ד

והנה בנדון שאילתינו ג"כ יש שני דרכים שאם נאמר שאגרות המ"צ ואחי המגרש הם דרך עיכוב בכשרות הגט. א"כ זהו חזרה מדברי המגרש שמסר הגט ביד השליח בלתי שום תנאי בעולם לא על האשה ולא על השליח. וכמבואר בסדר הגט שלנו סעיף ל"ח וז"ל אין לגרש על תנאי אלא אם הוא שכ"מ כו' אבל אם אינו באחד מדרכים אלו אין לגרש על תנאי כו'. וכמ"ש בש"ע סי' קמ"ה ס"ט בהג"ה. ואין לומר דשם מיירי על תנאי שמתנה עם האשה. אבל תנאי שמתנה על השליח שלא יתן הגט כ"א אחר שתתן לו חפץ פלוני זה לא נק' מגרש על תנאי. כיון בשעה שהשליח מוסר הגט להאשה נותנו לה בלי תנאי מאחר שהשליח לא יוכל ליתן לה עד שתקיים התנאי. ולדמות זה למ"ש בסדר הגט מהר"י מרגליות סעיף ל"א שאין להזכיר שום תנאי כו' וסעיף ל"ב כ' ואם אינו רוצה לגרש אלא לזמן כו' ולא תתגרש בו. וכ' הבית מאיר וז"ל היינו משום דזה מבואר בסי' קמ"ו דלא הוה כלל תנאי עכ"ל ע"ש סי' קמ"א סעיף א' ואינו תנאי כו' וזה עדיין לא גירש כו' וכמ"כ י"ל במתנה עם השליח שאינו נק' תנאי שהרי עדיין לא גירש. ולכן כמו במגרש לאחר זמן א"צ לכפול דברו כמ"כ במתנה עם השליח כמ"ש הב"ש סי' ל"ח סס"ק ב' וכל התנאים שמתנה עם השליח אפילו לא כפל התנאי קיים כו' דנראה שאין לחלק דהא מקור הדין שאין לגרש על תנאי מבואר בד"מ סי' קמ"ה בשם המרדכי פרק מי שאחזו סי' תכ"ג וז"ל ורבינו יחיאל מפריש היה רגיל בגט שכ"מ לגרש לגמרי בלי שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל ספיקות וגמגום כו' עכ"ל. והיינו מפני שרבו הדינים בענין דקדוקי התנאים. וא"כ גם בתנאי שמתנה עם השליח שייך לומר כן. ועוד דכיון שנותן לו רשות לעשות שליח אחר במקומו ושליח שליח. ע"כ א"א להתנות תנאי בהגרושין דחיישינן שמא ישנה השליח השני. והוא הדין הנזכר בש"ע סי' קמ"א סעיף נ"א וע"ש בב"ש ס"ק ס"ה והוא דין המשנה פ"ג דגיטין (כ"ט א') ואם א"ל טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר. ואע"ג בב"ש שם מבואר דאם נותן לו רשות לעשות שליח יכול לעשות שליח. והוא מתשו' הריב"ש סי' ש"ו שהביא הב"י וטעמו דכיון דאיהו לא קפיד אנן לא קפדינן. קשה דאין טעם זה מספיק לכתחלה עכ"פ דהא כיון שאם ישנה השליח השני בקיום התנאי יהיה הגט בטל א"כ אף דהבעל לא קפיד אנן קפדינן דומיא מ"ש בגמרא פ"ו דיבמות (דס"ה ע"א) אי איהי שתקא אנן מי שתקינן. ושוב ראיתי שהמכמ"א שער ששי סי' כ"ד בד"ה נשאל הריב"ש הקשה כן על הריב"ש. וע' בסדר הגט שני ססע"י ס"א ומי שמגרש בענין הזה אינו יכול לגרש על תנאי. לפמ"ש התורת גיטין בהגהותיו על סדר הגט משמע דזה קאי ג"כ על מי שנותן רשות לעשות שליח ושליח שליח כו' וא"כ היינו מטעם שכ' המכמ"א דחיישינן שלא ישנה השליח השני בענין התנאי. אך יותר נ' דבסדר הגט קאי זה רק על מי שנחפז ללכת קודם כתיבת הגט. ומ"מ הדין דין אמת. וא"כ אם נאמר שהמכתבים הן תנאי זהו תמורת המנהג. ולענין מיגו קיי"ל דמיגו לא מהני נגד המנהג משום דה"ל כמיגו במקום עדים והוא מהמשנה פב"ת דפאה והובא בש"ך בח"מ סס"י פ"ב בדיני מיגו סעיף ב'.וע"ש דצ"ל שהמנהג עדיף מחזקה כו'. דהא מיגו במקום חזקה הוא בעיא דלא איפשיטא. וכ"פ בכנה"ג בדיני מיגו שם סעיף ק"מ.ואיך שיהיה מנוסח ההרשאה משמע ודאי שנמסר הגט מהבעל להשליח בלי שום תנאי לא על האשה ולא על השליח. שאילו היה תנאי על השליח שלא ימסור רק אחר שיתן אבי המתגרשת המעות היה להם להזכיר זה בתוך ההרשאה. וכ"כ בכנה"ג שכשמוסר הבעל הגט לשליח על תנאי צריך לבאר התנאי תוך ההרשאה. והוא בסי' קמ"א בהגהת הטור אות מ"ח בשם שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' ז' וכ"כ עוד בסדר הגט שלו חלק שמיני סעיף נ"ז וז"ל אם הגט בתנאי צריך לכתוב התנאי בשטר השליחות ואם לא נכתב עיין תיקונו במ"ש סי' קמ"א עכ"ל וכ"כ עוד בחלק ט' סעיף י"ד וז"ל אם כששולח הגט ע"י שליח הולכה שולחו על תנאי כו' יכתוב התנאי והאמנה תוך שטר השליחות עכ"ל. ואם כן אם נאמר שהאגרות של המ"צ ואחי המגרש הם דרך עיכוב שאם יתן השליח את הגט בלי המעות אין הגט כלום. א"כ זהו חזרה ממה שמסר המגרש את הגט דמשמע בלי שום תנאי ועל זה מורה ההרשאה כנ"ל. וחזרה הוא דוחק גדול ועוד דא"כ היה צריך המגרש עצמו לחזור בו. והרי המגרש אינו נזכר בהאגרות הנ"ל. ע"כ האמת יורה דרכו שאין כאן שום חזרה דהגט ניתן מהמגרש בלי שום תנאי. רק הם רוצים בטובתו ומתנים עם השליח שאע"פ שהוא יכול ליתן הגט בלתי שום מעות ויהיה הגט כשר. עכ"ז הוא לא יתן עד שיתנו לו המעות. והרי למדנו מתשו' הרא"ש כלל מ"ה דכשאפשר לקיים שלא לומר דהוא חזרה רק ליפוי כחה נתכוין אמרינן כן. א"כ ה"נ אם נאמר שהאגרות הן לעכב בכשרות הגט זהו חזרה. ואפשר לנו לומר דאין זה חזרה ואין זה שייך בכשרות הגט. ע"כ יותר יש לומר כן. ואף שכתבתי שיש להקשות על הא דהרא"ש. מ"מ הכא שבלאו הכי מוכח מהאגרות עצמן שאין זה שייך לכשרות הגט כלל כמשנ"ת לעיל אות א' ואות ב'. א"כ בהצטרף ג"כ הוכחה זו יש לנו לומר שאין זה שייך לכשרות הגט. ואף דהכא שאינן סמוכי' זה לזה ר"ל סידור הגט של המגרש עם האגרות הנ"ל. וכשאינן סמוכין י"ל יותר דחזרה הוא ואזלינן בתר האחרון כמ"ש הב"י בח"מ סי' מ"ב סעיף ד' בד"ה כתב בעה"ת שער ס"ח היכא דהוי שני דבורים מחולקים כו' וכיון שהתחתון סותר את העליון אמרינן מיהדר קא הדר ביה כו' עכ"ל וכ"כ שם בשם תשו' הרשב"א בספר תולדות אדם סי' רס"ט ומיהו אם יש בשטר ב' ענינים מופרדים זה מזה כו' דחזרה היא זו בבירור כו' עכ"ל יעו"ש. א"כ ה"נ הרי האגרות הם ענין נפרד ויש לומר דחזרה היא זו. אך לא דמי דזה היה שייך לומר אם האגרות היה ג"כ מהמגרש עצמו אך מאחר שהאגרות אינן ממנו וגם יש משמעות הרבה בתוכם שאין זה חזרה ואינו נוגע לכשרות שליח הגט יש לנו לפרש כן שאין זה חזרה. ועכ"פ כ"ז סניף הוא אל הטעם הנז' לעיל אות א' ואות ב':

קיצור מההרשאה מוכח היטב שהגט ניתן בלא תנאי. דאילו היה תנאי על הנתינה היה צריך לכותבו תוך ההרשאה. וגם לא היה נכון ליתן רשות להשליח למנות אף מאה שלוחים. וגם בס"ג סי' ל"ח שאין ליתן גט על תנאי. וא"כ אם נאמר שהמכתבים של המ"צ ואחי המגרש הן לעכב. יש כאן חזרה מההרשאה. וגם תמורת המנהג ומנהג עדיף מחזקה. ע"כ כ"ז הוא דוחק ולכן יש לפרש שאינן חזרה. ואף דהכא אינן סמוכים זל"ז. ובכה"ג יש לתלות בחזרה. מ"מ כיון המכתבים אינן רק מאחי המגרש והמ"צ אין לתלות בחזרה מהמגרש תמורת המנהג. מאחר שמהמכתבי' עצמם מוכח ג"כ כן כמש"ל אות א'. ויהיה זה סניף לחזק ההיתר דלעיל אות ב':