ד

והנה פ"ט דב"ב (דקמ"ח ע"ב) שכ"מ שכתב כל נכסיו רואים אם כמחלק כו' אם כנמלך כו'. וע"ש בפרשב"ם ד"ה ניחוש. דלמא האי דשתיק ויושב בין מתנה למתנה. וסד"ה סתמא. ומדשתק נמלך הוי. וכ"כ הה"מ פ"ח מה' זכייה ומתנה דין כ"א בשם פרש"י וז"ל ופרש"י ז"ל אם כמחלק שאינו שותק בין דבור לדבור. ואם כנמלך ראשונה אמר זו לפלוני וחזר וחשב כמעט ואמר זו לפלוני. ובין כל אחת היה ממתין ומחשב כו' עכ"ל ולא ביאר הה"מ שיעור השתיקה כמה. אם דוקא שהפסיק משך כדי דבור אזי חשוב שתיקה זו להיות נדון כנמלך. אבל אם שתק מעט מזעיר עד שתוך כדי דבור קטן אמר וזו לפלוני לא נחשב כנמלך. או אפי' תוך כדי דבור חשוב כנמלך אא"כ לא שתק כלל. ובהג"א פ"ט דב"ב סי' כ"א כ' וז"ל פי' אם שהה בין אחד לאחד יותר מכדי דבור רק שלא יהא נראה כממתין וחושב מה לעשות במותר מת קנו כולן עכ"ל. מבואר מדבריו דאפילו המתין יותר מכדי דבור שייך אם כמחלק כשנראה מן הענין שאינו נמלך. א"כ משמע דתוך כדי דבור לעולם חשוב כמחלק ולא כנמלך. והנמוק"י כ' אם כמחלק שאינו מפסיק בדבורו אינו מחשב בכלום אלא שאומר שדה פלוני לפלוני ושדה פלוני לפלוני כו' וכ"כ הטח"מ סי' ר"נ סעיף י"ז אם לא הפסיק בין אחד לחבירו כו' ואם הפסיק בין אחד לחבירו דהשתא הוה כל חדא מתנה בפ"ע משמע לכאורה דכל שהפסיק אף פחות מכדי דבור נק' נמלך. ולפי דברי התוספות בב"ק (דע"ג א') ובזבחים (ד"ל ע"א) פשוט שאפי' הפסיק מעט כל שאמר תכ"ד ושדה פ' לפלוני לא חשוב נמלך: