ג

אך אף אם נאמר ששא"פ לא ס"ל כלל הא דהרמב"ן בשם הר"י ברצלוני. עכ"ז בנ"ד יש עוד טעם לצרף לזה והוא עפמ"ש בטור אה"ע סס"י קמ"א בשם תשובות הרא"ש למה יש לנו לתלות בחזרה יש לומר דלייפות כחה נתכוין כו' ע"ש. והקשה ע"ז בתשו' מהריב"ל ח"ב סס"י ג' דכיון דהרא"ש שם עכצ"ל דס"ל דלא דמי למ"ש בגמרא ר"פ התקבל (דס"ג ע"א) אדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר. והיינו משום דהכא אי אפשר לתרוציה דבוריה דבהדיא קאמר דמיד שיגיע הגט מיד הסופר אל השליח רבי שלמה תהיה מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. ומש"ה אית לן למימר דזה המגרש לא ידע שאין הבעל עושה שליח לקבלה. וא"כ אמאי פסק הרא"ש דליפות כחה נתכוין. אמאי לא קאמר דהוה ספיקא אי נתכוין ליפות כחה או דילמא דחזר בו משליחות הולכה לשליחות קבלה. כדאמרינן פרק מי שאחזו (דע"ב א') גבי מהיום ולאחר מיתה דמספקא לן אי תנאה הוה אי חזרה הוה וה"ל ספק מגורשת. ותירוץ א' כתב וז"ל א"נ אפשר לומר דשאני התם דדין הוא דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי משום דאי תנאה הוי הל"ל מהיום אם מתי. ובגט לאחר מיתה נמי לא שכיח כולי האי דטעו אינשי. ולא שכיח נמי כולי האי שיחזור האדם תכ"ד. ומש"ה מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי. אבל בנ"ד כיון דליכא הוכחה אית לן למימר טפי דלייפות כחה נתכוין ממאי דנימא דחזר בו בחזרה דהוי מילתא דלא שכיח עכ"ל. ונלע"ד ראיה לדבריו מהסוגיא דפרק יש נוחלין (דקל"ו ע"א) ומפרש"י בפרק מי שאחזו (דע"ב ע"א). דתנן התם פי"נ הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. ופריך בגמרא וכי כתוב מהיום ולאח"מ מאי הוי כו' ומתרץ התם מספקא לן אי תנאה הוי כו' אבל הכא ה"ק גופא מהיום ופירא לאח"מ ופרשב"ם התם גבי גט לא שייכי בה שתי מתנות כי הכא כו' הלכך מספקא לן כו'. אבל הכא איכא לאוקומי תרוייהו שפיר כו' ע"ש. והנה התם נמי בגט דמספקא לן בחזרה זהו מפני שגם תנאי אינו מתיישב בלשונו כדפרש"י פרק מש"א (דף ע"ב א') בהמשנה בד"ה מהיום ולא"מ גט ואינו גט. דבשלמא גבי מתנה איכא למימר כו' אבל הכא ל"ל הכי ואי משום תנאה הל"ל מהיום אם מתי עכ"ל. הרי שמצד הדוחק וההכרח הוא דמספקינן בחזרה. אבל אילו היה לנו פירוש אחר כמו במתנה לומר גופא מהיום ופירי לאח"מ. לא מספקינן בחזרה. ולהכי בהך דתשובת הרא"ש שהזכיר המגרש ש"ה ואחר כך ש"ק אין לנו לתלות בחזרה. כיון שהכל נראה המשך ענין אחד ואינו נראה כלל ענין חזרה. ויש לנו פירוש לומר דלייפות כחה נתכוין. דוגמת מ"ש בגמרא ר"פ התקבל (דף ס"ג א') כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכא דמגרשה. ואע"ג דהתם דוחה אח"כ סברא זו זהו כשלא הזכיר כלל ענין שליחות הולכה רק ש"ק לבד. אבל הכא שהזכיר שניהם בפי' שפיר י"ל כיון שנתן עיניו לגרשה נתכוין שתתגרש או ע"י ש"ה או ע"י ש"ק והיינו לייפות כחה נתכוין דזה עדיף ממה שנאמר דחזרה הוא כיון שאין הלשון משמע כלל על חזרה וכיוצא בזה כתבו התוספות בב"ב פרק בית כור (דף ק"ה ע"א) בד"ה ובא מעשה. ולהכי הכא הוה ספיקא שהרי סותר זה את זה וא"א לומר כאן שדעתו על שניהן אבל בתמורה (דף כ"ה) ובמרובה (דף ע"ג) להכי קאמר רבי יוסי תפוש לשון שניהן דאין סותר זה את זה כו'. וכ"כ התוספות עוד פ"ח דב"מ (דף ק"ב ע"ב) בד"ה ובא מעשה. וע' בתשו' מהר"א ששון סי' ל"ז מה שפירש בדעת הרא"ש והמכמ"א שער ששי סי' ה' הקשה עליו. וגם מה שתירץ הוא אינו מכוון דמש"ש דע"ח ד' ואשר נלע"ד כו' וכיון דאיכא תרתי כו' הרי מהר"א בן ששון הקשה טובא על הוכחה זו דאם חזרה הוא למה כתב הסופר כו' דמאי קושיא הוא דאימא שהבעל לא חזר בו בפירוש לאמר חוזרני משליחות ההולכה כו' כ"א אמר השני דברים זה אחר זה והסופר כתבם כמו שאמרם עכ"ל. והרי בכה"ג מספקינן בחזרה בענין מהיום ולאחר מיתה ומשמע ודאי אף בכתב כן בהגט כדאיתא בב"ב פי"נ (קל"ו א') וכי כתב מהיום כו' והא תנן מהיום כו' ע"ש. משמע דגם בכתב כן בהגט מספקינן בחזרה דאל"כ לא מקשה מידי על המשנה דהכותב נכסיו לבניו כו' ע"ש. והנה בתשובת מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ט כתב ג"כ דלא מספקא לן פי"נ אי תנאה הוי אי חזרה הוי אלא שאין הלשון מתפרש בענין אחר. תדע דגבי ממונא אפשר לפרשו בחזרה ואפ"ה לא מספקינן ומפקינן ארעא מחזקת מריה עכ"ל. ומ"מ יש להקשות ע"ז ממ"ש התוספות ביבמות פרק האשה רבה (דצ"ג ע"א) סד"ה קנויה בענין קניית פרה מעכשיו ולאחר ל' יום לרב מספקינן בחזרה ולא אמרינן גופא מהיום ופירי לאחר למ"ד יום דדוקא גבי מהיום ולאחר מיתה אמרינן כן משום דמסתברא דלהבריח נכסים משאר יורשים אמר כן כו' ע"ש. הרי לא אמרינן פירוש דבריו אע"ג שיש לפרש ומספקינן בחזרה אלא היכא דמסתברא כן שהפירוש הוא כן. ועוד קשה להפוסקים כוותי' דרב רפ"ג דקדושין (דף נ"ט ע"ב) גבי מעכשיו ולאחר ל' יום דמספקינן בחזרה אע"ג שיש לפרש היטב שאין כאן חזרה אלא כמ"ש ר' יוחנן דאין כאן לא תנאי ולא חזרה אלא הקדושין מתחילין מעכשיו ונגמרים אחר שלשים יום. ולא סמכינן ע"ז הפי' וחיישינן ג"כ לחזרה. וא"כ מזה קשיא על תשובת הרא"ש הנ"ל ואין מספיק התירוץ של מהריב"ל הנ"ל:

קיצור לפ"ד הרא"ש והטור סס"י קמ"א צ"ל הא דמספקינן גבי מהיום ולאח"מ בחזרה זהו מפני שגם לשון תנאי הוא דוחק ופירוש אחר ג"כ אין לו או שהוא דוחק גדול. אבל כשיש לפרש הדברים פירוש נכון לא מספקינן בחזרה כלל לכן בנדון שלו פי' דלייפות כחה נתכוין. ומהתוספות דיבמות (דף צ"ג ע"א) סד"ה קנויה לא משמע כן אלא דבעינן שיש סברא שכך הוא הפירוש. הא לאו הכי מספקינן בחזרה: