ב

ואף שהש"ך בח"מ סי' רנ"ה סק"ה חלק על הרמב"ם וסיעתו והביא ראיה ברורה מהסוגיא דפרק מרובה הנ"ל דגבי הקדש ותמורה הדין כמו בכל מילי דתכ"ד כדיבור דמי ולא כמו בגיטין וקדושין. ופי' דברי ר' יוסי ואם משאמר כו' נמלך זהו דוקא כשהי' הפסק יותר מתכ"ד דהיינו שהי' הפסק כדי שאילת תלמיד לרב אבל אם הי' ההפסק רק תכ"ד דהיינו כדי שאילת רב לתלמיד אפילו נמלך דבריו קיימין. וכ"כ התוספות פ"ב דזבחים (דף ל' ע"א) ד"ה אמר ר' יוסי. וז"ל והכי קאמר אם אמר תמורת שלמים בתוך כדי דבור קטן של תמורת עולה דהשתא דומה דנתכוין תחלה לכך ואפילו עומד וצווח שלא נתכוין הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימין ונמלך קרי ליה תוך כדי דבור גדול כו' עכ"ל וע"ש. מ"מ מאחר דהמשנה מחלק בין אם לכן נתכוין מתחלה ובין נמלך י"ל כמו"כ לענין גיטין בתכ"ד קטן דהיכא דלכן נתכוין מתחלה דבריו קיימין. מיהו י"ל כמו גבי תמורה לא חשוב לכן נתכוין מתחלה אא"כ הי' תכ"ד דשאילת שלום רב לתלמיד אבל אם הי' אחר כ"ד זה אף שאומר שלכן נתכוין מתחלה חשוב כנמלך יעו"ש בתוספות ובתוספות דזבחים הנ"ל. א"כ שמא נאמר כמ"כ בגיטין אף תכ"ד קטן כל שיש הפסק חשוב כנמלך. דהא יש הפרש בין גיטין לתמורה דבתמורה תכ"ד קטן כדבור דמי. ולכן שם תכ"ד חשוב נתכוין מתחלה לכך ולאחר כדי דבור קטן כיון דלאו כדבור דמי חשוב הכל נמלך אף שאומר שנתכוין מתחלה לכך לא אזלינן בתר אמירתו כ"א בתר הדין דתכ"ד קטן כד"ד וזהו חשוב נתכוין מתחלה לכך ולאחר כד"ד קטן דלאו כדבור דמי חשוב נמלך א"כ גבי גיטין דשם גם תכ"ד קטן לאו כדבור דמי י"ל אף תכ"ד קטן דיינינן ליה כנמלך אף שאומר שלכן נתכוין מתחלה כמו בתמורה אחר כדי דבור קטן הכא אפילו תוך כ"ד קטן הדין כן כל שהפסיק מעט אא"כ אמר הדבור הכל יחד בלי שום הפסק י"ל זהו נחשב נתכוין מתחלה לכך. מיהו אין זה מוכרח כי י"ל דוקא אחר כדי דבור חשוב נמלך אבל תכ"ד אף בגיטין י"ל שאינו נמלך ונאמן לפרש דבריו שלכן נתכוין מתחלה. ע"ד שכתבו התוס' בב"ק (דף ע"ג ב') ד"ה ונמלך דלמאי דסבר השתא דלר' יוסי גם תכ"ד קטן לאו כדבור דמי מ"מ לענין לפרש דבריו מהני תכ"ד קטן עכ"ל א"כ גם למסקנא הנה גבי גיטין דתכ"ד קטן לאו כד"ד מ"מ נאמן לפרש דבריו שלכן נתכוין מתחלה. וא"ת א"כ מהו ההפרש בין גיטין לשא"ד דשם תכ"ד כד"ד כיון בגיטין נאמן ג"כ תכ"ד לפרש דבריו י"ל הנפ"מ הוא כאשר ניכר שזהו חזרה. כמו שאמר ה"ז גיטך ותכ"ד אמר שמבטל הגט אז ודאי חשוב נמלך (אף אם הוא בלי שום הפסק ע' קדושין (דף נ"ט) גבי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובחי' הרשב"א שם). וכמבואר בהרמב"ם פ"ו מה' גרושין דין י"ו ופ"ז מה' אישות דין כ"ב אסברא לה לענין חזרה לא מהני כלום בקדושין ובגיטין. אבל כשאינו חזרה והלשון סובל שזהו דבור אחד ושלכן נתכוין מתחלה י"ל אף אם הי' הפסק מעט פחות מתכ"ד נאמן לפרש דבריו שלכן נתכוין מתחלה. ולכל הפחות מידי ספיקא לא נפקא שמא לכן נתכוין מתחלה שאז דבריו קיימין כהא דרפ"ג דקדושין דמספקא ליה אי חזרה הוי כו' וה"נ כאן מספקא לן שמא לכן נתכוין מתחלה וכיון שא"א לומר שני דבורים יחד דבריו קיימין ואין זה בכלל תכ"ד לאו כד"ד בגיטין. ודוחק לומר שלפי הסוגיא דמרובה היכא דתכ"ד לאו כד"ד לא אמרינן שלכן נתכוין מתחלה זהו דוחק. והיכא שהאמירה הי' בלי שום הפסק אז ודאי גם בגיטין נאמן לומר שלכן נתכוין מתחלה: