יא

אח"ז ראיתי בשו"ת משכנות יעקב חאה"ע סי' כ"ה וז"ל כיון שפירש שיתנו לה באותו מקום כו' והגם שבנוסח ההרשאה אמר שיתננו לה בכל מקום שימצאנה כו' אין לבטל בזה מה שהקפיד בפירוש שלא יתננו לה אלא באותו מקום כו' עד שיבטל קפידתו בפירוש דומיא דביטול מודעות ואף שאומר אח"כ רוצה אני בעינן עד דמבטל למודעא קמייתא עכ"ד וכמדומה שיסודו על תשובת מהרמ"ל סי' קכ"ב וכ"כ סס"י ל"ד דדברי מהרמ"ל יש להם יסוד מוסד בדברי הש"ס והפוסקים עכ"ל. ממודעא אין ראיה דהתם אם אינו מבטל המודעא ליכא דבור אחרון המבטל דבור הראשון רק כמו לא אתי מחשבה ומוציא מידי דבור רפ"ג דקדושין אבל כשאמר בפי' בכל מקום שתמצאנה הרי דיבור זה ביטל לדבור הראשון. ועי' תשו' מ"ב סס"י ע"ה כיון שהמסדר הגט שאל לו אם הוא נותן הגט בלי שום תנאי ושיור ואמר הן וביטל כל המעשה והדבור שאמר מקודם שיגיע ביטול לגט זה א"כ דבריו האחרונים עיקר ובתרייהו אזלינן עכ"ל וכ"ז יש בנדון דהמ"י ובסי' ע"ו כתב המ"ב שאנו נוהגין כו' א"כ דבריו האחרונים הם עיקר כו' ואע"ג דאנן סהדי דדעתו ולבו תמיד על התנאי הזה כו' מ"מ לא הוי אלא גילויא מילתא כו' וכ"כ עוד סי' ק"ז לפי מנהגינו שאנו נוהגין לבטל מודעות וכל תנאי קודם כתיבת הגט גם קודם נתינת הגט כו' א"כ אין בדבריו הראשונים ממש כו' וכ"כ בתשובת ב"ח החדשות סי' צ' בד"ה אבל בקושטא וז"ל אבל בנ"ד כו' ואמר בפי' קודם כתיבה כו' בלי תנאי כמו שאנחנו נוהגין כו' קיי"ל דאתי דבור ומבטל דבור כו' וכ"כ הסמ"ע בתשובת גאוני בתראי סי' נ"ב. אך מהרמ"ל טען ע"ז כי מי יאמר לנו כו' אדרבה כיון כו' א"כ בודאי גם עתה היה דעתו כן ולא היתה כוונתו כו' אלא לומר שלא יהיה שום תנאי בגט עצמו כו' וע"ז חלקו עליו כנ"ל. ועיין ב"ש סי' קמ"ה ס"ק ט"ז וכ"ד הט"ז סי' קמ"ה סק"ו ואף שבבית מאיר סי' קמ"ה ס"ט כ' שעדיין יש דברים בגו מ"מ לא חלק ע"ז למעשה. ועכ"פ בנ"ד שאני דיש שני ראיות ע"ז. א' מהמכתבים עצמן. ב' ממכתב המגרש עתה והמסדר. וכמש"ל אות זיי"ן בהג"ה. ולכאורה יש לעורר מהא דקיי"ל אין למידין מן הכללות א"כ אף שאמר בלי שום תנאי. שמא אינו מחשיב זה לתנאי. אך עיין בח"מ סי' רכ"ה ס"ג דבר שלא שכיח לא הוה בכלל תנאי ההוא. אבל שא"ד דשכיח הוה בכלל התנאי. א"כ ה"נ ענין שתתן מעות כ"ד רוכ"ס אמאי לא יוחשב תנאי. א"כ נראה דאומרו אן איין תנאי. ממעט שגם הדבר הנ"ל אינו תנאי בנתינת הגט. ועוד דאומר בסה"ג סעי' מ"ח שמבטל כל דיבור שמחמתו יתבטל הגט או יפסל או יוגרע וכן אומר פ"ב קודם הנתינה שם סעיף רי"ד. א"כ דיבור הנ"ל אם אינו מבטלו לגמרי אם תתן. עכ"ז נעשה גרוע מחמתו. שהרי זהו גרעון שאם לא תוכל ליתן אין הגט כלום. וג"כ נפסל לדידן דקיי"ל אם מתנה תנאי קודם כתיבת הגט. הגט פסול. ועוד דקיי"ל כל לישני יתירי לטפויי אתי במסכת ב"ב פרק המוכר את הבית. ובטוש"ע ח"מ סי' מ"ב. וכאן יש כמה לישני יתירי שמבטל כל דבור המזיק להגט י"ל ודאי ביטל כל דבור שלא יהיה שום תנאי לעכב נתינת הגט. ובפרט דאיכא שני הוכחות לזה מהמכתבים. וממכתב המגרש עתה כנ"ל: