ג

וכ"ז לדעת הש"ך שדחה דברי הרמב"ם אבל המל"מ ר"פ ט"ו מה' מעה"ק העמיד דעת הרמב"ם ודלא כהסוגיא דמרובה. אלא גבי הקדש ותמורה ג"כ תכ"ד לאו כד"ד כמו בגיטין וקדושין ואעפ"כ ס"ל לר' יוסי שיש לחלק בתכ"ד דאם לכן נתכוין מתחלה דבריו קיימין כו'. א"כ לפ"ז ודאי גם בגיטין וקדושין הדין כן וע"ש הטעם שדחה הרמב"ם הסוגיא דמרובה ולפע"ד משום דפשט לשון המשנה מורה דההפרש בין אם לכן נתכוין מתחלה ובין נמלך. ולא ההפרש בין תכ"ד דשאילת רב לתלמיד ובין שאילת תלמיד לרב. א"כ משמע שאף בתכ"ד גופא יש הפרש בין אם לכן נתכוין מתחלה ובין נמלך כו'. או שהפרש זה הוא אף לאחר כ"ד. ולפי שזה דוחק שגם לאחר כ"ד יהיה שייך שלכן נתכוין מתחלה ע"כ מפרשי' הכל תכ"ד עכצ"ל משום תכ"ד לאו כד"ד. ואעפ"כ אם לכן נתכוין מתחלה דבריו קיימין ועיין מזה במחנה אפרים ה' צדקה סי' ח' ובשעה"מ פט"ו מה' מעה"ק: