ח

עוד יש טעם להתיר כיון שהמגרש כותב במכתבו ומודיע אשר ח"ו ענין בקשת המעות לא היה נוגע כלל לכשרות הגט. ולא עלה על דעתו כו' ח"ו. א"כ ה"ל בעל שאמר גירשתי את אשתי דנאמן משום מיגו דבידו לגרשה. דזהו מיגו גמור כמבואר פ"ג דקדושין (דף ס"ד ע"ב) דלרבי כי עדים דמו כו' ע"ש. ואע"ג דבפרק יש נוחלין (קל"ה ע"א) אמרינן דבעל שאמר גירשתי ה"ל ספק אם נאמן זהו רק משום דאם איתא דגירשה קלא הוה ליה כמ"ש רשב"ם שם והתוספות. וה"ל כמו מיגו במקום עדים. וכמבואר ג"כ בכללי מיגו בח"מ סי' פ"ב באו"ת שם. ובכנה"ג שם סעיף צ"ז אבל היכא דלא שייך ריעותא זו כמו באומר זה בני נאמן לפוטרה מהיבום משום הואיל ובידו לגרשה וכמבואר במל"מ פ"ג מה' יבום. ועפ"ז פסק מהר"מ בתשו' מיימוני דשייך לה' אישות סי' ג' דהשליח נאמן לומר שטעה באומרו לי משום הואיל ובידו לגרשה ועיין בש"ע סי' ל"ה ססע"י ט'. אלא ששם הי' עוד טעמים. והנה בגיטין פרק התקבל (ס"ד א') פריך וליהמני' לבעל. והקשה בחה"ר דהא פרק י"נ אמרינן דספק אם נאמן ותירץ בדוחק וגם הפנ"י הקשה כנ"ל. ולפע"ד לק"מ דע"כ לא מספקינן דאינו נאמן אלא משום דה"ל מיגו במקום עדים משום דאם גירשה קלא הוה ליה. והרי בפרק התקבל שם באמת יש קול ועדים שהבעל כתב הגט ומסר לשלוחו רק שאין עדים שהשליח מסר לה וכיון שעכ"פ יש קול ועדים על הרבה דברים מהגרושין לכן לא הוי מיגו במקום עדים כלל. וראיה לזה ממ"ש בתוספות פ"ב דגיטין (דף י"ט ע"ב) בד"ה טעמא דאיכא כתב וי"ל כיון דאמר ה"ז גיטך בדבר מועט מהימנינן לבעל כי היכי דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה עכ"ל וע"ש בפנ"י דאע"ג דה"ל כעין מיגו במקום עדים כו' ואף למ"ד התם דאינו נאמן היינו משום דאיכא סברא אי איתא דגירשה קלא אית ליה כמש"ש התוספות וזה לא שייך כאן דיש קול שגירשה בשטר זה עכ"ל. ואף דלקושטא דמילתא שמואל רק חיישינן קאמר י"ל משום דשם ה"ל כמו מיגו במקום עדים כמ"ש הפנ"י וגרע מהא דאם איתא דגירשה קלא אית ליה. א"נ משום דלמא לא פליט ולא כלום הוא הגט. אבל מ"מ מוכח דבעל שאמר גירשתי. וליכא ריעותא לדבריו נאמן לגמרי. וע' תשו' מהר"ם אלשיך סי' ג' דהוכיח דטענה הנ"ל דאם איתא דגירשה ה"ל קלא אינו כעדים ממש דבשיש עדים שגירשה מגורשת אף שאין שום קול דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא כמבואר בש"ע סי' קנ"ב ס"ד מהש"ס פ"ב דכתובות אלא דלגבי מיגו מהני טענה זו שלא יהא נאמן במיגו. וא"כ היכא שיש עדים על הרבה דברים מהגרושין אף שאין עדים על הגמר ממש לא דחינן גם המיגו. בפרט לפ"ד רבי דס"ל דמיגו זו ה"ל כמו עדים. ואפשר הי' לומר דמ"ד בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן ס"ל כרבי. ומ"ד אינו נאמן ס"ל כרבי נתן והיינו היכא דליכא קלא כלל. ואין להקשות ממ"ש הב"ש סי' קמ"א ס"ק פ"ד בשם רבינו ירוחם דבאמת בחידושי הריטב"א פרק התקבל שם מבואר דגבי ש"ק נאמן הבעל דה"ל בעל שאמר גירשתי וכ"נ מדברי רש"י שם וכ"פ הלבוש סי' קמ"א סנ"ו והמכמ"א ש"ו סס"י י' הקשה עליו ואין דבריו מוכרחים ועיין במגיד משנה פ"ט דין ל"ב וע' בב"ש סי' קמ"א ס"ק י"ז. והמחנה אפרים חלק על המגיד. וא"כ בנד"ז דאין שום ריעותא דהא ידוע באמת שגירשה נאמן הבעל לומר שלא הי' שום תנאי כלל וכלל משום מיגו הואיל ובידו לגרשה בפרט שיש כמה וכמה הוכחות שכן האמת. וא"כ עדיף מהא דתשו' מיימוני שבש"ע סי' ל"ה ס"ט הנ"ל:

קיצור דהא בעל שאמר גירשתי נאמן משום מיגו הואיל כו' כשאין ריעותא דאם איתא דגירשה ה"ל קלא וכמו בנד"ז. וכמבואר במל"מ פ"ג מה' יבום ובתשו' מיימוני סי' ג'. ועפ"ז יתיישב הש"ס גיטין (ס"ד) מ"ש וניהמניה לבעל ולק"מ קושיית הרשב"א והפנ"י מפרק יש נוחלין דהתם ג"כ ליכא ריעותא. ומ"ש רי"ו הנה הריטב"א חולק ע"ז. ועמ"ש המגיד פ"ט דין ל"ב ג"כ חולקים מחנה אפרים ובני דוד. ובנ"ד גם המגיד ודאי יודה: