ו

אך לכאורה בנד"ז כיון שנוהגים לומר ה"ז גיטך והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם כמ"ש בסדר הגט שבב"ש סעיף רל"א ובש"ע סעי' פ"ד. והוא ממ"ש הב"י סי' קל"ו. וא"כ כשסיים לאחר ארבעים שנה א"א לומר שלכן נתכוין מתחלה לסיים לאחר ארבעים שנה. שהרי תחלה אמר מגורשת בו ממני מעכשיו. א"כ מה שסיים לאחר ארבעים שנה. זהו ודאי סתירה למ"ש תחלה מעכשיו. וכיון דודאי סתירה וחזרה הוא הרי י"ל ודאי שאף תכ"ד לאו כדבור דמי. כי בחידושי הרשב"א והריטב"א ר"פ האומר דקדושין מבואר שאפי' לא הפסיק כלל לא מהני חזרה בקדושין תכ"ד. מיהו י"ל כיון ריח הגט נק' שמגורשת ממנו ואינה מותרת לכל אדם ביבמות פר"ג (דנ"ב) ופרק האשה רבה (דף צ"ד). א"כ י"ל דאין כאן חזרה ולכן נתכוין מתחלה שתהיה מגורשת ממנו מעכשיו ממש אבל אינה מתירה לכל אדם אלא לאחר ארבעים שנה. וכיון שי"ל שלכן נתכוין מתחלה א"כ לפ"ד הרמב"ם ועוד פוסקים אפי' הפסיק מעט כשיעור תכ"ד נאמן לפרש דבריו ואינה מותרת לכל אדם אלא לאחר ארבעים שנה. ובתוספות גיטין (פ"ב ב') דריח הגט מותרת אף להתייבם א"כ פשיטא דאגידא בו לגמרי לפ"ז י"ל נחשב חזרה. וע' ב"ש סס"י קל"ז מ"ש בשם חה"ר בד"ה הואיל וקנאתו וע"ש בבית מאיר עכ"פ פשיטא דא"א לו לישא אחרת. וד' התוס' צ"ע מיבמות פרק ר"ג (נ"ב). ובנד"ז כיון שאמר שמותרת לכל אדם לאחר מ' שנה י"ל ל"ד לריח הגט כ"א ה"ל גט ממש: