ה

אך עוד זאת העיקר דאף אם נאמר שאין לסמוך גם על שתי הוכחות אלו למעשה. מ"מ בלא זה כיון האגרות אינן מהמגרש כי הוא נתן הגט להשליח בכל אופן המועיל. מבלי הזכרת שום תנאי. רק הם המ"ץ ואחיו כתבו מה שכתבו. ואטו בדידהו קיימא למישדא תנאה בגיטא. א"כ לכל היותר אין לומר רק מכיון שהם דורשי טובתו והוא סומך עליהם. וכמ"ש מעל' שלא רצה המגרש ליתן הגט עד שגמרו אחיו והמ"צ ר"ש עם חמיו. א"כ אף שהגט נתן בלא שום תנאי. י"ל שעכ"ז האגרות שלהם חשוב כמו גילויא דעת ממנו ג"כ. והנה רומע"ל הביא מהט"ז סי' קמ"א ס"ק מ"ח עמ"ש הרמ"א סעיף ס"ב בהג"ה השולח גט כו' אם תרצה האשה לבא אלי אקיימנה כו' ולא הוי אלא גילוי דעת וע"ז כ' הט"ז ונ"ל דדברי הרא"ש האלו אינם אלא לאחר שמינה אותו שליח לגמרי אלא שאח"ז אמר לו אם תבוא אלי כו' כיון שהוא שליח גמור תחלה כו' וגילוי הדעת בגט לאו כלום הוא לבטל המעשה שנעשה כבר אבל אם בשעת מינוי השליחות אמר כן כו' בזה ודאי מהני לכ"ע הגילוי דעת שלו באיזה אופן נעשה שליח וכל שלא נתקיים מחשבתו לא הוי שלוחו הביאו הב"ש סעיף הנ"ל ס"ק צ"ח. וע"ז הביא רומע"ל ג"כ לכאן. ולא ידענא הרי הביא עזר כנגדו דהרי בנ"ד לכל היותר אין לומר רק שיש גילוי דעת אחר שכבר נעשה שליח שהרי תחלה עשאו המגרש שליח בב"ד בלי שום תנאי בעולם ונמצא כבר נעשה שליח גמור. ומה שאח"כ כתבו המ"צ ואחי המגרש את האגרות שלהם אף את"ל דזה חשוב ג"כ גילוי דעת מהמגרש ה"ז הגילוי דעת הוא אחר השליחות ולבטל השליחות אא"כ יהיה באופן זה. ובזה ודאי מודה הט"ז דגילויא דעתא לאו כלום הוא. וגילוי דעת זה פחות מהנדון דתשו' הרא"ש הנ"ל דאם תבא אלי אקיימנה דהא הכא יש לפרש שכל אגרותיהם אינו תולה בענין כשרות הגט כלל. והנה לכאורה גם גוף דברי הט"ז במחלוקת שנויה. דהנה בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ע"ח משמע דאף גילויא דעתא בשעת מעשה לאו כלום הוא בגיטא. דז"ל והנה כ"ז כתבנו בהנחה שגילויא דעתא בגיטא כו' בשעת מעשה שהוא נתינת הגט לשליח או לאשה גילויא דעתא מילתא היא כו'. ואמינא דקושטא דמילתא דאפי' גילויא מילתא בעת מסירת הגט לאשה גילויא דעתא לאו מילתא ולא אמרו דגילויא דעתא בשעת מעשה מילתא היא אלא בממון כו' וראייתו מדין המשנה פרק השולח (דף מ"ה סע"ב) המוציא את אשתו משום שם רע דאפי' אם אמר לה בשעת נתינת הגט משום שם רע אני מוציאך דהוי גילוי דעת עכ"ז אם לא כפל דבריו אין אפי' לעז. ואפי' אם כפליה אינו רק לעז בעלמא והוא הדיעה ראשונה הנזכר בש"ע סי' יו"ד ס"ג ובב"ש שם סק"ה ונראה כו' ומ"מ אח"כ נרתע מדברי הרמב"ם פ"י מה' גרושין הלכה כ"ה שכתב ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע כו' ותירץ דהכל תלוי לפי מה שהוא ענין כי יש דבר שהגט בעצמו תלוי בו שמציאות הגרושין בשבילו כו' גילוי הדעת מספיק בלי תנאי גמור כו' אבל בשאר תנאים דעלמא כגון ה"ז גיטך אם תתני לי כך וכך כו' צריך תנאי גמור עכת"ד. א"כ לפי דעתו נ"ד אף אם הי' גילוי דעת בשעת מעשה כיון שאין זה אלא בדבר שבממון אם תתני לי כך וכך כו' אין מהני בזה גילוי דעת וצריך תנאי גמור. וזה אפי' לדעת הרמב"ם כ"ש לפ"ד התוס' דס"ל גבי המגרש אשתו משום ש"ר דאינו אלא חשש לעז כו' וכנ"ל. והנה חילוקו הנ"ל דהכל תלוי לפי מה שהוא ענין זהו כעין מ"ש התוספות בכמה מקומות היינו בקדושין פרק האיש מקדש (דמ"ט סע"ב) בד"ה דברים. ובכתובות פרק אלמנה ניזונית (דצ"ז ע"א) ד"ה זבין. והרא"ש פרק יש נוחלין סס"י מ"ח. הרי אפילו גבי ממון חילקו כה"ג לענין גילוי דעת וכ"ש לענין גט שי"ל דגילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא כנ"ל לפ"ד מהר"ם אלשיך. ויש חד תנא דקאי כותי' הוא הרמב"ן בחידושיו פרק חזקת (דף מ"ם). שכ' אבל אנוס אני בו אלמלא שנאמן הוא בכך היה הגט כשר שהרי לא בטלו בפיו ואפילו חשבת לי' גילויא דעתא היא קיי"ל דלאו מילתא היא עכ"ל. ואע"ג דשם הגילוי דעת הוא מקודם שצוה לכתוב הגט יעו"ש. א"כ הוא גילוי דעת דמקמי מעשה דציווי כתיבת הגט ואפ"ה ס"ל דלא כלום הוא. והריב"ש סי' קכ"ז כתב שפירוש הרשב"ם ורמב"ן עיקר אבל הרשב"א והרא"ש לא ס"ל כן. ועיין מזה בתשב"ץ חלק א' סי' א' דף ג' ע"א. וכדעת מהר"ם אלשיך כ"נ דעת הסמ"ע בתשו' גאוני בתראי סי' נ"ב על ענין הגט דווינא:

קיצור ועוד דהאגרות אין יכולים להחשיבן רק כגילויא דעתא של המגרש. וכיון שכבר עשה השליח לגרש. אין כח בגילויא דעתא לבטל השליחות. במכ"ש וק"ו ממ"ש רמ"א סי' קמ"א סעי' ס"ב בהג"ה גם להט"ז שם ס"ק מ"ח. ובגוף דינו של הט"ז אף שאינו נוגע לנ"ד יש להעיר מתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח דס"ל דאף גילויא דעתא בשעת מעשה בגיטא לאו מילתא היא אא"כ הגילוי דעת הוא בדבר עיקר הגרושין. וכ"מ בהרמב"ן פרק חזקת מיהו י"ח על הרמב"ן: