א

סימן רפח

בגט שבשעה שאמר לה ה"ז גיטך והרי את מותרת לכל אדם ונתן הגט לידה. סיים לאחר ארבעים שנה. דהפירוש שלא תהיה מותרת לכל אדם רק אחר ארבעים שנה. והגם שסיום זה היה אחר שנתן הגט לידה מ"מ הי' תוך כדי דבור לאמירת מותרת לכל אדם וספק אם לא הפסיק בינתיים כלל רק שהיה הגדה אחת או שהפסיק מה בהנתינה אבל ההפסק היה פחות מכדי דבור דהיינו שהיה תוך כדי דבור:

הגם כי בגיטין תכ"ד לאו כד"ד נדרים (דף פ"ז) י"ל זהו כשחוזר בו או בנמלך אבל אם לכן נתכוין מתחלה ה"ל כמ"ש במשנה דתמורה פרק ה' אמר ר' יוסי אם לכן נתכוין מתחלה הואיל וא"א לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימין ואם כו' נמלך כו'. ונמלך זה מבואר בגמ' שם (דף כ"ה סע"ב) דהיינו אפי' תכ"ד ופי' הרמב"ם בפי' המשנה שם משום בהקדש ותמורה תכ"ד לאו כד"ד כמו בגיטין וקדושין. ומ"מ היינו דוקא בנמלך אבל אם לכן נתכוין מתחלה אין זה בכלל תכ"ד לאו כדבור דמי. וא"כ מזה נלמוד ג"כ לענין גיטין אע"ג תכ"ד לאו כדבור דמי. היינו בנמלך. אבל אם לכן נתכוין מתחלה שתתגרש ותהי' מותרת לכל אדם לאחר ארבעים שנה. דבריו קיימין. וע' בהרמב"ם פט"ו מה' מעה"ק דין א' ופ"ב מה' תמורה דין ד' ואיך ידעינן שלכן נתכוין מתחלה י"ל דהוא נאמן ע"ז אף שהי' הפסק מעט ע' תוספות בב"ק פ' מרובה (דף ע"ג ב') ד"ה ונמלך דאע"ג דתכ"ד לאו כדבור דמי מ"מ נאמן לפרש דבריו שלכן נתכוין מתחלה. וכ"ש אם האמירה היה בלי שום הפסק רק כדרך שאדם אומר דבר אחד שנראה דלכן נתכוין מתחלה: