יב

גם טענת המסדר וז"ל הצריך לענינינו תדעו כי לא שינה השליח אפילו מדבור הקל כי אני בעצמי שכרתי השליח ודברתי עם השליח בזה הלשון אם יתן לך אביה כ"ד קערבליך אזי לא תצטרך לילך לא לר' יצחק ולא לר' משה צבי. ואם לא יתן לך המעות אזי תלך להם והם יאמרו לך מה תעשה. ולהם כתבנו המכתבים להתאמץ בכל מה דאפשר שלא יפחות מהמעות אפ"א. ואף אם שינה ר' יצחק ור' משה צבי. לית לן בה כי לא שלוחים הם. מה גם כשדברתי עם השליח לא דברתי עמו כלל על אופן תנאי רק דרך בקשה. ואמרתי לו אתה ידעת את עניות של ר' געציל וגם נתן מכיסו ארבעה רו"כ. ע"כ תראה שלא תעשה שום דבר בלא ידיעת ר' יצחק ור' משה צבי עכ"ל וכ"כ המגרש ג"כ שסמך על רי"צ ורמ"צ שיעשו כטוב בעיניהם. וא"כ ה"ז דומה להא דאיתא בגיטין פרק התקבל (דף ס"ד ע"א) בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושין כו' שליש נאמן דהא הימניה ופי' התוספות סד"ה שליש נאמן. וז"ל לכך נראה לפרש דהא הימניה כיון שמסר בידו על דעת כן מסר לו שיהא לגרושין אם יאמר לגרושין אע"פ שהוא משקר וכו' עכ"ל. וכ"כ עוד בד"ה שאני ממון. דבגט נמי שליש נאמן דעל דעת כן נתן לו שיהא לגרושין אם יאמר לגרושין עכ"ל. וכ"כ עוד בפסקי תוס' סי' רל"ג שליש נאמן כיון שמסר לידו ע"ד כן מסר לו להאמינו אפילו ישקר עכ"ל. א"כ בנד"ז כיון שאמרו להשליח שמה שיאמרו לו ר' יצחק ורמ"צ כן יעשה א"כ הרי המשלח האמין ענינו לרי"צ ורמ"צ. הרי הם כדין שליש. לכן אף אם במכתבם אל רי"צ ורמ"צ כתבו שיתן אבי המגורשת כ"ד רו"כ. ורי"צ ורמ"צ ציוו להשליח שיקבל פחות מזה אין כאן שום שינוי מהשליח. דהא הימניה לרי"צ ורמ"צ הנ"ל. והיינו אף אם יפחתו ממה שאמר. וכדין שליש. שאף אם ישקר הימניה הבעל שיהא כדבריו. לכן אף אם השליח יודע שבהמכתב אליהם מבואר שיתן כ"ד רו"כ. אין זה שינוי בשליחותו. שהרי אדרבה קיים שליחותו שציוו לו לעשות מה שיאמרו רי"צ ורמ"צ. ואם הם פיחתו מהמכתב. הרי מאחר שהאמין אותם וצוה להשליח סתם שיעשה מה שיאמרו לו רי"צ ורמ"צ. הרי ע"ד כן צוה שיציית מה שיאמרו אף אם יפחתו. כדין שליש שיהא כדבריו אף אם ישקר. כ"כ בתשובת הרשב"א ההובא ב"י בח"מ סי' מ"ה מחודש ב' וז"ל שכל הסומך על נאמנות של אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר כו' וגדולה מזו אמרו בעל אומר לפקדון כו' שליש נאמן כו'. וטעמא דכיון כו' גמר בדעתו כו' ונתנו לשם גרושין אם יאמר הנפקד לגרושין הוא וכו' עכ"ל. וכ"ז אפילו במילתא דאיסורא אבל במילתא דממונא לכ"ע שליש נאמן וכמ"ש רש"י בגיטין שם בד"ה שאני ממון דאתייהב למחילה. שאם מחלו מחול. הלכך שליש נאמן דכיון שהאמינו ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו ולהאמין כל מה שיאמר עכ"ל. א"כ ה"נ אף שעצם הגט הוא איסורא ולא ממונא אבל ענין תנאי זה דסילוק כ"ד רו"כ. זהו מילתא דממונא. ומאחר שצוו להשליח שיעשה מה שיאמרו לו רי"צ ורמ"צ. א"כ נתרצה עליהם להיות כפי מה שיאמרו הם. וכל זה רק לסניף: