יא

מדברי הרמ"ה שהביא רי"ו נכ"ב ח"א גבי בזו ובזו כו' מבואר אף הפסק ושיהוי כשיעור תכ"ד לאו כד"ד ואזי כל א' הוי קדושין בפ"ע. ומתוך דברי העצי ארזים סי' ל"א סעיף ה' ס"ק י"ט דמפרש הסוגיא (דף מ"ז ע"א) בזו נטלתו ואכלתו ובזו נטלתו ואכלתו שהפסיק בין דבור לדבור כשיעור אכילתה. יש קושיא על דברי הרמ"ה. דהא משמע בגמרא שם דעכ"ז אין כל א' קדושין בפ"ע. ואפ"ל שם מיירי שנתן לה כל השלשה תמרות כאחת דוגמת מ"ש הר"ן פ"ק דקדושין על (דף ז') גבי חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה דמיירי שנתן לה שתי פרוטות כאחד וכ"כ הריטב"א שם והובאו בב"ש סי' ל"א ס"ז ס"ק ט"ו גבי ודע כו' שנתן מיד שני הפרוטות. וג"ז אינו מספיק דהא שם הצריכו תכ"ד:

והנה הב"ש שם סס"ק ט"ו כ' וז"ל וכתב הר"ן שאמר כן תכ"ד משמע אפילו מפסיק מעט מהני אם הוא תכ"ד. ולכאורה משמע מדברי רי"ו שהבאתי בסמוך לעיל ס"ק י"ג אפי' תכ"ד לא מהני. וראיה מש"ס דהלכתא בקדושין תכ"ד לאו כדבור דמי. אע"ג הש"ס איירי לענין חזרה כשרוצה לחזור מקדושין אפילו תכ"ד אינו יכול לחזור כמ"ש בסי' ל"ו דהא כאן הוי כמו חזרה די"ל דהפסיק כדי שיתבטלו דבריו ואח"כ חוזר עכ"ל. ובסהמ"ק סי' ל"א סעיף ז' כ' עליו שאין דבריו מובנים דהר"ן לא קאמר אלא דלא הוי חזרה ודאי. וי"ל דמונה והולך. ורי"ו לא כתב אלא דחיישינן לחזרה אף תכ"ד אבל לעולם איכא למיחש דלא חזר ביה אלא מונה והולך עכ"ל. וכ"כ בעצי ארזים ס"ק כ"ג. והנה מה שכתבו דרבינו ירוחם לא כ' כן רק לחומרא אין משמע כן מדכתב הלכך אם יש שוה פרוטה באחד מקודשת לא שנא קמייתא לא שנא בתרייתא עכ"ל משמע דהן קדושין וודאין. ואילו לדבריהם הל"ל מקודשת מספק. אלא ס"ל כיון בקדושין תכ"ד לאו כד"ד גם בכה"ג הדין כן. לכן מקודשת ודאי. גם בדברי הר"ן אין פירושם מוכרח. עכ"פ איך שיהיה בין לדברי הסהמ"ק ועצ"א במפסיק מעט אפילו תכ"ד כשאינו חזרה כ"א שי"ל שנתכוין מתחלה לכך ה"ל ספק. וכן להב"ש ה"ל ספק מכח פלוגתא דהר"ן עם הרי"ו בשם הרמ"ה. ע"כ א"א להקל. ועיין בערוך ערך תך השני כתב וז"ל בסוף נדרים בגמרא נדרה אשתו והלכתא תוך כ"ד כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד גלולים ומקדש ומגרש פי' לענין מיהדר קא אמרינן דאי בעי למיהדר בתר דקדיש איהו או איהי לא יכלין אע"פ שעסוקין באותו ענין ואע"פ דקיימן עדים עכ"ל מזה י"ל דדוקא לענין חזרה הדין כן. אבל כשי"ל שאינו חזרה כ"א שמתחלה נתכוין לכך כגון לומר על תנאי. או כמו בזו ובזו כו'. אפ"ל ע"ז לא אמרינן תכ"ד לאו כדבור דמי. עוד כ' הערוך שם ודין הנותן גט לאשתו אע"פ שחזר בו תכ"ד אסורה לכהן עכ"ל. מדכתב אסורה לכהן ולא כתב שמותרת להנשא משמע דס"ל דהא דבגיטין וקדושין תכ"ד לאו כד"ד זהו רק לחומרא. אבל לא לסמוך להקל ע"ז להתירה לעלמא. והא דלא פי' ג"כ גבי קדושין משום דשם מובן מאליו דהפירוש שאע"פ שחזר בו צריכה גט. אבל גבי גט צריך לבאר דרק אסורה לכהן ולא דשריא לעלמא. וזה כעין דעת הרשב"ם בב"ב (דקכ"ט סע"ב ודק"ל ע"א) שכתב וחומרא דרבנן היא. אבל רוב הפוסקים לא ס"ל כן. וכמו שהאריך מזה במכמ"א ש"ז סי' ג'. א"כ יש ב' טעמים לאוסרה בנד"ז האחד משום שי"ל שלכן נתכוין מתחלה לכך ובכה"ג יש דיעות דתכ"ד כד"ד אף בגיטין וקדושין ואף שיש חולקים וס"ל דבכל ענין תכ"ד בגיטין וקדושין לאו כד"ד מ"מ ה"ל פלוגתא. הב' לחוש לדעת הערוך ורשב"ם דס"ל דאף בחזרה ממש לאו כד"ד לחומרא ולא לקולא וכנ"ל אשר במכמ"א ש"ח סי' כ"ג כ' לחוש לסברתם ג"כ: