ז

ומיהו עדיין יש לחוש משום מ"ש רומע"ל שהמגרש לא רצה ליתן הגט עד שגמרו אחיו ור' שלמה המ"צ עם חמיו שיתנו כ"ד רוכ"ס ואח"כ נתן הגט עכ"ל רומע"ל וא"כ הרי יש כאן גילוי דעת מהמגרש עצמו קודם המעשה שאינו רוצה ליתן הגט כ"א על דעת זה. ובגילוי דעת דמקמי מעשה החמירו הב"ח והט"ז והמכמ"א כנ"ל אות ו'. אך הנה מאחר שמבואר במכתב רומע"ל שאבי המתגרשת ישב שם כמו שני חדשים עד שבא לידי גמר. ושלח גט ע"י שליח כו' עכ"ל. א"כ מסתמא מה שהמגרש לא רצה ליתן הגט עד שגמרו אחיו כו' זה לא היה בשעת סידור הגט ממש כ"א מקודם לזה יום או יומים. ובשעת סידור הגט ודאי לא אמר ולא כלום ח"ו שנותן הגט על דעת זה דהא אין מניחין לו להזכיר שום תנאי קודם כתיבת הגט כמבואר בגמרא פרק המגרש (דף פ"ד ע"ב) דאמר להו רבא להנהו דכתבו גיטא שתקו שתוקי לבעל (נזפו בו שלא יזכיר שום תנאי) עד דכתביתו לתורף דגיטא. וכתבו התוס' שם בכל שאר תנאים איירי כדפי' בקונטרס עכ"ל וא"כ אם איתא שזה הי' תנאי הי' הגט פסול בלאו הכי אף אם יתקיים התנאי. ועיין מזה בט"ז סי' קמ"ה ס"ק וא"ו. שהכריח מזה נגד דעת תשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב. ומהר"ם אלשיך שם הביא ראיה דאף למ"ד גילויא דעתא דמקמי מעשה מילתא היא כמו בממון בעינן שיגלה דעתו בשעת הגרושין אבל אם לא גילה דעתו בשעת הגירושין אף שגילה דעתו מקודם לאו כלום הוא מההיא דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י בקדושין (דף מ"ט). ומההוא דזבין ארעא משום בצורתא פרק אלמנה ניזונית (דצ"ז) ומההיא דהשולח גט גבי המוציא אשתו משום ש"ר דלא מחמרינן אא"כ אמר בשעת הגרושין ממש משום שם רע אני מוציאך כו' אבל אם בשעת הגרושין לא אמר כלום אף שגילה דעתו מקודם ה"ל דברים שבלב. וכ"כ בשו"ת מהרי"ט חאה"ע סי' י"ג וז"ל דבר פשוט הוא שכל שלא התנה בשעת נתינת הגט אין נתינת המטלטלים מעכבים כו' עכ"ל יעו"ש אך הנה מהרמ"ל בתשו' סס"י קכ"ב אות זיין כ' סמוך לנתינת הגט דהא היו עסוקין באותו ענין וע"פ הדברים כו' וזה מקרי שפיר תחלת נתינת הגט כו' ע"ש. ועוי"ל דהכא גדול מגילויא דעתא אם הוא כמ"ש רומע"ל שלא רצה לגרש עד שיגמור עם אחיו כו' וה"ל כמו תנאי ממש. ודוגמת מ"ש מהרמ"ל בתשובה שם בד"ה ועוד אני אומר שכ' הרשב"א הובא ב"י אבל אם אמר לו על תנאי כן אני מוכר לך כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז י"ל דאף שהיה מקודם סידור הגט מהני דדוקא בגילוי דעת לבד בעינן שיהי' בשעת נתינה כו'. אך זה אינו דהא בשעת סידור הגט אומר לו המסדר בפירוש שיתן הגט בלי תנאי. והוא משיב הן. כמ"ש בס"ג שלנו סי' ל"ו וסי' רי"ד. ובסי' ל"ח שאין לגרש על תנאי אא"כ כו' ע"ש. א"כ גט זה ודאי ניתן בלי תנאי וא"כ פירשו בפירוש בלי תנאי היינו בלע"ז אן איין תנאי כמש"ש (הגה"ה. ועיין מזה בשו"ת מ"ב סי' ע"ה ע"ו ק"ז ובתשו' ב"ח החדשות סי' צ' בד"ה אבל בקושטא. ובט"ז סי' קמ"ה סק"ו הנ"ל. ואף שבבית מאיר סי' קמ"ה סעיף ט' כ' שעדיין דברים בגו כמבואר במהרמ"ל כו' עכ"ל מ"מ הכא אף לדברי מהרמ"ל עצמו יש ב' טענות חדא דהמכתבים מצד עצמם מוכיחים שאינו תנאי השני שהמגרש כותב כן א"כ בכה"ג י"ל שיודה מהרמ"ל דסמכינן על מה שאמר בלי תנאי כו'. משא"כ בנדון שלו דהמגרש צווח שהטעהו. וליכא ראיה כמו המכתבים שבנדון זה יעו"ש. ועמ"ש מזה לקמן אות י"א. עכ"ה). וא"כ אף אם נאמר שלא רצה ליתן הגט עד שגמרו עם אחיו. הרי ביטל כל תנאי שלענין הגט לא יהי' שייך שום תנאי. ומה שגמר אחיו עם אבי המתגרשת עכצ"ל שלא יהי' זה שייך לנתינת הגט וכמו סופו מוכיח על תחלתו שמוכח מתוך המכתבים שאין זה נוגע כלל לכשרות הגט. וכן תחלתו על סופו ממ"ש בשעת סידור הגט אן איין תנאי ואמר כן ב' פעמים כמ"ש בסי' ל"ו וסי' רי"ד וכיון דתחלתו מוכיח על סופו וסופו על תחלתו. ודאי אין שום חשש תנאי בגט. והרי בגיטין פ' התקבל (דף ס"ו ע"א) אמרינן אם הוכיח סופו על תחלתו ה"ז גט. וע"ש בהרא"ש סי' י"ח ובש"ע סי' קמ"א סעיף י"ח והב"ש שם ס"ק כ"ו כ' אע"ג בעלמא לא אמרינן הוכיח סופו כו' והוא מהש"ס פ"ב דחולין (דף ל"ט ע"ב) דאמרינן ודלמא שאני התם דאמר כתבו ופרש"י ואיכא קצת הוכחה בתחלה כו' וא"כ כש"כ הכא דבתחלה ה"ל לא הוכחה לבד כ"א דברים מפורשים אן אתנאי. וגם אח"כ יש הוכחה עצומה שהרי מסר הגט בלי שום תנאי בעולם. ומכתבי אחיו והמסדר מוכיחין ג"כ דאין זה שום תנאי בגט. א"כ לכ"ע אין שום חשש בהגט כלל. ועוד דאם הדברים שלא רצה ליתן הגט עד שיגמור עם אחיו הי' תנאי א"כ בלא"ה מיפסל גיטא משום תנאי דלפני התורף. אעכצ"ל דאין זה נוגע לכשרות הגט שעל הגט אמר בפי' בלי תנאי. וזה הענין מה שצריך ליתן אבי המגרש לא יהי' שייך לתנאי בגט וכה"ג כ' מהרי"ט חאה"ע סי' י"ג:

קיצור מ"ש רו"מ שגם בתחלה קודם כל לא רצה המגרש ליתן הגט עד שיגמור עם אחיו. מ"מ זה הוי מקודם סידור הגט וכ' מהר"ם אלשיך דגילוי דעתא דמקודם מעשה לא הוי מילתא לכ"ע. מיהו כאן א"צ לזה דהא בעת סידור הגט אומרים בפירוש שנותן הגט בלי תנאי. וא"כ מה שרצה שיגמרו עם אחיו אין זה נוגע בכשרות ונתינת הגט ותחלתו מוכיח על סופו וסופו על תחלתו: