ט

והמל"מ פט"ו מה' מעה"ק כ' לחלוק על הש"ך ולקיים ד' הרמב"ם ולדחות הסוגיא דפרק מרובה (דע"ג) הנ"ל. ואמת שכן משמע פשט לשון המשנה דתולה בנתכוין מתחלה לכך או בנמלך גם הביא ראיה לזה מהסוגיא פ"ט דב"ב (דקמ"ח ע"ב). אם כמחלק אם כנמלך. והביא ראיה מקושיית הגמרא שם ודלמא עיוני קא מעיין דאפי' תכ"ד חשוב כנמלך. וראייתו זו במחלוקת שנויה בין הג"א שם ובין הנמוק"י והטח"מ. ומה שכ' מהסוגיא פ"ב דזבחים (ד"ל ע"א) יש ראיה להרמב"ם צ"ע דהתוס' שם גופא מפרשים ד' ר' יוסי כסוגיא דמרובה (ועיין תוי"ט פ"ז דדמאי משנה וא"ו שהביא המל"מ פ"ב מה' תמורה) וצ"ע שבתמורה לכאורה ודאי תכ"ד [לאו] כד"ד. עכ"פ מהמל"מ מבואר ג"כ דהיכא דתכ"ד לאו כד"ד לא מועיל אף שזהו פירוש דבריו ואף שאומר שנתכוין מתחלה לכך לאו כל כמיניה. אכן פשט לשון הרמב"ם ספ"ב מה' תמורה מורה דבתכ"ד בודקין אותו אם אמר שלכן נתכוין מתחלה דבריו קיימין כ"מ בלח"מ שם: