ו

אבל הב"ח בתשו' ב"ח החדשות סי' צ' חלק בזה על הסמ"ע וכ' דהפרש גדול יש בין גילוי דעת ואומדנות דלבתר מעשה כתיבת הגט ונתינה ליד שליח כנדון דאביי. לנ"ד בגט דווינא דגילוי מילתא ואומדן דלבו הוי מקמי כתיבת הגט כו' עכ"ל. והמכתב מאליהו שער שביעי סי' ה' כתב ג"כ דהא דאמרינן גילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא היינו דוקא גילויא דעתא בבטולי גיטא אבל אם אעיקרא דמילתא כשצוה לכתוב הגט או כשנתנו לאשה איכא גילוי דעת או אומדנא דמוכח דלא מגרשה אלא על דעת מה בכל כי האי מילתא היא וכבר הארכתי בזה בתשו' שכתבתי כו' עכ"ל. נמצא לכאורה דברי הט"ז סי' קמ"א ס"ק מ"ח הנ"ל הם במחלוקת שנויה. דהב"ח והמכמ"א ס"ל כוותיה. אבל מהר"ם אלשיך ס"ל בהפך דאף גילוי דעת דבשעת מעשה אם אינו בדבר גדול שגוף הגט הוא מחמתו רק באיזו דבר שבממון. אזי גילויא דעתא לאו מילתא היא. וכ"ד הסמ"ע כנ"ל. וכ"מ לכאורה דעת מהרי"ט בתשו' חלק שני חאה"ע סי' י"ג. דהא ס"ל בפי' הסוגיא דהמוציא את אשתו משום שם רע כדעת מהר"ם אלשיך יעו"ש. מיהו נדון דהט"ז הוא ג"כ בדבר שעיקר הגרושין. אלא הט"ז אין אומר מטעם זה כלל. והנה מ"ש הט"ז וראיה מתנהו לה במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר דאינו גט במשנה פ"ו דגיטין (דס"ה ע"א) אע"ג דאין כאן תנאי אלא גילוי מילתא לחוד באיזה אופן ניחא ליה שיהא שלוחו וכן צריך להתקיים עכ"ל. ע"ז יש להשיב חדא דבמתנה עם השליח שאני כמ"ש הב"ש סי' ל"ח סס"ק ב' בשם הרשב"א והר"ן פ' מש"א ובמכמ"א שער שמיני סי' ו' האריך בדין זה והביא שכ"כ הרמב"ן במלחמות פ"ב דביצה בשם רב אחא משבחא גבי עובדא דההוא גברא דאמר הבו ארבע מאות זוז לפלוני ולנסוב ברתי ע"ש. ואף שהוא ז"ל הביא הרבה חולקים ע"ז אמנם זה דומה למ"ש הרמב"ן שם בשם הירושלמי הכל מודים שאם אמר הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים. שאם ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. וא"צ לתנאי כפול ושא"ד. וזה דומה ג"כ למ"ש הרמב"ם רפ"ט מה"ג והביא המגיד מדין לאחר שירדו גשמים הנ"ל וה"נ באומר לשליח תנהו לה במקום פלוני. הרי עשאו שליח רק לגרש במקום פלוני ואין שייך כאן תנאי וכפילות התנאי. ועכ"פ בנד"ז שהמגרש עשאו שליח לגרשה בלי שום תנאי בעולם. א"כ האגרות שנכתבו אח"כ שלא מהמגרש כ"א מאחיו והמ"צ אף את"ל דחשוב גילויא דעתא מהמגרש. הרי זהו גילוי דעת דלאחר מעשה. דלאו כלום הוא גם להט"ז ולהב"ח. וכ"ש למהר"מ אלשיך ומהרי"ט. ואין לומר דע"כ לא אמרינן גילויא דעתא בגיטא לאחר מעשה לאו מילתא היא זהו כשמבטל השליחות לגמרי. אבל כשמוסיף רק תנאי יכול להוסיף ע"י גילוי דעת. דודאי אין חילוק כדמוכח מתשו' הרא"ש שהביא הרמ"א סי' קמ"א סעי' ס"ב בהג"ה שהט"ז ג"כ מסכים לזה. ומתשובת מהר"מ אלשיך הנ"ל שהגילוי דעת אינו לבטל הגט לגמרי כ"א רק ע"ד תנאי שתמחול הכתובה יהיה הגט גט. אפ"ה אמרינן ע"ז גילויא דעתא לאו כלום הוא. וכ"מ בגמרא פרק השולח (דל"ג ע"א) רשב"ג אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו יעו"ש. הרי היכא שאינו יכול לבטל כמ"כ אינו יכול אף להוסיף על תנאו אף שאינו ביטול לגמרי. והיינו כיון דמ"מ הוא ביטול אם לא יקויים התנאי לכן חשוב כביטול. וא"כ כיון גילויא דעתא בגיטא לאחר השליחות לכ"ע לא מהני לבטל השליחות. ה"נ לא מהני אף אם אינו מבטל לגמרי כ"א שמוסיף על תנאו. וכ"ש הכא שזהו תנאי חדש שלא זכר המגרש כלל שום תנאי בשעת כתיבת הגט אינו יכול ע"י גילוי דעת לחדש תנאי אם לא כשמתנה אח"כ תנאי גמור. וכ"ז אפילו נאמר דהאגרות שלהן חשוב גילוי דעת מהמגרש אבל באמת אין זה חשוב שום גילוי דעת ממנו כלל. כיון הוא לא אמר מאומה. רק הם כתבו. וראיה דהנה התשב"ץ ח"א סי' א' ד"ג ע"ב כתב הדברים שאמר יצחק המגרש לדודו כו' אני נותן בכח זה הגט כו' אין גט זה בטל מפני אותן הדברים כיון שלא היו דבריו לעדים כמוסר מודעא אליהם דבמודעא בעינן שימסור דבריו לעדים כו' ואע"פ שהעדים שמעו מה שאמר לדודו כו' ע"ש והובא ב"י סי' קל"ד וכ"כ הריב"ש סי' קכ"ז כי אם זה היה אומר כן כדי לבטל הגט או למסור מודעא על נתינתו היה אומר כן ומוסר דברים לעדים בפירוש כו' עכ"ל. והביאם המכמ"א ש"ז סי' כ"ב. דקל"ב ע"א וע"ב. ועיין בתוספות פרק השולח (דל"ב ע"ב) סד"ה ורב נחמן. אפשר שמשם יש קצת ראיה לדבריהם דעכ"פ בעינן בפני שנים. וא"כ דרך שיחה לדודו אע"פ ששמעו שנים שיחתו אין זה דומה לביטול בפני שנים ממש. והנה לדבריהם אם מה שהמגרש בעצמו אומר איזה ביטול אם אינו אומרו לעדים לאו כלום הוא מכ"ש וק"ו מה שאחרים אומרים ולא המגרש אף שהוא אחיו לאו כלום הוא. כיון שהוא אמר ונתן בלי שום תנאי. דיבור וכתב שלהם אין בידם להוסיף שום תנאי. רק שהוא ענין בפ"ע ואינו נוגע לכשרות הגט ואינו חשוב גילוי דעת מהמגרש. ועוד ראיה ממ"ש בגמ' (ל"ד א') אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה ופרש"י אף גילויא דעתא לא הוה. וכ"ש בנד"ז שלא אמר המגרש שום דבר. ועי' תוספות ר"פ השולח (דל"ב א') בד"ה מהו דתימא ורבא כו' אבל אם לא נודע אותו גילוי דעת כו' אפילו היכא דקיי"ל שנאנס מלפרש כו'. וכ"ש הכא דלא נאנס כלל ואעפ"כ לא פירש מאומה אין זה גילוי דעת:

קיצור הב"ח ס"ל דגילויא דעתא דמגרשה אדעתא דהכי מילתא היא וכ"ד המכמ"א וזהו דעת הט"ז. וזה דלא כמהר"מ אלשיך. וראיות הט"ז יש לדחות דמתנה עם השליח שאני ובנד"ז לכ"ע גילוי דעתא לאו מילתא היא. ולבטל השליחות ולהוסיף על תנאו שוה. גם באמת אגרותיהם אינו חשוב אף גילוי דעת כלל מהמגרש: