א

הנה ענין זה יש ללמוד מעובדא הנז' בתשובת מהרמ"ל סי' קכ"ב בגט דווינא. דהוא ז"ל פסל הגט אף שאמר המגרש בשעת סידור הגט שנותנו בלי שום תנאי. ושמבטל כל הדברים שדיבר שאם יתקיימו יהיו גורמים לבטל הגט כנזכר בסדר הגט סעיף מ"ח וסעיף רי"ד. אפ"ה פסל הגט. ותדע דהכי הוה עובדא דהא המקילים שהכשירו הגט הקילו מהאי טעמא כמ"ש המ"ב בתשו' סס"י ע"ו וז"ל ואפילו אם היה תנאי כפול הרי ביטל את הכל שהרי נוהגין לבטל בכל גיטין עכ"ל וכ"כ בסי' ק"ז וז"ל ועוד דאפילו אי כפליה לתנאיה ככל משפט התנאים קודם נתינת הגט אפילו הכי התנאי בטל והגט כשר לפי מנהגינו שאנו נוהגין לבטל כל מודעות וכל תנאי קודם כתיבת הגט גם קודם נתינת הגט. א"כ אין בדבריו הראשונים ממש במה שעשה תנאי אפילו אי כפליה לתנאיה דדבריו האחרונים הם עיקר ומבטלים דבריו הראשונים עכ"ל וכן בתשובת ב"ח החדשות סי' צ' (ד"ה אבל בקושטא) כתב וז"ל אבל בנ"ד כו' ואמר בפי' קודם כתיבה שהוא מצוה לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום בלי תנאי כו' כמו שאנחנו נוהגין ע"פ הסדר שבידינו מגדולי אשכנז דמצריכין לומר בלי שום תנאי דפשיטא דלא יעלה על הדעת לומר דאנו הולכין אחר תחלת המחשבה שהסכים מתחלה לדברי חמותו לתת לה גט על תנאי אם ימות דאפילו היכא דאיכא דבור מעיקרא קיי"ל דאתי דבור ומבטל דבור כ"ש דאתי דבור ומבטל מחשבה עכ"ל וכ"כ הסמ"ע בתשובת גאוני בתראי סי' נ"ב וז"ל גם הסכים (ר"ל המגרש) אח"כ עם מסדרי הגט שאין נותנין בזמנינו גט על תנאי אלא הגט יהיה גט גמור ולא יהיה לזה ע"ז חיוב לישאנו רק מצות קבלת ח' או קנס כו' דהמסדרי הגט אמרו בפי' להשכ"מ ולהמגורשת קודם כתיבת הגט שידעו שבזה נפטרו מכל וכל לגמרי וכן עשו וכ"ש בהצטרף לזה שאח"ז בשעת נתינה ביטל המגרש מודעא עד עולם וכתיקון חז"ל ופוסל כל העדים שיעידו על דבר שיורע כח הגט מחמתו כו' עכ"ל. וגם מהרמ"ל בתשובתו מודה לזה. שכן היה המעשה כמבואר בתשובתו בד"ה ומה ששמעתי שרוצים המקילים לסמוך על מה שאומרים שהמסדר אומר שבפירוש אמר להבעל השכ"מ שיתן הגט סתם בלי שום תנאי והודה השכ"מ לדבריו אין לסמוך ע"ז להקל כו' ואפילו אם נאמר שאמת הוא שאמר לו כן בפי' והשכ"מ הודה לדבריו אין לסמוך ע"ז להקל ולומר שכוונת השכ"מ הי' בזה לגמור בדעתו להודות שאף כשיעמוד לא תנשא לו ולבטל דבריו הראשונים כי מי יאמר לנו שהדעת השכ"מ היה כן. אדרבה כיון שכבר קדמו ואמרו לו שכשיעמוד יחזור וישאנה ועשו לו קישור ע"ז א"כ בודאי גם עתה היה דעתו כן ולא היתה כוונתו במה שהודה אלא לומר שלא יהיה שום תנאי בגט עצמו בענין שכשיעמוד יהי' בטל ממילא כו' אבל לעולם בדעתו הראשונה היה עומד. וסמך על שהבטיחו אותו ועשו לו קישור שכשיעמוד יחזור וישאנה ואדעתא דהכי נתן לה הגט וא"כ כשלא תנשא לו יכול לומר אילו ידעתי זה לא הייתי מגרשך והגט בטל למפרע ואפילו הוא שתק אנן לא שתקינן כו' עכ"ל וכ"כ עוד בסעיפים שאחר תשו' זו סעי' י"ב. רק בסעיף י"ג פקפק עמ"ש הסמ"ע שאמרו לו שלא יהיה לזה ע"ז שום חיוב לישאנו כ"א מכח קבלת ח' או קנס. ע"ז כ' שאין מדרך המסדר לדבר כן. וגם כ' שהגם שאת"ל שאמת הוא שדיבר כדברים האלה כו' חשב בדעתו שתיקון סדר נתינת הגט כך הוא כו' יעו"ש. עכ"פ ביאר שאף אם אמת שהמגרש אמר שנותן הגט בלי שום תנאי. עכ"ז לא נתנו אלא על דעת זו שהבטיחו אותו ונתקשרו עמו מקודם הנתינה שכשיעמוד תחזור ותנשא לו. וכשלא תנשא לו יבטל הגט למפרע. אלא שבאמת ע"ז חלקו כל חכמי דורו הסמ"ע והב"ח ומהרש"א וס"ל דכיון שאמר בפי' שנותן בלי שום תנאי. א"כ דבריו אלו מבטלים התנאי שהיה תחלה כנ"ל. וכמש"ל בשמם. וכ"כ הב"ש סס"י קמ"ה ס"ק ט"ז: