תשובתו וז"ל וכשבאו לעשות הקישור שכשיעמוד מחליו שיחזרו וישאו זה את זה כנהוג לכדו את הנער במצודתם ולא התקשרו אותן בחרם הקהלות כו' כנהוג רק כתבו בסוף שאם יעבור אחד מן הצדדים ולא יתרצה לישא זה את זה שיתן לצד שכנגדו שני אלפים זהובים. והכתובה עם התוספות היתה ד' אלפים ושש מאות זהובים. והתנו שהכתובה עם התוספות תשאר בתקפה ולא תהא נמחלת. באופן שאם תחזור היא בו והוא ירצה לתובעה בשני אלפים תתבענו היא בעד ארבעה אלפים ושש מאות וימצא עצמו עצור ועזוב ויצא נקי מכל נכסיו כו' וכאשר העלו במחשבתם כן הוציאו אותה לפועל לבסוף ואמרו להנער שאין נפשם חפיצה בו ואין לך שום זיקת בעל על אשתך שכבר היא נתגרשה ממך בלי שום תנאי ואם אתה תרצה לגבות ממנה הקנס הלא אדרבה הקנס וגם כל מה שהכנסת משלך בשעת החופה אינו מספיק לה לכדי כתובתה והתוספות שנשארת חייב לה עכ"ל. ור"ל דא"כ הטעוהו שלא עשו לו שום התקשרות שכשיעמוד מחוליו תהיה מוכרחת להנשא לו. מאחר שלא עשו ע"ז ח' הקהלות רק קנס. והרי הכתובה יותר על הקנס כו'. ואע"פ שבאמת חייב לה הכתובה מ"מ עכ"פ אין כאן התקשרות שתוכרח לינשא לו ועוד דכתובה לא ניתנה לגבות מחיים וא"כ אם לא היה מגרשה הרי כשיעמוד מחוליו לא היה חייב לה מאומה. א"כ נתחייב בכתובה רק ע"י הגט. והרי הבטיחו שהגט יתן ע"ד שיעשו לו קישור שתוכרח להנשא לו. א"כ כשחייבוהו בכתובה אף כשלא תנשא לו והקנס פחות מהכתובה אין כאן שום התקשרות זהו ענין ההטעה ואינה הטעת ממון לבד כ"א הטעאה בעיקר ענין הנשואין שהבטיחוהו שיעשו לו קישור שבודאי תנשא לו והם עשו בהפך כנ"ל זהו טענת מהרמ"ל. וביאר זה עוד בתשובה סס"י קכ"ו ד"ה גם מה שכתבת וז"ל כו' ע"ש: