יב

אך אם נאמר דהלשון סובל ענין שודאי חזרה הוא א"כ אפי' נתכוין מתחלה לכך שבסוף דבריו יחזור בו מתחלת דבריו. אפ"ל דלא יוכל לחזור בו. והוא דכיון שאמירתו היה הרי זה גיטך והתקבלי גיטך ובו תהיה מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם כמ"ש בסדר הגט שבב"ש סעיף רל"א. ועד"ז הוא בסדר הגט של מהר"י מרגליות שבש"ע ושם סעיף פ"ד.והוא מהב"י סי' קל"ו וא"כ באומרו מגורשת ממני מעכשיו מבואר שגירשה לגמרי משעה זו. וע"ז אמר ג"כ והרי את מותרת לכל אדם דמשמעו מעכשיו ואז נתן לה הגט וכשאחר הנתינה תכ"ד אמר לאחר ארבעים שנה זהו הפך לגמרי ממ"ש תחלה מעכשיו. וא"כ זהו ודאי חזרה. וכיון שזהו ודאי סתירה וחזרה י"ל דאף תכ"ד לאו כדבור דמי. ואפילו נתכוין מתחלה לכך. דענין נתכוין מתחלה לכך לא מהני רק כשיש לומר שאין כאן שום חזרה בדבריו מרישא לסיפא. כמו במתניתן דתמורה. היא שלמים וולדה עולה וכן בתמורת עולה תמורת שלמים. דהיינו שתמכר ויביא בחצי דמיה תמורת עולה ובחצי דמיה תמורת שלמים כמ"ש הרמב"ם ספ"ב מה' תמורה אבל היכא דסוף דבריו ודאי סותר לתחלת דבריו לא מהני מה שנתכוין מתחלה לכך ודיינינן ליה כחזרה ודברים שבלב מה שנתכוין מתחלה לכך לחזור בו אינן דברים לכן בגיטין וקדושין דלא יוכל לחזור בו אף תכ"ד ממילא דבור הראשון קיים. והאחרון לאו כלום הוא אף שנתכוין מתחלה לכך. ומנא אמינא לה. הוא מדתנן רפ"ג דקדושין מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת. ובגמרא (דף נ"ט סע"ב) אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם. (ואפילו לאחר שלשים עומדת בספק קדושי שניהם כו') מספקא לי' אי תנאה הוי (האי ולאחר שלשים יום אם לא אחזור בי בתוך שלשים יהיו קדושין מעכשיו) אי חזרה הוי (ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר שלשים הלכך לעולם היא בספיקא דאי הוה תנאה קדושי ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי ואי חזרה הוי קדושי שני חיילי קידושי ראשון לא חיילי) ושמואל שם ס"ל דודאי תנאה הוי יעו"ש. ופסק בש"ע סי' מ' ס"ג כרב. וע' בית מאיר שם דלהש"ע משמע קצת אף שנתן הפרוטה תחלה ואין מספיק תירוץ הרשב"א ולכן אפ"ל דנהי דבקדושין לא יוכל לחזור בו תכ"ד זהו כשיש הפסק קצת אבל כשלא הפסיק כלל י"ל מהני חזרה כיון שמשמע שנתכוין תחלה לכך ואין זה דברים שבלב כיון שהן דברים אחדים בלי שום הפסק. עכ"פ גם לפ"ז בנד"ז שיש הפסק רק שהוא תכ"ד אינו יכול לחזור בו כיון שנתן הגט קודם ההפסק. וע"ש בעצ"א סק"ז. והנה בחידושי הרשב"א שם בקדושין (דף נ"ט ע"ב) ד"ה אי חזרה הוי כלומר איני רוצה שיחולו מעכשיו אלא לאחר שלשים יום. וא"ת הא כל תכ"ד כדבור דמי חוץ מע"ג וקדושין. י"ל דלאו חזרה ממש קאמר אלא כעין חזרה קאמר לומר דמספקא ליה דלמא הכי קאמר מעכשיו אני נותן לך המעות ולא יחולו הקדושין עד לאחר שלשים יום ומפני שלשון לאחר משמע שנופל על התחלת הקדושין קרי ליה חזרה שנראה כחזרה. ואינו נכון כלל. ומסתברא דהכא באומר לה קודם נתינת המעות ולא נגמרה נתינתן עד שאמר לה כלשון זה ויכול הוא לחזור בו ואפילו קדשה בפקדון שיש לו בידה ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום בפקדון שיש לי בידך הרי לא נגמרו הקדושין עד לאחר גמר דבריו בפקדון שיש לי בידך וכבר קדמתו חזרה דהיינו לאחר שלשים יום. והתם (ר"ל בב"ב פי"נ דף קכ"ט סע"ב) בשנתן לה קידושיה ואח"כ חזר בו תכ"ד הלכך מכיון שנגמרו הקדושין שוב אינו יכול לחזור בו עכ"ל. וכ"כ הריטב"א שם ד"ה רב יהודה אסיפא מתני לה וז"ל וכי תימא וכי חזר בו מאי הוה דהא קיי"ל כל תוך כ"ד כדיבור דמי חוץ ממגדף ומגרש דלא מצי הדר ביה אפי' תכ"ד. איכא למימר דהתם הוא בתר דמטי קידושיה או גיטה לידה דתו לא מצי הדר ביה אבל הכא קודם נתינת הגט והקדושין לידה אמר לשון זה דהוה יכול למיהדר ביה ועל לשון זה נתן הגט והקדושין עכ"ל: